עוד במדור מבפנים
אחורה הסתער! :

נתניהו ממשיך להוביל את מדינת ישראל עם הפנים לעבר. כתבה ראשונה בסדרת פורטרטים פוליטיים

 

 

היכן הייתי
twitter-icon

יהדות למהדרין

| אביעד קליינברג | 28.07.13 , מבפנים
25
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> מבפנים >> יהדות למהדרין

היהדות האורתודוקסית נקלעה למבוי סתום. זה צריך להדאיג לא רק דתיים, אלא גם חילונים

 

 

יהודים חילונים רגילים לחשוב על דת בעיקר כעל רשימה אינסופית של מצוות עשה ולא תעשה, אבל דת היא הרבה יותר מזה. היא תפיסת עולם ומערכת מוסרית ודרך ייחודית לחשוב על בני אדם ועל קהילות אנושיות. לאורך ההיסטוריה המוני בני אדם מצאו בדת נחמה וסדר. רעיונות דתיים וקהילות דתיות, סיפורים דתיים וטקסים אפשרו לבני אדם להפוך את הקיום הכאוטי והמפחיד שבתוכו מצאו את עצמם לכאוטי פחות ומפחיד פחות. גם אם האלים הם תובעניים, גם אם הם נוקמים ונוטרים, גם אם הגיהינום מאיים על הסרים מצווי האל, לפחות לא מדובר בהיעדר משמעות, וגרוע מזה היעדר סדר. דתות מסדרות את העולם. יש להן הסברים לכל עניין ועניין. ההסברים הללו לא תמיד יניחו את דעתו של הרציונליסט. המערכות התיאולוגיות וההלכתיות המפוארות (והן לא פעם מבנים מפוארים ומתוחכמים להפליא) של המומחים הדתיים מבוססות מבחינתו על הנחות יסוד מופרכות. אם הנחת היסוד שלך היא ש2+2=5 תוצאות החישוב שלך, קפדניות וחמורות ככל שתהיינה, תהיינה מוטעות. ברור שעל הנחות יסוד אפשר להתווכח, אבל חלק מן ההנחות הדתיות החשובות ביותר מבוססות על ההתגלות—מסלול עוקף תבונה ועוקף שכל ישר. מנין לנו שצפויים לנו שכר ועונש בעולם הבא? מכתבי הקודש. ומדוע עלינו לקבל את הכתוב בכתבי הקודש כאמת? כי אנחנו מאמינים. הלא מאמינים נותרים לא משוכנעים.

 

 

ואף על פי כן מוטב להם להימנע מן ההתנשאות האינסטינקטיבית שהם חשים ביחס לעוקפי התבונה באמצעות ההתגלות. לא רק משום שהתבונה פחות מהימנה וחד-משמעית משנדמה להם לעתים, אלא גם משום שמערכות הסבריות אנושיות לעולם אינן ממלאות רק צרכים אינטלקטואליים, אלא גם (ואולי בעיקר) צרכים רגשיים. מיליארדי אנשים הדבקים בדת, על אף כל ההוכחות החותכות בדבר מופרכותה לכאורה, מעידים שהיא מספקת בעבורם צורך שהתבונה, או מכל מקום התבונה בגרסתה המערבית, אינה מספקת.

 

 

על אף שאני חילוני גמור, איני מקל אפוא ראש בדת ואיני רואה בה הבל. אני רואה בבירור את החולשות הפסיכולוגיות שתפיסת עולמי מלאה בהן: יותר מידי שאלות בלי תשובה, יותר מידי שאלות עם תשובות מתסכלות, לא מספיק דבק קהילתי, לא מספיק הבטחות לעתיד. לאנשים דתיים יש תשובות (אולי לא טובות בעיני) במקום שבו לי יש רק שאלות. בעבור רבים, תשובה חלקית עדיפה על היעדר תשובה, ועולם שיש בו דין ודיין עדיף על עולם שאין בו לא דין ולא דיין, גם אם קיומם של אלה מבוסס על הוכחות מפוקפקות.

 

 

מעבר לכל אלה גם אצלי הדת כרוכה בעניין רגשי כלפי הדת, הדת "שלי" זאת אומרת (שאלת יחס הדת לעולם אינה מנותקת מהקשר). ככל יהודי החי כיום, אני צאצא של אבות ואימהות שבחרו לדבוק בזהות עצמית, שחלק עצום ממנה היה דתי, בעולם שעשה הכול כדי להעביר אותם על דתם. אני שמח על היכולת שמדינת ישראל אפשרה לי, להיות יהודי לא-מאמין שאינו מסתבך בבעיות זהות, אבל אבותינו ואימהותינו ראויים בעיניי לכבוד, כבוד "משפחתי" נקרא לזה. אני מכבד אותם, גם כאשר איני שותף להשקפת עולמם. רבים מאזרחי ישראל היהודים דבקים ב"מסורת" מסיבה זו ממש ולא משום שהם מאמינים שמשה קיבל תורה בסיני או שעל כל יהודי לקבל על עצמו את עולה הנעים של התורה ואת עולם הכבד של גדוליה.

