היכן הייתי
twitter-icon

ביי ביי, דמוקרטיה

| גיל מיכאלי - פריז | 17.03.12 , מבחוץ
47
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> מבחוץ >> ביי ביי, דמוקרטיה
 << 3 2 1  >>  


לפי מרסל גושה – פרופסור להיסטוריה בבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריס ועורך בכתב העת החשוב  Le Debat  המחאות ברחבי העולם אינן מפתיעות, הן רק סימפטום גסיסתה של הדמוקרטיה כפי שהכרנו אותה. ראיון על משבר המודל הפוליטי האירופי, על דמוקרטיה בלי דמוס, על סופה של תקופה בהיסטוריה האנושית.


 

שאלה: מזה שלושה עשורים מכרסם תהליך האיחוד האירופי בריבונותן של מדינות הלאום עד כדי כך שבקרב אזרחי צרפת נוצרה תחושה שאותה אתה מכנה "הפקעה". הממשלות עושות כיום ככל יכולתן כדי לרצות את סוכנויות דירוג האשראי. במילים אחרות לאחר שויתרו בהדרגה על יכולת הפעולה שלהן לטובת אירופה מאוחדת, נאבקות הממשלות על שברירי חופש התמרון הפוליטי והכלכלי שלהן. האם המודל הדמוקרטי מיצה את עצמו?

תשובה:  תלוי איך מגדירים "דמוקרטיה". אם מתכוונים לחירויות הפרט, אפשר לקבוע שהדמוקרטיה מעולם לא הייתה חזקה יותר. דרך אגב, כאשר מפנים את השאלה לצעירים, זהו הממד היחידי שמעניין אותם. עבורם, דמוקרטיה היא המשטר שבמסגרתו יכול כל אחד לעשות מה שהוא רוצה. האם המשטרה מצותתת לדברי הכפירה החמורים שאנו משמיעים כאן? האם אנו מסתכנים במאסר בשל הדעות החריגות שאנו מביעים? התשובה היא כמובן לא. היחיד מעולם לא נהנה מחופש גדול יותר לעשות ככל העולה על רוחו. אם הדמוקרטיה מתמצה אפוא בחופש הפרט, אין ספק שאנו חיים בדמוקרטיה. הבעיה היא שזוהי הגדרה חלקית ולכן מטעה. הדומיננטיות של חירויות הפרט, מימד אחד של הדמוקרטיה, מסתירה את המימד השני שנותר מעבר להשגתם של מרבית האזרחים. מבחינה אטימולוגית דמוקרטיה היא שלטון העם ובמונחי ימינו זוהי ריבונות העם, הלאום. הגדרה עתיקה זו של הדמוקרטיה המעניקה לקולקטיב פוליטי את הזכות לקבוע את גורלו הולכת ונעלמת כיום, לפחות באירופה. אירופה ההולכת ויוצאת מן המרחב הדמוקרטי המסורתי, ממציאה רוח דמוקרטית חדשה, שבה עצמאות הפרטים מנותקת לחלוטין מן הקהילה הפוליטית.     



שאלה: על מה מבוססת רוח דמוקרטית חדשה זו אם לא על ריבונות הלאום המתווכת באמצעות נציגים נבחרים?
תשובה: מדובר בפשרה מסוג חדש בין המושלים לאזרחים. כפרטים, האזרחים נהנים הן מחירויות מקסימליות והן מרשת ביטחון כלכלית חברתית (דמי אבטלה, קצבת זקנה, הכנסת מינימום). בתמורה השלטון מכריע בסוגיות החשובות מבלי לשאול לדעתם של האזרחים.

 


שאלה: האזרחים המירו את הזכויות הפוליטיות שלהם תמורת תשלומי העברה?
תשובה:  הייתי מנסח את הדברים אחרת – ה"אני מאמין" של הדמוקרטיות החדשות הוא : "עסוק בעצמך". בחברות האירופיות של ימינו, מתקיימת תופעה חסרת תקדים היסטורי: החיים הפרטיים הם האופק היחיד של הפרט, כל השאר הוא עניינן של האליטות. עצם חזרתו של המונח "אליטה" והמשמעות החדשה שניתנה לו הן תופעות משמעותיות כשלעצמן. כיום המונח מציין קבוצות בקרב החברה האמורות לדעת מה צריך לעשות על מנת לנהל את הקולקטיב, ואשר שואבות את הלגיטימיות שלהן מכישוריהן הטכניים. חלוקת העבודה נשענת על ההנחה הסמויה שקיימת הסכמה לגבי התכלית: המטרה היא להתעשר, ותפקיד האליטות לנקוט בצעדים הדרושים על מנת להשיג זאת משום שהן יודעות טוב מכולם כיצד לעשות זאת. האופוזיציה והקואליציה יכולות כמובן להיות חלוקות ביניהן לגבי האמצעים, אך היעד אינו שנוי במחלוקת, עובדה התורמת לתחושה הכללית של חוסר אלטרנטיבה, חוסר בחירה של ממש.

