עוד במדור מבפנים
זה בחיים לא יצליח :

אין סיכוי שזה ילך. אנחנו מכריזים בזאת על כישלונו של אתר קומ.פרס

היכן הייתי
twitter-icon

המדינה הדו לאומית כבר פה

| סלבוי ז'יז'ק | 23.07.12 , מבפנים
83
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> מבפנים >> המדינה הדו לאומית כבר פה

​​מכתב מסלבוי ז'יז'ק, אחד מחשובי ההוגים בימינו, בתשובה להתקפה של עמנואל סיון על אינטלטקואלים המבקרים את ישראל

 

כמו במקומות אחרים, יש בישראל אינטליגנציה המתהדרת באינטלקטואליזם בעודה עוסקת בהתקפות אנטי-אינטלקטואליות על כל מי שמעז לבקר את ישראל. נדמה שאלה המנצחים על ציד המכשפות הארסי כנגד מבקריה של ישראל, קורצים להנהגה המקומית, כמו אמרו: "אל דאגה, על אף שמעת לעת אנו מבקרים את ישראל בשם ערכים אוניברסליים, נאמנותנו נתונה בחשבון אחרון לחוק השבט".

 

 

כאחד מעורכי הסדרה "התקוממויות", שרואה אור בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, אני גאה בספרו של אלוני 'מה רוצה יהודי?' על דו לאומיות ורוחות רפאים אחרות. אלוני אינו מתיימר להיות מחלוצי הרעיון הדו לאומי ואין הוא חושב שהרעיון עומד בהכרח בסתירה לרעיון הציוני המקורי. הייחודיות של אלוני היא דווקא בכך שהוא מציג לנו תיאולוגיה חילונית, מן המרתקות שנכתבו בזמננו, המעוגנת במסורת יהודית ארוכת שנים והרואה בדו-לאומיות המשך ישיר של זרם בחשיבה היהודית והפלסטינית–מברית שלום ועד אדוארד סעיד.

 

 

כאינטלקטואל בשירות האידיאולוגיה של ממשלתו, סיוון מבקש לתקוף אישית את באדיו כאינטלקטואל אירופי אנטי-ציוני. בצרפת ובישראל נערכה מערכת השמצה חסרת תקדים שבקשה להציג את באדיו כאנטישמי. ההאשמה באנטישמיות מופנית ללא אבחנה לעבר כל מבקריה של ישראל, אבל אולי הגיע הזמן להכיר בכך שכיום רבים מן התומכים בציונים מגיעים מאותו ביב אנטישמי עצמו שכנגדו הציונים יוצאים לכאורה. הטיעון הציוני המקובל כנגד מבקרי מדיניותה של ישראל הוא, שמותר בעיקרון לשפוט את ישראל ולבקר אותה, כשם שמותר לבקר כל מדינה אחרת, אלא שמבקריה של ישראל עושים שימוש לרעה בזכות הלגיטימית לביקורת, ממניעים אנטישמיים. אולם כאשר הפונדמנטליסטים הנוצרים התומכים ללא-סייג במדיניותה של ישראל דוחים את הביקורת של חוגי שמאל על ישראל, דומה שהטיעון המובלע שלהם מבוטא להפליא בקריקטורה המצוינת שהופיעה בעיתון הווינאי "די פרסה" ב2008. מצוירים בה שני אוסטרים כבדי משקל הנראים כנאצים. האחד, המחזיק עיתון בידיו, ואומר לחברו: "שוב עושים שימוש לרעה באנטישמיות, מוצדקת לחלוטין לכשעצמה, כדי להעביר ביקורת זולה על מדינת ישראל". אלה הם היום בעלי בריתה של ישראל. כאשר יהודים מצטרפים לביקורת מדינת ישראל הם נדחים כיהודים שונאי-עצמם, אבל האין היהודים שונאי-עצמם האמתיים אותם ציונים הכורתים ברית עם אנטישמים ברחבי העולם ובזים לגדולתה האמתית של האתיקה היהודית?

