עוד במדור מבחוץ
הפרוטוקולים של זקני פלסטין :

יובל דיסקין טוען שיש עם מי לדבר. מבט חוזר וביקורתי ב"מסמכי פלסטין" של רשת אל-ג'זירה

היכן הייתי
twitter-icon

צרפתית ודמוקרטית?

| גיל מיכאלי - פריז | 5.05.12 , מבחוץ
17
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> מבחוץ >> צרפתית ודמוקרטית?

לפי הסקרים האחרונים פרנסואה הולנד מוביל על יריבו בחמישה אחוזי תמיכה. הפער בין השניים אמנם ממשיך להצטמצם מאז הסיבוב הראשון– מגמה שלא נעצרה גם אחרי כישלונו של סרקוזי בעימות הטלווזיוני– אך קשה להניח שהמומנטום יספיק כדי לשנות את התוצאה. אך גם אם תתחולל הפתעה וניקולא סרקוזי ינצח בבחירות, בדבר אחד אין כל ספק: הימין הצרפתי ניצב על פרשת דרכים אידיאולוגית ופוליטית. מרין לה פן ו"החזית הלאומית" שלה – שכבר החלה בתהליך של מיתוג מחדש לקראת הבחירות לפרלמנט בעוד ששה שבועות – מציבה בפני המרכיבים השונים של מפלגתו של סרקוזי הUMP (ה"ליכוד"הצרפתי שהוקם על ידי שיראק לפני כעשור) אתגר קשה.

 

כמו הליכוד, מפלגת הימין המאוחדת הנמצאת היום בשלטון מורכבת מן התנועה הגוליסטית (RPR) ומתנועת המרכז הליברלית שהייתה בשיא כוחה כאשר מנהיגה, ואלרי ז'סקר ד'אסטן, היה נשיא צרפת. תנועת המרכז הז'יסקרדיינית הניפה שני דגלים, מודרניות ואיחוד אירופה. במרוצת השנים הלכו חלקים ממנה והתרחקו מבעלי בריתם הגוליסטים. בדומה לפילוג בין "הליברלים" שחברו לליכוד לבין "הליברלים העצמאיים", שכרתו ברית פוליטית עם מפלגת העבודה, גם בצרפת הזרם מפולג ומנהיגי "מודם", מפלגת המרכז העצמאית, לא יצביעו בסי​בוב השני עבור אותו מועמד. ראש התנועה פרנסואה באיירו הודיע שיצביע עבור הולנד אך רבים מחבריו יצביעו סרקוזי וחלקם אף לקחו חלק פעיל במערכת הבחירות לסיבוב השני של הנשיא היוצא.

 

מימינה של מפלגת השילטון, ניצב בצרפת המחנה הלאומי של מגיני הריבונות ומדינת הלאום הצרפתית. הם מתנגדים לפרוייקט האירופי בגרסתו הפדרלית. כמו דה-גול, הם בעד אירופה של אומות ונגד מדינה אירופית מאוחדת. הסכמי מאסטריכט, היורו, השנים הארוכות בשלטון ולאחרונה מדיניותו הפרו-אמריקנית במובהק של סרקוזי (החזרת צרפת לפיקוד המאוחד של נאטו גרמה לחריקת שיניים בקרב רבים) עוררו בקרב הזרם הזה ביקורת חריפה כנגד העומד בראש המחנה. את הישרדותו הפוליטית חב סרקוזי פחות לתמיכתם הנלהבת של חברי המפלגה ויותר לרצון להישאר בשלטון ולבעייתיות של האלטרנטיבות מימין.

 

למזלם של הגוליסטים, מימין להם נמצאו השמרנים האנטי-גוליסטיים אליהם חברו מלוכנים, אנטי-קומוניסטים ואנטי-רפובליקנים, זרמים שהתאגדו יחד ב- 1972 והקימו את "החזית הלאומית", שעליה השתלט ז'אן מארי לה פן הכריזמטי. כל עוד עמד ז'אן מארי לה פן בראש התנועה, הופעלה נגד "החזית הלאומית" אסטרטגיית הסגר: התנועה וראשה היו מחוץ למשחק הפוליטי הלגיטימי וימין ושמאל התחרו ביניהן ברטוריקה אנטי לפניסטית, אנטי פשיסטית, אנטי גזענית וכמובן אנטי אנטישמית. השמאל הצרפתי "כלא" את הימין בדילמה קשה: מחד גיסא, לה פן היה מוקצה על דעת כל האליטות הפוליטיות, מאידך רבים ממצביעיו היו חלק ממשפחת הימין והפיתוי להכשירם הלך וגדל ביחס ישיר למספרם. במשך שנים לא ההין אף פוליטיקאי להסיר את הסגר–בין היתר משום שאסטרטגיה זו פטרה את הימין הלגיטימי מחיבוטי נפש רעיוניים. "הם" ("החזית הלאומית") פשיסטים, ולכן לרפובליקנים טובים כמונו אין איתם שיח וסיג. סיבוב הבחירות הראשון לנשיאות שינה את כללי המשחק.

 

מאז נבחרה לנשיאות התנועה, בינואר 2011, עוסקת מרין לה פן בחיסול המרכיבים ההיסטוריים של התנועה. במרוצת השנים הכוחות המייסדים הלכו ונעלמו וגם אם קולם עוד נשמע, אין הם מהווים את עמוד השדרה האידיאולוגי של התנועה. מן המורשת המורכבת והבעייתית של הימין הקיצוני נטלה מרין לה פן את הביקורת החריפה על אירופה הפדרלית והאירו ואתה את ההגנה על מדינת הלאום, ועל הזהות הלאומית. באופן קונקרטי מדובר בביקורת חריפה כלפי ההגירה ובעיקר כלפי ההגירה מארצות האסלאם. הביקורת מופנית גם כלפי המדינה והאליטות שלה, שלא רק שאינן מסוגלות להגן על האזרח הקטן, אלא הן מתעקשות להעביר את סמכויות המדינה לביורוקרטיה כלל אירופית, שהאינטרסים של אזרחי צרפת אינם בראש מעייניה.

 

התוצאה היא שאם לפני שנים אחדות רק30% ממצביעי UMP תמכו בהסרת הסגר מעל "החזית הלאומית" ובכריתת ברית פוליטית עמה, היום עומד שיעורם על 68%. בפני מנהיגי UMP עומדת היום בחירה קשה: הפופולריות של מרין לה פן ותנועתה עלולה לפלג את הימין במאות מחוזות בחירה ולהבטיח ניצחון סוחף לשמאל בבחירות לפרלמנט. ההיגיון האריתמטי מחייב כריתת בריתות ובניית גוש פרלמנטרי חדש, תמונת ראי של הבריתות בין מפלגות השמאל. חלק מראשי UMP כבר החלו בתמרון המסובך של “הכשרת השרץ" אך הקשה מכל עוד לפניהם.

 

 

גם אם פעילי השטח ונבחריו יאלצו את הנהגתם להעלים עין ולהגמיש עמדות, השאלות האידיאולוגיות הכבדות ובראשן הסוגיה האירופית נותרות פתוחות: היחס לאירופה, מדיניות ההגירה וכמובן הזהות הלאומית הצרפתית והמתח שבינה לבין כללי המשחק הדמוקרטיים. בקרוב מאוד יצטרך הימין הצרפתי להתחבט בשאלה האם הרפובליקה יכולה להיות "צרפתית ודמוקרטית."

תגובות
1
הוסף תגובה
1 תגובות
  • 1 יש מצב להוסיף תגים לכתבות?? תודה.
    הגב לתגובה
הוסף תגובה