 


שאלה: כלומר לא עבדות מרצון אלא חוסר אחריות מרצון?  
תשובה: אין ספק שסוג כזה של דה-פוליטיזציה מוחלטת של הדמוקרטיה אינו יכולה להתקיים ללא הסכמה רחבה. האזרחים אמנם אינם מגלים התלהבות יתרה, משום שהם חושדים שההחלטות שמקבלות האליטות אינן איכותיות כפי שהן אמורות להיות על מנת להתקדם לעבר ההתעשרות הקולקטיבית, אשר תניב להם כפרטים את ההטבות שלהן הם מקווים. אבל בסך הכל הם משלימים עם המצב. במדינה כמו צרפת שבה 60% מהכנסות האזרחים נובעים מתשלומי העברה, האזרחים רוצים קודם כל שחשבון הבנק שלהם יזוכה כסדרו.  



שאלה: ולמה זאת בעיה? למרות הטענות על נטישתה כביכול של מדינת הרווחה הצרפתית, התשלומים ממשיכים להתבצע בדייקנות.
תשובה: אבל כאן בדיוק נמצאת הבעיה! למרות שהם אינם מצליחים לנסח זאת בבהירות, האזרחים חשים שהתוכן הפוליטי המקורי--וללא ספק היסודי--של הדמוקרטיה, הולך לאיבוד בתהליך האמנסיפציה שלהם כפרטים. במילים אחרות, שביטחון חומרי משותף איננו מספיק על מנת לבנות קולקטיב. אידיאלית ככל שתהיה, חירות הפרט שאיננה מלווה ההשפעה, ולו מזערית, על המרחב הציבורי-פוליטי יוצרת תחושה מעורבת ואפילו מועקה. לחירות הפרט אין כמעט כל משמעות. מציאות זו הפכה לחלק בלתי נפרד מן הממד הפוליטי של הדמוקרטיה והיא היא הנמצאת בלב תהליך האיחוד האירופי.

 

 

