עוד במדור קומ.אקטואליה
כאבי מחזור :

בדרך לסיבוב הבא עם החמאס, אנחנו מתכוונים להחמיץ את האפשרות להסדר עם הרשות 

היכן הייתי
twitter-icon

כלב השמירה של הדמוקרטיה

| אביעד קליינברג | 4.05.12 , קומ.אקטואליה
8
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> כלב השמירה של הדמוקרטיה

נתניהו הכריז על בחירות בשעה הנוחה לו. למה הכריז? אולי, כפי שטוען ארי שביט ב"הארץ", משום שניצחון בבחירות ייתן לו מנדט לפעול באיראן אל מול ממשל אמריקני צולע ולא אל מול נשיא שזה עתה זכה בקדנציה נוספת. אולי מסיבות אחרות. אם כך ואם כך, זכותו של ראש הממשלה להכריז על בחירות, כאשר הוא סבור שיש לו סיכוי לזכות באמון הציבור.

 

 

חלק מן הפרשנים הפוליטיים מסכימים שהשעה נוחה לנתניהו​. שוב ושוב אנו שומעים, שבטוח או כמעט בטוח שנתניהו והגוש שלו ירכיבו את הממשלה הבאה. על הקביעה הזאת אפשר להתווכח, אבל היא בוודאי סבירה. לא סבירה היא המסקנה הנשמעת בפי האנאליסטים–שהבחירות מיותרות ומה שיקרה בהן הוא בזבוז זמן וכסף. נתניהו ממילא ינצח. חבל על הזמן. הקביעה הזאת מבטאת תפיסה צרה ומסוכנת של מהות הדמוקרטיה.

 

 

בדמוקרטיה המנצח לא לוקח הכול; דמוקרטיה איננה משחק סכום אפס. למעשה דמוקרטיה היא ההפך הגמור מזה. בבחירות דמוקרטיות האזרחים אינם בוחרים דיקטטור. הם מבטאים את חילוקי הדעות שהם לב ליבה של פוליטיקה חופשית. במילים אחרות, הם בוחרים לא רק בקואליציה אלא גם, וזה חשוב לא פחות, באופוזיציה.

 

 

האופוזיציה, שלא כפי שנתקבע בשנים האחרונות בישראל, אינה ארץ גזירה שאליה מושלכים המובסים. היא אינה הגדר שעליה הם יושבים בחוסר מעש עד שתקרה בפניהם ההזדמנות הבאה לתפוס את השלטון, בין באמצעות בחירות חדשות ובין באמצעות תרגילים ריחניים יותר ופחות. האופוזיציה—לא התקשורת ולא בית המשפט–היא כלב השמירה של הדמוקרטיה.

 

 

תפקידה להעלות שאלות, לבקר, להציע אלטרנטיבות, להיאבק על תפיסת עולמו של המיעוט (מיעוט שלעתים אינו קטן בהרבה מן הרוב), ולאתגר ללא הרף את הממשלה. אופוזיציה ראויה לשמה מייצרת דיון ציבורי מתמיד בשאלת סדר העדיפויות המשותף. היא יכולה לגייס את הציבור לתמוך בעמדותיה, גם כאשר הציבור אינו מעוניין בהחלפת השלטון.

 

 

במדינות מסוימות האופוזיציה מקימה "ממשלת צללים", משום שהיא לוקחת ברצינות את חובתה להציג אלטרנטיבות ראויות למדיניות הממשלה. להציב בפני האזרחים אלטרנטיבות מנוסחות היטב, מעשית ואידיאולוגית—זוהי הדמוקרטיה.

 

 

תחת "הנהגתה" של ציפי לבני, לא הייתה בישראל אופוזיציה. כלומר היו חברי כנסת שלא לקחו חלק בקואליציה והיה אפילו תואר של "מנהיגת האופוזיציה". רק אופוזיציה לא הייתה. לבני לא הייתה שם כאשר געשו הרוחות—בעניין המחאה, בעניין שליט, בעוד אלף עניינים אחרים. לבני סלדה מן ההמולה של חילופי הדעות. במובן העמוק היא לא השלימה עם תבוסתה בבחירות. סירובה להצטרף לקואליציה לא נעשה מתוך הפנמה של תפקידה כמבקרת השלטון, אלא מתוך תקווה שהישיבה מחוץ לשולחן הממשלה תחיש את חזרתה אליו. עד שזה יקרה, ישבה בחיבוק ידיים והייתה "ממלכתית" ונקיית כפיים ואיכותית, בשעה שחלק מחבריה יצאו ונכנסו לחדרי החקירות והמעצר או קדמו הצעות חוק שערורייתיות ואנטי-דמוקרטיות. אבל כל הממלכתיות הלבנית לא הייתה אלא קליפה ריקה.

 

 

לבני מעלה במנדט שניתן לה–להנהיג את "האופוזיציה הנאמנה של הוד מלכותה", כפי שהאנגלים קוראים לזה.

 

 

אני מציע לאזרחי מדינת ישראל לא להקל ראש בתפקיד שניתן להם. זהו תפקיד לא מבוטל. בבחירות הממשמשות ובאות, אנחנו בוחרים לא רק קואליציה, אלא גם אופוזיציה. גם אם נציגינו לא ייצגו אותנו מסביב לשולחן הממשלה, חשוב שייצגו אותנו בנחישות ובמסירות בכנסת. חשוב שנדע שהם פועלים למען הערכים שאנחנו מאמינים בהם. אופוזיציה העושה את מלאכתה נאמנה, אינה מתפוררת, כמו "קדימה"; היא הופכת לאלטרנטיבה שלטונית שתוכל בבוא השעה לזכות באמון רוב הציבור.

תגובות
4
הוסף תגובה
4 תגובות
  • 1 הבעיה היא שאצלנו הקואליציה עצמה מתנהגת כמו ממשלת צללים
    וכל שר אומר מה היה עושה במקום שרים אחרים במקום שימלא את תפקידו בשקט.
    הגב לתגובה
    צללים?
    צללים? בקושי צלליות
  • 2 יכול להעיד על עצמי
    שיש משהו משחרר בהבנה שלא משנה לאיזה מפלגה אצביע בבחירות הבאות מתוך האידיאולוגיות שיכולות לייצג אותי, היא כנראה לא תהיה זו שתזכה לרוב. במילים אחרות: בבחירות הבאות אני צפוי להצביע מראש לאופוזיציה. אולי מתוך מסקנה כזו אפשר, כפי שאתה טוען, להפנים דרך של ביקורת ושל אלטרנטיבה אמיתית.
    הגב לתגובה
    דרך
    אני מסכים. לפעמים כשאתה מצביע, אתה בונה את המפלגה שיהיה לה סיכוי בבחירות שאחרי אלה. כשאתה בוחר את אלה שאתה לא מאמין בהם רק מתוך חישובים, התוצאה היא שלא מנצחים ולא מיוצגים בצורה שאינה מביישת.
הוסף תגובה