 

 

סיוון שואל: אם באדיו מודה שטעה בתמיכתו בחמר רוז' בקמבודיה, מי יתקע לידינו שבעוד מספר שנים לא יכתוב מאמר חדש ב"לה מונד", שבו יבכה את הטעות שבתמיכה במדינה דו-לאומית ישראלית פלסטינית? על פי ההיגיון הזה, הודאה בטעות בעבר, מבטלת למפרע את דעותיו של אדם בעתיד, כאילו בהודאתו בעניין החמר רוז' וויתר באדיו במשתמע על הזכות להתייחס לכל אירוע בהווה ובעתיד. למעשה הלקח שיש להפיק מטעותו של באדיו בעבר הוא דווקא שיש להתייחס ברצינות רבה לתמיכתו העכשווית בתנועה הפלסטינית הלא-מזויינת. סיוון מאשים את באדיו ביהירות, אבל אימוץ התפיסה הדו-לאומית של אלוני הוא ההפך מיהירות: הוא הכרה בחולשתן של התנועות המהפכניות בזמננו.

 

 

אם סיוון מבקש לתקוף את רעיון הדו-לאומיות המועלה בספרו של אלוני, עליו להתעמת ישירות עם אלוני, שהביקורת הנוקבת שלו על הציונות בת זמננו מעוגנת במסורת היהודית ובנאמנות לה. אלוני לא טען מעולם שכל האמצעים כשרים בכדי להוציא אל הפועל את הרעיון האוטופי של מדינה דו-לאומית. ההפך הוא הנכון: המעבר של אלוני מתמיכה ברעיון שתי המדינות לדו-לאומיות הוא תוצאה ישירה של העובדה שבישראל-פלסטין  החלום האוטופי והריאל פוליטיק נפגשים, לא בעתיד, אלא בהווה. הרי לו האמינה ממשלת ישראל באמת בפתרון שתי המדינות, הייתה בונה יישובים בגדה המערבית לפליטים פלסטינים ולא התנחלויות המיועדות ליהודים בלבד. בעבור אלוני הישות הדו-לאומית הינה המציאות המתמשכת והבלתי-הפיכה של האזור ולאו דווקא פתרון משיחי לעתיד לבוא.

 

 

שאלתו של סיוון, מה יקרה אם החזון הדו-לאומי יהפוך למציאות, אינה רלוונטית לענייננו, משום שהמציאות העכשווית היא כבר עתה מציאות דו-לאומית. מה שאנו רואים לעינינו הוא מדינה אחת, דו-לאומית, הפועלת באמצעות פרקטיקות של אפרטהייד. ספרו של אלוני נכתב ממקום של פסימיות ודכדוך עמוק ולאו דווקא מתוך חלום אוטופי-מהפכני. פעולתו היא חלק מניסיון להפוך מרחב דו-לאומי פגום וגזעני, למרחב דו-לאומי שוויוני וצודק.

 

 

אז לפני שאתה מכנה אותנו אנטישמים ויהודים שונאי-עצמם, הבט ימינה ובחן את חבריך החדשים. אחר כך הבט שמאלה; שם, בשמאל, תמצא אותנו עומדים, למען צדק ושוויון לפלסטינים, למען צדק ושוויון לכול. אולי בסופו של יום תבין שאנחנו לך ידידי אמת, אך לשם כך יהיה עליך תחילה להכיר בטעותך המצטברת ולהודות בה.

 

 

בברכה,

סלבוי ז'יז'ק

תגובות
48
הוסף תגובה
48 תגובות
  • 1 שפתיים יישקו
    לא הייתי נתלה ב"גדולתה האמתית של האתיקה היהודית" כמפתח לדו-קיום הוגן, אבל זה - כמו שאומרים - בקטנה.
    בגדול: ז'יז'ק!
     
    הגב לתגובה
  • 2 הדיבור על מדינה דו לאומית מנותק מהמציאות, טוב לאינטלקטואלים מנותקים.

    הגב לתגובה
  • 3 עוד שם אוורירי וקצפתי, שאין לו מושג ביהדות או בהיסטוריה של הסכסוך
    מעריציו הפשטניים והשטחיים (אנשי הפוסט מודרניזם , כותבי הטקסטים הפלצניים של אוצרי אומנות פלסטית עמוסת נרטיבים והקשרים תלושים) מתעלמים מהטקסט הרדוד.