 

אינפלצייה של צדיקות והתבדלות גזענית

 

הביקורת שלי על היהדות האורתודוקסית בגרסתה הישראלית אינה על עצם האמונה בבורא עולם או אפילו על קבלת עול מצוות, אלא רק על האופי שהעול הזה קיבל בישראל. אני מזהה באורתודוקסיה היהודית בישראל שני מאפיינים בעייתיים; האחד הוא הנטייה להחמיר ולא להקל. הנטייה הזאת היא לכאורה ביטוי לדבקות בדרך. לכאורה מי שמוכן לעשות יותר עדיף תמיד על מי שמוכן לעשות פחות. אלא שהגישה הזאת כלל איננה מובנת מאליה. ב"משנה תורה" מתייחס רמב"ם לאלה המבקשים להחמיר עם עצמם: "כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?… ​אלו שמתענים תמיד אינם [הולכים] בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תישומם?" (הלכות דעות ג ג-ד). רמב"ם עוסק אמנם בנודרי נדרים ובסגפנות כמו-נוצרית, שהוא דוחה אותה מכל וכל, ולא בהידור במצוות, אבל מתוך דבריו אפשר ללמוד על תפיסה הרואה בהידור סוג של גאווה, ביטוי לרצון להיות צדיק הרבה ולהתחכם. ההידור הוא הגזמה "ברשות התורה". למה ברשות התורה? משום שההידור אינו מוגדר כתוספת חיצונית אלא כירידה לשורש הדברים, ומה שהוא למעשה גנדור ראוותני מוצג כהקפדה "על קלה ועל חמורה".

 

 

המאפיין הזה מבטא תופעה עמוקה מאד של אליטיזם ממסדי שאין לו דבר וחצי דבר עם מהותה של היהדות. האליטה האורתודוקסית מתחרה בינה לבינה בחומרות שהן ביטוי ליכולתה להוסיף איסורים שדורות קודמים לא שיערום. ומה שחשוב יותר מעצם הנטייה של (כל) אליטה דתית להוסיף עוד ועוד כללים, שרק לה הזכות לקבוע את גבולותיהם, היא הצייתנות המפליאה של קהל הצרכנים הנכון לעשות ולשמוע, כלומר לקבל ללא ערעור את העול הגדל וההולך ואת התלות הבאה אתו במומחים. ההגזמה הדתית הייתה פעם נחלתם של בני האליטה בלבד. הם העמיסו על עצמם חומרות ואיסורים (שאליהם נלוו בדרך כלל זכויות יתר מופלגות לעצמם). היום זכויות היתר נותרו נחלת המעטים, אבל החומרות נעשו נחלת הקהילה הדתית כולה—לפחות להלכה.

 

תקנות חרום דתיות שהפכו לאידיאולוגיה בחסות החילונים

 

איך הגיעה האליטה הדתית לשליטה כזאת, שאין לה תקדים בתולדות ישראל, על מאמיניה? איך הצליחה לשכנע קהילות שלמות לבטל את דעתן מפני "דעת תורה" ולקבל על עצמן הידורים וחומרות שלא היו חולמות לקבל על עצמן בעבר? התשובה מורכבת מכדי שאוכל להיכנס כאן לעבי קורתה. שורשי התהליך עתיקים וקשורים כנראה להתפשטות הקבלה הרואה ברב לא רק מומחה לענייני הלכה אלא מי שניחן בהשראה אלוהית. אבל תהליך החלשת הקהילה זכה לחיזוק דרמטי בשל השואה ובשל הקמת מדינת ישראל. השואה הביאה לעזיבה מסיבית של הדת בין האשכנזים. אלה שהחליטו שלא לעזוב קבלו על עצמם תקנות חירום דרסטיות. כדי להציל את שארית הפליטה הגביהו את החומות בינם לבין העולם שבחוץ. באותה נשימה העניקו להנהגתם כוחות דיקטטוריים–עד יעבור זעם, כדי ללכד את השורות ולהפיח רוח על הגחלים הלוחשות. כרגיל, תקנות חירום לא נוטות להתבטל מעצמן, אלא להפוך לאידיאולוגיה. זה מה שקרה בקהילה האורתודוקסית. מה שחיזק עוד יותר את מעמד הרב הוא העובדה שמימונו נעשה על ידי המדינה החילונית ולא על ידי הקהילה–מה שהפך אותו לבלתי תלוי בצרכיה ולפנוי להשתתף ללא הפרעה במשחק החוּמרות. אם בעבר הייתה הקהילה בעלת המאה ועל כן גם הדעה, כיום המימון מגיע ברובו מאתנו, החילונים. הקהילה נעשה שבוייה בידי מנהיגיה המכורים לחומרות.