 << 3 2 1  >>  
תגובות
9
הוסף תגובה
9 תגובות
  • 1 דמוקרטיה יהודית
    הדמוקרטיה נולדה מתפיסה אינדיבידואליסטית של החברה, תפיסה המנוגדת לתפיסה האורגנית, המסורתית ששלטה בכיפה שעל פיה הכלל הוא עליון על הפרט. והיא לא נולדה מהתפישה אותה מתאר הכותב של לאומיות והרגשת היות 'עם', הלאומיות ה'עם' הייתה מסגרת החיים והקיום אבל לא הוא זה שהביא את הולדת הדמוקרטיה. לא תחושת היחד הביאה את השיטה הדמוקרטית אלא הרצון לגדול לחוד בתוך היחד. לחזור ללאומיות זוהי הסכנה הגדולה שיש בדמוקרטיה מה שנשחק בדמוקרטיה היא יכולת המשילות של השילטון אפשר להבין את מתנגדי הדמוקרטיה אשר מבכרים את הכלל, את המדינה, את האומה מעל הפרטים בה. אפשר גם להבין את ההתנגדות נגד התפישה ה אינדיבידואליסטית המערבית המביאה איתה את הערך 'אני' האדם במרכז מול האחר. אחת התפישות המרכזיות בתפישה ה אינדיבידואליסטית היא הופעת הפילוסופיה התועלתנית של בנתהאם ומיל שעל פיה קנה המידה היחיד שיכול לשמש בסיס למערכת מוסר אובייקטיבית נובעת מתחושות אישיות כמו עונג וכאב. והגדרת הטוב כסכום כולל של טובות הפרט "אושרם של פרטים רבים ככל האפשר" זהו הטוב המוסרי. כאדם מאמין, כאדם המקבל את התורה כמערכת מוסרית התפישה והמחשבה שהטוב הוא הסכום הכולל של טובות הפרט אינני יכול לקבל אותה . מה עוד שלעולם הטוב של האחד יהיה הרע אצל השני. השאלה שצריכה אם כן להישאל האם היסודות של הדמוקרטיה כפי שהבאתי עד כאן הם אלו היסודות המקוריים ? אני טוען שהשורשים של הדמוקרטיה אינם בתפישה ה אינדיבידואליסטית המערבית כפי שתוארה עד כאן. תפישה אשר עושה שימוש רע במחשבה ההומאנית והליברלית, תפישה אשר התועלת בה נהפכה להיות המכשול העיקרי. בגרעין התפישה האינדיבידואלית עומדת המחשבה הטוענת שכל אדם נברא בצלם וככזה יש לו מקום וזכות להביא את הקול שלו, להשמיע אותו ולהיות שותף להחלטות פוליטיות גדולות. אבל בניגוד לאותה אינדיבידואליות מערבית, האדם הוא בעיקר אחראי לאחר שחי עמו מתוך ידיעה והבנה שגם הוא האדם הפרטי נמצא שיש מי שדואג לו. הדמוקרטיה היא מערכת חיה ודינמית המשתנה תמיד בניגוד לעריצות השלטונית שהיא סטטית, אינה גמישה ודומה לעצמה בכל תקופה. משטר דמוקרטי הוא בראש ובראשונה אוסף נהלים (כללים) לשם קבלת החלטות קולקטיביות , המאפשרים לשוב ולתעל השתתפות מרבית של כל הנוגעים בדבר. הדמוקרטיה כוללת שימוש בפשרה בין צדדים שונים באמצעות דיון חופשי על מנת להגיע להחלטת רוב. ההלכה היהודית במהותה היא דמוקרטיה בבחינה זו שהיא בהחלט אוסף כללים ונהלים שהאדם שותף לכתיבתו יחד עם הקב"ה . היא מביאה קולות שונים, אין כמו התלמוד , הגמרא ודברי חז"ל כדי להיווכח ב פוליפוניים (קולות רבים) ושונים זה מזה. שלא נדבר על עקרון הפשרה שהוא מועדף בבית הדין הרבני. נכון, יש בעיות באותה דמוקרטיה יהודית בעיקר בגלל המתווכים שלה כמו אלו בדמוקרטיה החילונית, ארגונים, מוסדות ואוליגרכים אשר משמשים ועושים שימוש תועלתני בדמוקרטיה. מי כאן ועד השלכת הדמוקרטיה והפיכתה ל 'מחלה' המרחק גדול מאד.
    הגב לתגובה
    • 1.1 דמוקרטיה יהודית פטריארכלית
      היהדות היא גם פטריארכלית, והיא בנויה על מסורת ארוכת שנים שנכתבה על ידי גברים. על כן אין בה הרבה שויון דבר חשוב מאוד לדמוקרטיה.
      הגב לתגובה
    • 1.2 שטויות במיץ עגבניות
      אני חושבת שהיהדות היא רעל. בהחלט מובאות סתירות ודעות שונות בתחומים שונים, ועם זאת - כשמדובר בנושא מוסרי נשי, תמיד הדעות מתחלקות בין גועליות-אכזריות-אטימות צרופה לבין גועליות-אכזריות-אטימות מעט מופחתת, ולא בין דעה גברית לבין היפוכה - הדעה הנשית או בין דעה קיצונית אחת לבין קיצוניותה השניה. דמוקרטיה זה הדבר האחרון שיש שם. אתה מבלבל את המוח.

      ודי להתעסק במודלים, כאילו הומצאו ע"י מאן דהוא.

      נשים לא היו זקוקות ל"מודל דמוקרטי", כי הן מטבען בעלות מאפיינים דמוקרטיים ורק הן הביאו את המוסר לעולם ואת הדמוקרטיה במשמעות של חופש בחירה והפחתת סבל עד כמה שניתן+קביעת מוסר ע"פ הזדהות והבנת כמה שיותר סובייקטים.

      גברים הביאו רק כפיית צד אחד המתענג ע"ח סבל האחרת.