    אם טעה מן דהוא בפרספקטיבה היסטורית לגבי חונטה רצחנית ביותר, אז לטענתו של ז'ז'יקינו זה לא אומר שדעתו נפסלת למפרע.
    הטיעון הדבילי הזה כמובן אינו תופס. אם המנכ"ל של החברה שלך טועה באופן חמור ביותר והמיט אסון פיננסי על החברה שלך שמוכרת תפוזים כשהימר על סין , למרות שמבקרים אמרו לו מפורשות שזה יהיה אסון - אז המנכ"ל הזה רשאי להחזיק בכל דיעה שירצה לגבי ממכר עתידי של תפוזים, ואולי אפילו ישחק אותה בעתיד - אבל אתה (אם הגיון בריא נחשב במשהו אצלך) תפטר אותו , והוא יהיה האחרון שתקשיב לו לעצות בדבר ממכר תפוזים לסין.
    כ"כ פשוט, כך נכון.
    הגב לתגובה
    • 3.1 ביקורת ומשמעותה
      באמת? היית מפטר מנהל שעשה טעות שיקול דעת?
      כבעל המניות של אותה חברה, שילמת בגדול על הטעות הזו, שכר הלימוד הזה מבוזבז לחינם על עובד בכיר שאולי למד משהו ועכשיו כבר לא תזכה להתפתחות האישית שלו.
      ןלגופו של עניין: מה שמשתמע מדבריך כי אנשים או שעושים טעויות ואז יש להעיף אותם לכל הרוחות (כמובן רק אם הם טיפשים מדי כדי להודות בכך) או שיש לקבל את דבריהם כי הם עדיין לא טעו. כמה פשטני ככה מטופש.
      הרי פוליטיקאים (הגזע המשקר ביותר בקרב היונקים וחסרי החוליות גם יחד) עסוקים רוב הזמן בלא להודות בטעויותיהם, ולצורך זה הם משקרים ללא הרף. אפילו אלברט איינשטיין הודה בטעותו לגבי ביקורתו כנגד תאוריית הקוונטים. שלא נקשיב יותר ברצינות לדבריו?
      מגוחכתה.
      הגב לתגובה
  • 4 המדינה הרב-לאומית מתקרבת
    גם סיון וגם ז'יז'ק אינם מרחיקים לראות מקצה חוטמם, ובקנאותם ליהדות זו או אחרת הם מתעלמים לחלוטין מן התורה. לפי התורה ארץ ישראל אינה "מדינת היהודים" אלא ארצם של תריסר השבטים. יהודה הוא אולי היהדות הרבנית ההיסטורית ודגל מחנה יהודה עשוי לכלול את החילונים ממזרח וממערב - אבל ישנם עוד שבטים, יש בה המקום לפלשתינאים (שחלקם הגדול הוא מצאצאי היהודים (ראה אתר תנועת ההתחברות www.the-engagement.org) ויש מקום לאותם פוסט נוצרים ונוצרים םונדמנטליסטים אוהבי ישראל.
    אני מודע שהרעיון עלול להישמע מוזר כי אינו מוכר (ודאי לא לאותם "אינטלקטואלים) אך המתעניין ימצא הרבה חומר ב"אתר התקוה" www.global-report.co/thehope בעיקר במדור על "השלמה לישראל".
    הגב לתגובה
  • 5 לא מצאתי ולו תשובה אחת לטיעוניו של סיוון
    לא מצאתי ולו תשובה אחת לטיעוניו של סיוון
    הגב לתגובה
  • 6 המדינה הרב-לאומית מתקרבת
    (חוזר למקרה שנמחק)
    מעניין עד כמה אותם אינטלקטואלים אינם מרחיקים לראות מעבר לאפם. להסתכל בתנ"ך למשל, אף שזה הוא לכאורה שורש זהותנו.