 

השבי הזה אינו מיטיב לא עם הקהילה ולא עם הרבנים. המתח הבריא בין צרכי הקהילה (לחיות בעולם משתנה) לבין צרכי ההנהגה הדתית (לדבוק בתפיסת עולמה המסורתית כדי להבטיח את מעמדה) כמעט נעלם. הקהילות עברו תהליכי אינפנטיליזציה. שוב אינן מסוגלות להחליט בכוחות עצמן דבר. ההידור גם לרשת סבוכה כל כך של מהמורות שהמאמין נזקק ללא הרף לעזרת המומחים גם בתחומים שבעבר חש בהם בטוח לגמרי. סבותינו למדו את דיני הכשרות מאימהותיהן. יהודי רגיל נזקק לרב רק לעתים רחוקות. היהודי החדש זקוק לרב צמוד. בלעדיו אין הוא יודע מימינו ומשמאלו. “אתו הוא נדרש לציית, אפילו יגיד לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל."

 

 

הרב, שכוחותיו נעשו בלתי-מוגבלים, המשיך לייצר, יחד עם עמיתיו, גדרים ואיסורים שצמצמו עוד יותר את יכולתם להתאים את עצמן לעולם. הרבנים לקו במגלומניה מחד גיסא ובקיפאון מחשבתי מאידך. היהדות האורתודוכסית הפכה מקהילה לכת דתית. ככל כת, היא סובלת מחשש גדול מן העולם החיצוני, שאותו היא רואה כמקור מאיים לזיהום. היא נוטה להסתגר בתוך עצמה מאחורי חומות עבות ולרדות באלמנטים המסוכנים שבה—בעיקר ילדים ונשים שהם נשאיו הפוטנציאליים של שינוי. הפיקוח על נשים וילדים הלך והתהדק. הסובלנות כלפי חריגים הלכה והתמעטה. "פיקוח" פירושו לא פעם הדרה, השתקה והחפצה—לשם שמים. גם שערורייה מוסרית זו (כלפי נשים בעיקר) נתקבלה על דעת הציבור החילוני כחלק מחופש הביטוי הדתי, ממש כפי שהיחס המזלזל והעוין כלפיו התקבל על דעתו. הציבור החילוני המשיך לסייע ולתמוך, לתת כלים בידי כופי-עצמם. באופן פרדוקסלי הוא, חוקיו ותקציביו, משמש כלי חשוב בידי הקהילה הדתית החרדה והמתחרדת.

 

נדרשת כנות

 

הנה הבעיה השנייה: באלפיים השנה שחלפו מאז איבדו היהודים את ריבונותם המדינית ועד שהקימו אותה מחדש, התקיים הדיון בלא-יהודים תמיד מנקודת ראותם הכאובה של נטולי הכוח. הלא-יהודים היו המדכא והרודף השנוא. המחשבה היהודית פיתחה תפיסות מתבדלות, מתנשאות ולא פעם גזעניות ולא טרחה לשנות אותן, משום ששאלת היחס למיעוט לא-יהודי ולזכויותיו הייתה תיאורטית לחלוטין. אפשר להבין את הגישות הללו בקרב מיעוט נרדף. קשה הרבה יותר לקבל אותן אצל רוב השולט במדינה. לא מדובר בפליטת פה הלכתית פה ושם. התפיסה המבזה את הלא-יהודי ומפלה אותו לרעה היא חלק מבשרה של ההלכה. הרב שמואל אליהו הוא אולי אדם לא זהיר, אבל יחסו ללא-יהודים כשר למהדרין שבמהדרין.

 

 

איך יוצאים ממבוכי ההסתגרות האוטיסטית בין חומות המצוות? איך מפתחים יהדות פתוחה ודינמית שאינה מבטלת את רצונו של היחיד והופכת אותו לעבד נרצע לרבניו, שאינה מפלה לרעה כל מי שאינו יהודי, גבר ותלמיד חכם? לא פשוט. לא בטוח שהחולה רוצה להירפא ומכל מקום אין מדובר בתיקונים קוסמטיים, בפתרון בעיות מציקות באמצעות הכלים הישנים ובגישה "מסבירת פנים". מה שנדרש הוא שידוד מערכות; נדרשת כנות; נדרשת נכונות לשנות תפיסות יסוד. אף אחד לא אוהב לשנות את תפיסות היסוד שעליהן התחנך ושבהן מושקע ההון הסמלי שלו. אלא שכל עוד תמשיך היהדות בדרכה, תמצא את הפער בינה לבין העולם גדל והולך ואת העוינת ההדדית מעמיקה והולכת.