      כל הטקסטים הקדומים של גברים מאופיינים באטימות מאוד מאוד קיצונית וכמובן שזה בולט בטקסטים הדתיים באופן אינהרנטי.
      הגב לתגובה
      • 1.2.1 מה שברור הוא שהדעות שלך גזעניות-מגדריות.
        והן מתבססות על אותה אמונה כוזבת שנשים יביאו שלום לעולם. נשים הן לא מלאכיות, שנכבלו ע"י הגברים. הן בני אדם בדיוק כמו גברים, עם פחות טסטוסטורון, אבל עם לא מעט יצר. לא רק שהנשים המנהיגות החזקות הראו אכזריות, חלקן גם עמדו מאחורי המנהיגים החזקים. כך שהגזענות הרדודה והפסאודו-אינטלקטואלית שלך לא מרמה אף אחד.
        אני מסכים, אגב, עם כך שהיהדות היא שוביניסטית. זה בהחלט נכון. אבל לומר שהיא רעל... נו באמת, זה דיון רציני?
        הגב לתגובה
  • 2 האמנם אנחנו המצאנו את הדמוקרטיה.
    היהדות היא אכן דת של פלורליזם. היא אכן מאמינה שכל בני האדם נבראו בצלם. אבל היהדות אינה מאמינה בשוויון. ישנו הבדל תהומי בין ישראל לגויים. "אתם קרויין אדם ואין נכרים קרויין אדם (בבא מציעא קיד ע"ב). התפיסה הזאת אינה גזענית, שהרי הגר נעשה אדם לכל דבר' אבל וודאי שאין בה קבלה של השוויון בין כל ילודי אישה. יתרה מזאת, היהדות-- וודאי היהדות האורתודוקסית--אינה סבורה שהחלטות בעיניינים מהותיים צריכות להתקבל על פי החלטת הרוב; הן צריכות להתקבל על ידי גדולי התורה. זאת בדיוק היא "דעת תורה". בין החכמים לבין עצמם ייתכן ויכוח לגיטימי. אשר לשאר, עליהם לעשות מה שאומרים להם. בפירושו לפסוק הקובע, "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך [השופטים] ימין ושמאל" (דברים יז 11), קובע הרמב"ן: "אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י, ועניינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ןאל תאמר, איך אוכל החלב הגמור הזה, או אהרוג האיש הנקי הזה? אבל תאמר, כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות, שאעשה כל מצוותיו בכל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעת דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו". זאת לא ממש הרוח הדמוקרטית, כפי שהיא התפתחה במערב. הדמוקרטיה המערבית התפתחה תוך דחייה מודעת של הרעיון ש"הגדולים" יודעים מה נכון ומה טוב וכי עלינו לציית להם, אפילו יטעו. הדמוקרטיה המערבית רואה זכות לכל אדם, גם הדיוט, לבקר ולחלוק. בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות בספירת ראשים. אשר ליחס בין דמוקרטיה ללאומיות, על זה בהחלט אפשר להתווכח.
    הגב לתגובה
    • 2.1 לא המצאנו את הדמוקרטיה
      אביעד, לא טענתי לרגע שהיהדות המציאה את הדמוקרטיה. אני כן טוען שביהדות גם האורתודוקסית יש קולות רבים וקולות רבנים ולא רק קול אחד. אני התייחסתי לראיון עם מרסל גושה אשר טוען שהחזרת הלאומיות היא הדרך להצלת הדמוקרטיה . אני טוען שהדמוקרטיה מקורה לא בלאום אלא בדרישה של הפרט להיות נוכח ומשפיע . גם היהדות איננה לאום כלל , אני יודע שיש כאלו שיתנגדו לדברים שאני טוען אבל היהדות איננה לאום כלל , אבל זה כבר לדיון אחר.
      הגב לתגובה
      • 2.1.1 שוב
        יש קולות רבים ואף סותרים ממש, אולם תמיד כשזה נוגע לנשים, אין שום מוסר ושום דמוקרטיב ושום חשיבה עמוקה ושום אמפטיה ושום קשר למציאות ושום כלום.

        ברגע שמדובר בנשים - קיימת מחלוקת בין גישה גועלית-מפלצתית-אטומה מנשוא ומתעללת לבין גישה גועלית ומפלצתית אך באופן מופחת ועדיין מתוך עיניים פטריארכליות רכושניות. אין דיעה והיפוכה. אין דיעות נשים. וכשכבר חדרו כמה קולות נשיים, פשוט גנבו ועיוותו אותם או הציגו את האישה כקלה לפיתוי או חמת מלא צואה..
        ובכלל השליכו עליה את כל המאפיינים הגבריים.
        זה לא שהיו סיפורים מנקודת מבט נשית ונשים שיכלו לכתוב מה הן באמת חושבות על המפלצתיים שעינו אותן בכל אותן תקופות.

        עיסוק אטום בפלפולי הלכה ואוננות מוחית ע"ח סבל האחרת.
        הגב לתגובה
      • 2.1.2 ואגב כמובן
        לפי האמונה הזו, ליהוה יש פיצול אישיות קשה.

        במקום להביא כללים ברורים, הוא מביא מליון דעות.
        הגב לתגובה
  • 3 מאמר מעורר מחשבה
    מאמר מעורר מחשבה
    הגב לתגובה
הוסף תגובה