 

 

מה עושים? אפשר לא לשנות כלום ולקוות לחסדי שמים. זוהי הדרך הנבחרת של גדולי התורה וחסידיהם. המצב הנוכחי טוב בעיניהם, ההתנשאות, ההסתגרות, האוטיזם והשנאה—לכל אלה יש להם הצדקות מפוארות. לפני השואה התעקשה המנהיגות הרבנית היהודית ש"יהיה בסדר", שהכול אשמת הציונים הארורים, שאסור לעזוב את אירופה. תקדים לאטימות יש אפוא. ניוון מוסרי, קריסת מערכות, קרע חברתי? מה פתאום?! ישראל, בטח בה'.

 

 

היעדר האתגרים הפך את האליטה האורתודוכסית לא רק לזחוחה, אלא גם לעצלנית מבחינה אינטלקטואלית

 

 

אפשרות אחרת היא שהישועה תצמח מבפנים, שיקומו אדם או מספר בני אדם שסמכותם הדתית והמוסרית תאפשר להם ללכת נגד הזרם—להגדיר מחדש את האישה כשוות זכויות, כנגד אלף שנות מסורת, לפתוח את הקהילה לעולם הידע המודרני ולהפסיק לנהוג בה כבחבורת ילדים שאינם יכולים לעשות דבר ללא אישור המשגיח. אנשים כאלה יצטרכו להגדיר מחדש את מעמדו של הלא יהודי, לכבד אותו ואת אמונותיו ממש כשם שיהודי רוצה שיכבדו אותו ואת אמונותיו. מנהיגות כזאת, לו קמה, הייתה מואשמת לאלתר בהתבוללות, ברפורמיות, בהרס התורה (חישבו על החרפות שספג רב שמרני כמו דוד סתיו על עצם ההעזה להתמודד נגד שליחי דרבנן). במקום להתקפל מול האשמות כאלה, היה על מנהיג  אותנטי ובטוח בדרכו להתייחס למשמיעיהן בביטול הראוי להם ולהמשיך בשלו. אתם רואים מנהיג כזה בסביבה? האליטה האורתודוקסית היא פחדנית, שמרנית, זחוחה ומנוונת, מוקפת באומרי הן החוששים לאתגר אותה. היעדר האתגרים הפך אותה לא רק לזחוחה, אלא גם לעצלנית מבחינה אינטלקטואלית. שינוי דורש עבודה, תעוזה, נכונות לראות את העולם בדרך שונה. ההנהגה הדתית בת ימינו אינה מעוניינת בשינוי. היא דבקה במנהיגיה המזדקנים ובדרכיה שאבד עליהן הכלח. שומרי המורשת המשותפת שלנו מזניחים ומנוונים אותה. זה כואב גם למי שאינו שומר מצוות, כפי שהרס נכס לאומי כמו ים המלח כואב גם למי שאינו רוחץ במימיו.

 

בגודל הזה, דרוש משבר

 

​מה עוד אפשר לעשות? לכאורה אפשר היה לעקוף את ההנהגה המסואבת. אפשר היה לייחל למרד של הקהילות—תנועה שתפרוק לא את עול תורה, אלא את עולם של אדוני התורה, ותנסח, בצורה דמוקרטית, פלורליסטית ודינמית עקרונות חדשים. אני חושש שגם הסיכוי למהלך כזה אינו גדול. ההזנחה נמשכה זמן רב מידי והכוחות שעשויים היו להביא שינוי מבפנים נוטרלו או סורסו. יהודים חילונים יכולים למשוך כתפיים ולומר, זבש"ם. העניין הוא שהבעיה אינה רק שלהם. גידולה של כת ענק בתוך החברה הישראלית היא בעיה של כולנו, מה גם שכספי המדינה מילאו תפקיד קריטי בהיווצרותה ובהישרדותה של כת מדירת נשים, גזענית, סגורה ומתבדלת. לא מדובר במיעוט זעיר. הקהילה החרדית אינה אמיש יהודית. היא מפיצה את צורת החיים הכיתתית שלה ומשפיעה על כל סביבותיה. מרגע שהגיעה לגודל קריטי מסוים, מדינה דמוקרטית אינה יכולה להמשיך להסכין אתה.

 

 

מה שנחוץ אפוא הוא משבר לטובת שני הצדדים—מהלך חד-צדדי של החילונים, קיצוץ דרמטי בתקציבי הדת המאפשרים את הניוון במחנה האמוני. המהלך הזה לא נועד לנער את חוצננו מחברי הכת, אלא לנער אותם מחלום ההתנתקות ההלכתית שלהם. ייתכן שאנחנו צופים עכשיו בתחילתו של משבר מבריא כזה וייתכן שמדובר בעוד עווית פוליטית קצרת-ימים שתסתיים בלא כלום. לחילונים פתיל קצר. לדתיים יכולת עמידות גדולה. צריך לקוות שהמשבר יפרח לכלל תיקון. לחילונים היה חלק חשוב ביצירת הבעיה. עכשיו מוטל עליהם לסייע ביצירת הפתרון.

 

תגובות
25
הוסף תגובה
25 תגובות
  • 1 שמעת על הרב הזה?
    אני לא חושב שיש פה פוטנציאל מנהיגות, אבל לסיפור שלו יש גוון מאד ימי-ביניימי:

    "ב-2005 הטילו כמה רבנים מישראל ומארצות הברית מן הזרם הליטאי, ביניהם הרב אלישיב, הרב דוד פיינשטיין, הרב שטיינמן, הרב חיים פנחס שיינברג והרב שמואל אוירבך, איסור על קריאה בספריו וקריאה לסליפקין לחזור בו מדבריו ולשרוף את כתביו‏‏[1]. ההתנגדות העיקרית הייתה לטיעון של סליפקין שהתלמוד טועה בקשר לנושאים מדעיים מסוימים והיקום הוא בעצם בן מיליארדי שנים [2]."

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%9F

    http://www.rationalistjudaism.com/
    הגב לתגובה
    לא שמעתי עליו
    לא מפתיע שהוא התקפל. האינקוויזיציה היהודית עובדת טוב יותר מן הנוצרית (אמנם בלי העינויים לעת עתה).
    • 1.1 הוא לא התקפל. יש לו בלוג שבו הוא מדבר די בחריפות נגד החברה החרדית
      אבל הוא לא בדיוק מנהיג.
      הגב לתגובה
  • 2 ניתוח יפה מאוד
    אתה במקרה עוסק בדתות באופן מקצועי?

    אבל אני לא מסכים עם המסקנות. נדמה לי שאתה כולל יותר מדי תחת הכותרת "אורתודוקסיה", ובעצם מתכוון בביקורת שלו רק לזו החרדית והחרד"לית. מה שדרוש הוא לא התנתקות חד צדדית, אלא לדעתי ארגון מחודש של יחסי דת ומדינה, ופתיחת המרחב הציבורי לאלטרנטיבות יהודיות אחרות. אלה בהחלט לא תהיינה רק חילוניות. דווקא מתוך האלטרנטיבות הלא-חילוניות, בהן יהיו שותפים, למשל, בני הציונות הדתית הלא-חרד"לים, יצמח התהליך שיפרק את הקפיצות הכיתתית ויביא להבראת התחום הזה בחברה הישראלית.
    הגב לתגובה
    תודה
    אתה צודק שהניתוח שלי נכון בעיקר לחרדים וחרדלים. צריך היה להקדיש מאמר נוסף למשבר השונה באפיו של הציונות הדתית (שם המשבר הוא קריבסת העידן המשיחי והתברגנות המהפכה). יש יש אנשים הסולדים מהשתלטות המנטליות הרבנית יותר מן החילונים. בהזדמנות אכתוב על זה. כמובן שאפשר וצריך לשתף אתם פעולה. זאת הייתה אחת הסיבות לכך שתמכתי בברית בין בנט ללפיד. הוצאת הציבור הזה מן האוטיזם התורני שלנו והרחבת תחומי העניין שלו היו בעיני מהלך חשוב של הכללה.
  • 3 הייתי מוסיף לדבריו של תומר
    התפתחויות תיאולוגיות בצד הליברלי של הציבור הדתי לאומי. נראה שהמהלך התיאולוגי העיקרי של רבנים מתונים יותר, כמו הרב אהרון ליכטנשטיין ובמידה פחותה במעט גם הרב יובל שרלו, הוא הוספת המוסר הטבעי כנדבך להלכה. הטיעון הבסיסי הוא כדלהלן: גם אם ההלכה מתירה לך לעשות מעשי נבלה (למשל לא להחזיר אבדה לגוי), עליך להחזיר בכל זאת משום שלפי המוסר הטבעי המקובל כיום יש להחזיר אבדה.

    הטיעון הזה פותח באופן מעניין מאד על ידי אריאל פינקלשטיין בספרו "דרך המלך", חיבור הלכתי מרתק שנכתב במיוחד על מנת להפריך את ספר "תורת המלך" הידוע לשמצה. פינקלשטיין, יש לציין, אינו רב, אולם ספרו זכה ל"הסכמה" נלהבת מהרב יעקב אריאל שנמצא בלב המיינסטרים. טענתו העיקרית של פינקלשטיין היא שלא יתכן שהמוסר של העם היהודי יהיה נמוך מהמוסר של אומות העולם. גם אם התורה מתירה, למשל, להרוג גוי במצבים מסויימים - אסור ליהודי לעשות זאת, משום שהמוסר הטבעי הנוכחי קובע שאנשים לא הורגים זה את זה בחברה תרבותית.

    משום כך, ההלכה לפי הגישה הזאת דומה קצת לתחולת החוק הצבאי על חיילי צה"ל. הוא תקף על החייל לא במקום החוק האזרחי, אלא בנוסף לו. היינו - החוק האזרחי הוא המוסר הטבעי, ויהודים מחוייבים בנוסף לכך גם לחוק הצבאי, להלכה.

    אני חושב שזה תחילתו של פתרון הלכתי לבעיות הנוכחיות ביהדות האורתודוקסית, דווקא מסוג זה שאביעד מייחל לו. אולי שינוי, בסופו של דבר, יכול להגיע מבפנים, וכמו שאמר תומר עלינו לשתף פעולה עם הכוחות הקונסטרוקטיביים והמתונים בציבור הדתי-לאומי.
    הגב לתגובה
    אוטואמנסיפציה היא הברירה המועדפת
    אני פחות בטוח שהרבנים שבשמם נקבת יכולים לשאת מהפכה על גבם. את חלקם אני מכיר היטב. מהפכנים הם לא. אני גם קצת חושש שהפתרון של פינקלשטיין הוא הפתרון היהודי הקלאסי--לא הכרה בשוויון בין כל בני האדם, אלא פעולה למנוע לזות שפתיים או אפילו עוינות של הגויים כלפינו ("דרכי שלום" במונח ההלכתי). ייתכן שאני טועה. צריך לקרוא את םינקלשטיין.
  • 4 את ספרו של פינקלשטיין אפשר לקרוא בלינק המצורף
    http://upload.kipa.co.il/media-upload/yba/yba10949-12152010.PDF

    אני דווקא חושב שהפיתרון שהוא מציע, של שילוב המוסר הטבעי בהלכה, הולך הרבה מעבר ל"מפני דרכי שלום".
    הגב לתגובה
  • 5 לא יודע מה אתכם, אבל כשאני
    קורא או מציץ מדי פעם ולו באחוז זעיר מני ערימות ותילים ותילי תילים של מצוות, חמורות כקלות, שלשם עשייתן כהלכה חייב פלוני להיוועץ ברב צמוד 24/7 (כפי שציין אביעד כאן) -- אני תוהה באמת לשם מה אדם צריך את כל זה? מה המשמעות של כל זה בכלל, של אלפי סעיפים הלכתיים זעירים, קטנים, קטנוניים? העיסוק הזערורי הזה בשאלות כמו "האם מותר לפלות כינים/לחטט באף/להרים שערה מהרצפה/לפתוח מטריה בשבת" לא רק שממאיס את היהדות על חילונים ודתיים מסוימים כאחד, אלא פשוט מרוקן אותה מכל משמעות. כלומר, זה כ"כ קטנוני עד שכל העניין פשוט הופך חסר טעם.
    אני מניח שעבור חוזרים בשאלה התמיהה הזו על החומרה הרבה והסיבוך הרב של קיום כל המצוות האלו - מהווה גורם מסוים - אולי עיקרי - בהחלטה שלהם (לפקפק בהלכה היהודית) ולחזור בשאלה. קיום המצוות לפי ההלכה היהודית הוא עסק מסובך בפני עצמו, אני חושב, בהשוואה לדתות אחרות, ומסובך ודוחה שבעתיים כאשר הוא נמצא בידיים קונסרבטיביות-עסקניות.
    הגב לתגובה
  • 6 יפה מאוד - רק חסר תלמידי חכמים
    אני מאוד מאוד מאוד מזדהה אם הנאמר.
    רק שיש לי סוג של פתרון אחר.
    הציבור מצביע ברגליים. כל הציבור הליבראלי והמודרני וכל מה שאתה חפץ בו בורח מן הרבנות, ומן ההנהגה התורנית והדתית.
    בדינמיקה שיש לנו אין שום סיכוי שיצמח רב כזה.
    כל מי שמחזיק באני מאמין ה"נכון" הולך לעשות לביתו או במקרה החריג להיות אקדמאי. ואקדמאי עם כל הכבוד זה לא תלמיד חכם ולא רב ולא מנהיג דתי.
    הגב לתגובה
    אתה צודק
    הלוואי שימצאו תלמידי חכמים כאלה
  • 7 שכל מול רגש
    יפה כתבת ,ניכר מדברייך שאתה אדם חושב ריאלי ומתייחס למציאות במושגים ארציים ומעשיים כראוי למי שאינו רואה את עצמו כמחויב לתורה ולמצוותיה ולא משנה כרגע הסיבה ,כשאתה מציע פתרון מהסוג הזה ,אין לך פרטנר לדו שיח כיון שהשפה היסודית של שני הצדדים ,סותרת והפוכה מהחלק העמוק ביותר ,אמונה היא רגש כפי שציינת עוקפת הגיון ,הקהילה החרדית חיה בפועל בצד החיים ,כולה מיסטית וכל המערכת בנויה באופן כזה שלעולם הפתרון ישאר בגדר תעלומה ,אני חוזרת בתשובה שנים רבות ורוב האנשים שהכרתי עד היום שעשו את המהלך ההזוי הזה מודים שאין לו הסבר ריאלי,אם הם מהמתבוננים או המעמיקים ,השואלים והאדישים ,לאיזה אוכלוסיה שלא תפנה וכמה פרופילים פסיכוליים שלא תבנה זה לא ישנה את המציאות ,שהעסק הזה עובד ממקום שבו דיון כמו שאתה מתאר הוא בלתי אפשרי ,אני מסכימה עם העובדה המוזרה והמצערת שהיום היהדות האורתודוכסית מתאפיינת באלמנטים מדאיגים של כת כולל הכל ושאין היום בנמצא הגלוי לעין מודל בריא ליהדות האותנטית ,ההצעה שלך לא יכולה לבוא לידי ביטוי במציאות רק בשאיפה ,זו דעתי בלבד כמובן ,המשך יום נעים
    הגב לתגובה
    לפעמים זאת אכן ההבחנה
    ולפעמיםן לא. נדמה לי שישנם בתוך הכת לא מעט תינוקות שנשבו. הם לא בחרו כמוך. הם פשוט לכודים בעולם שמבחינתם אין בו לא שכל ולא רגש.
  • 8 מאירה, מדוע את פונה אליו בלשון נקבה?
    "ניכר מדברייך"? או שאינך יודעת ששני י' זה פניה לנקבה?
    הגב לתגובה
    למה לנזוף?
    ועוד בגלל י'? האר פניך למגיב/ה
  • 9 לדעתי אתה מעריך מדי את האספקט הכלכלי
    אין ספק שהתמיכה הממשלתית סייעה בגיבוש מה שהסוציולוגים מכנים "חברת הלומדים" (ועכשיו מצוי בתהליך של התפרקות הדרגתית), אבל הוא לא הגורם להחמרה הלכתית, ליחס שלילי כלפי גויים ולהיבדלות מיהודים לא-חרדים. ניתן לראות מגמות כאלה גם בקהילות החרדיות בארה"ב שאינן מקבלות סיוע ממשלתי. בדומה לכך, גם אידאל של "ללמוד תורה כל החיים ולהטיל את הפרנסה על אחרים" התפתח בארה"ב לאחר השואה במקביל להתפתחותו בארץ (למשל אצל הרב אהרון קוטלר שהקים את ישיבת הענק בלייקווד), בלי שהחרדים שם נאלצו לבחור בין לימוד לגיוס. גם הטענה שהרב לא מקבל את שכרו מצאן מרעיתו ומכאן נובעת החמרה לא נראית לי; כמעט כל הרבנים החשובים בעולם החרדי לא מקבלים שכר מהמדינה (בוודאי לא באופן ישיר) וממילא הם חיים בדרך כלל אורח חיים סגפני - בעוד שלו רצו, היו "גבירים" רבים שמחים לתרום להם כל סכום שיבקשו. צמצום התמיכה הממשלתית לא תשנה זאת. אין לי זמן לנסות לנתח את מגמת ההחמרה, אבל לא נראה לי שצמצום התמיכה הוא זה שיעצור אותה.
    הגב לתגובה
    ייתכן
    אולי בכ"ז שלוש הערות. א. בישראל לא מדובר בישיבה כזאת או אחרת, אלא בחברה שלמה המתקיימת בתוך מדינה יהודית ומקיימת אתה מערכת יחסים מורכבת ודו-כוייונית לאין שיעור יותר ממערכת היחסים עם הגויים. ב. המודל הישראלי משפיע על מודלים אחרים משום שישראל היא כיום המרכז התורני החשוב בעולם. ג. לא טענתי שהרבנים נמצאים במערכת מתוך תאוות בצע. טענתי שהם מונעים על ידי תאוות כוח. בשביל זה צריך תקציבי ענק שרק מדינה יכולה להקצות. אני לא חושב שקיצוץ בהזרמות יביא מיד לשינוי, אבל אני חושב שהוא יחליש את ההנהגה הנוכחית.
  • 10 מי הם האורתודוקסים?
    מאמר מעניין, ואני מסכים עם רובו. הרבה חברים חילוניים שלי שאינם באים ממשפחה מסורתית, לא מכירים בדברים הטובים שיש בדת ורואים רק את הדברים הרעים והבולטים. רק שאלה אחת, למי בדיוק אתה קורא אורתודוכסים? לפי מה נקרא אדם חרדי? לפי סוג הכיפה? צבע המכנסיים? האם אלו רק העוסקים בלימוד תורה? מה גם שזו לא בדיוק קבוצה אחידה והם מתחלקים ביניהם להרבה תת-קבוצות. אבל בעקרון אתה צודק הרבנים משתמשים בפסיקה כמנגנון שליטה,(* מעניין אם הם אנשים רציונליים ששולטים באנשיהם במודע, או שהם באמת מאמינים בהלכות המשוגעות שהם ממציאים?) ולפתרון שאתה מציע חסר חלק נוסף, לדעתי החברה הישראלית שאינה "חרדית" (מה שזה לא אומר..) צריכה להכריז עליהם ככת ולהוקיע את ההתנהגות הזאת כחלק מן הדת. הרי כיום בעיני רוב הישראלים, הם נחשבים לדתיים ביותר, היהודים המאמינים ביותר וכו' (כאילו שאפשר לנקד את זה.. "כמה מצוות עשית היום?? רק תרי"א.. חלש חלש.. ") צריך לחשוף את אחיזת העיניים ולהדגיש את ההבדלים בין ה"יהדות האמיתית" ששואבת כוחה ממוסר ומחשבה לבין הפסיקות שנועדו לחזק את המנגנון ולהגביר את השליטה באורחות החיים של הקהילה. זה תמיד מדהים אותי שדת שאמורה להתבסס על מוסר יכולה להגיד לאדם לשמור נגיעה, איך זה יכול להיות שחצי מבני האדם הקיימים לא ראויים למגע? (שלא לדבר על מבט)
    הגב לתגובה
    הגדרות
    הטענה שאני עוסק בעיקר בחרדים נכונה, אם כי תהליכי התחרדות והשתעבדות לרבנים מתחוללים גם בקרב הציונות הדתית שהייתה פטורה מהם בעבר (יש לציין עם זאת שיש גם תהליכים הפוכים). בקשר לשאר, אתה צודק.
  • 11 המהפיכה תגיע מהשכלתם של הנשים, ב״ה.
    ככל שהן יאלצו לצאת לעבוד עם המודרנה, רעיונות ויכולות יזלגו פנימה.
    בחברה הגברית מאז ימי שולחן ערוך לא הגיע עוצמה שתיתן להתיר איסורים.
    רק שאלוקים יתן להן את הכח.

    • יפה אמרת•
    הגב לתגובה
    לנשים יש הכי הרבה מה להרוויח משינוי השיטה. הפקרתן על ידי רשויות המדינה היא שערורייה. צריך לסייע להן למלא את התפקיד החשוב שהן ממלאות בכל חברה גם בחברה החרדית.
    • 11.1 נדמה לי שאתם קורבן של השיח המגדרי
      למרות מה שנדמה לנו שאנחנו יודעים על המצב הקשה של נשים למול מוסדות הדת במדינה, המצב של גברים על פי רוב אינו טוב יותר.
      אם אנחנו רוצים לעשות טוב, אנחנו צריכים לשים את הכותרת שבה הנשים הם הקורבן העיקרי של מוסדות הדת בישראל בצד.
      הכותרת הזו שגויה מצד אחד, ופוגעת במאבק לתיקון ושינוי מהצד השני.
      עזבו אותכם מנושאי מגדר. בואו נדבר על צדק.
      הגב לתגובה
  • 12 אתה מכליל את הביקורת שלך על חרדים על כל האורתודוקסים. יש הרבה דתיים-לאומיים שממש לא מסתגרים.
    גם חובשי הכיפות הסרוגות הם אורתודוקסים, אך רבים מהם, בעיקר אלו שאינם חרד"לים, משתלבים בעולם החילוני ולא מחפשים רק איפה להחמיר מבחינה הלכתית.
    הגב לתגובה
    נכון.
    ראי תשובותי לקודמייך
  • 13 ריחוק הולך וגובר
    זה עתה חזרתי מרוסיה וראיתי במו עיני כיצד פורחות הכנסיות, ועד כמה רבות ההשקעות בשיקומן.מסתבר שהדת איננה רק אופיום להמונים אלא הרבה יותר מזה כפי שהסברת במאמרך.
    ומאי תעכל'ס?
    תופרד הדת מהמדינה כנהוג במדינות נאורות (פחות או יותר).
    ועד אז נהלך בין הכעס לתסכול והריחוק ההולך וגובר בין חילוניים לדתיים מכל הסוגים התלבושות והכיפות.



    הגב לתגובה
הוסף תגובה