    במפתיע, אין למשל בתורה הקצאה של ארץ ישראל עבור "העם היהודי", ואברהם אבינו כבר ויתר ממה שהובטח לו על חבל עזה לרשות פלשתית- פלשתינאית. אבל השאר הוא לתריסר השבטים - לא רק יהודה (יהדות רבנית ותולדותיה החילוניות) אלא לעוד הנעדרים עדיין. אחרי עצמאות לעזה הפלשתינאית במוקדם או במאוחר יסופחו יהודה ושומרון לישראל - על תושביהן (שרובם הם ממוצא יהודי, ראה אתר ההתחברות www.the-engagement.org) וכדי לאזן ולמנוע רוב ערבי-מוסלמי (מרשם בטוח לפיגור למדינה) יפתחו גם שערים לאוהבי ישראל נוצרים ופוסט-נוצרים ושלום על ישראל.
    אני מניח שטיעון זה ישמע לרבים מוזר כי הוא אינו מוכר. אם תרצה/י לחשוב עליו יותר, נא עיינ(י) במדור "השלמה לישראל" ב"אתר התקווה" www/global-report.com/thehope להכיר פתרונות חיוביים יותר.
    הגב לתגובה
  • 7 דוגמה מצוינת לכתיבתו המבולבלת של התמהוני
    ללא התייחסות לעובדות, הגיון פתלתל וחמקני. לפי ההגיון של זיז'ק, עלינו להקשיב יותר לאנשים שטועים מאשר לאנשים שצודקים...בקיצור, קישקוש.
    הגב לתגובה
    • 7.1 לוגיקה
      המסקנה היא לא שצריך ללכת כעדר אחרי מי שדייק פעם בתחזית ולא שצריך לאטום אוזניים משמוע את מי שטעה בעבר. המסקנה היא שצריך להקשיב לטיעון. הטיעון של באדיו בעניין החמר רוז' היה מוטעה לא משום שהחמר רוז' הובסו בסופו של דבר, אלא משום שהם היו משטר מפלצתי שנכון היה לסלק אותו. עם הטענה בדבר המדינה הדו-לאומית צריך להתמודד לגופה, בכלים אנליטיים ואתיים.
      הגב לתגובה
      • 7.1.1 לוגיקה זה לא הצד החזק של זיז'ק
        הטענה של סיון הייתה פשוטה - באדיו טעה בעבר כאשר הילל משטר רצחני, ולכן יש לקחת את דבריו בזהירות כשהוא מהלל משטרים כיום, שנראים לנו, על פניהם רצחניים גם הם. זיזק עיוות את הטענה של סיון ותוקף איש קש - סיון לא טען שאין להקשיב למי שבעבר טעה, הוא רק הטיל ספק בשיקול דעתו של מישהו שהוכיח בעבר ששיקול דעתו נוטה להשתבש באותו נושא ממש שעליו הוא מביע דעתו כעת. מכל מקום, זיזק אף הוסיף וטען שיש לתת משקל מרובה (!) לבאדיו שכן זה הודה בטעותו בעבר, וזו כבר טענה מגוחכת לחלוטין.
        הגב לתגובה
      • 7.1.2 ואש"ף, פת"ח וחמאס? הם לא ממש אמא תרזה
        אילו ערבויות יהיו לך לגבי התנועות הרצחניות האלה? לנתץ במכוון ראש של ילדה על סלע? לפוצץ מסעדה שבה אוכלים ילדים? אוטובוסים? ירי רקטות, נשק סטטיסטי, על אוכלוסיה אזרחית? כל אלו היו הכרחיים במאבק ב"כיבוש" ואלו גם לא ממש האנשים שהייתי רוצה כאזרחים במדינה שלי.
        הגב לתגובה
      • 7.1.3 קול ההגיון :)
        מעריך את היכולת שלך לנשם ולהבין על מה באמת הדיון,
        בניגוד לחברים שבאים עם מטען רגשי ונטפלים למה שכואב להם בכל טקטס במקום לרדת לעומקו.
        הגב לתגובה
  • 8 השמאל והיהדות הם מקבלים שאינם נפגשים
    מאמר שניסתי לפרסם פה ונדחה (על צנזורה שמעתם?) טען שהשמאל, מתוך ערך השוייון, לא יכול לקבל את היהדות כתנועה לאומית ודתית לגיטימית, כי הזהות היהודית נבנית על עקרון היחוד וההתבדלות, והשמאל דגל בשיוויון ובשבירת מחיצות שמפרידות בין בני אדם, כגון לאומיות ודת. הנה הזוזה הזה כותב את הדברים במפורש. הקמת מדינה דו לאומית בעיניו זה לבטח השלב הראשון בתהליך רב שלבי שמבטל מדינות בכלל. בעיניו השמאלנות היא בכלל תאולוגיה, והוא כמו פונדמנטליסט עיוור מנסה לכפות את הרדיקליזם שלו על כולנו באמצעות אינטלקטואלים הזויים. סיוון צודק מאד. בשם דת השמאל שלו הוא חבר מרעיו תמכו בחמר רוז', סטאלין, ושאר רוצחים מטעם השמאל. עכשיו הוא מנסה לשלוח את חיילי הג'יהאד שלו אלנו.
    הגב לתגובה
    • 8.1 לוגיקה למתקדמים
      בקומפרס אין צנזורה. המאמר שלך נדחה משום שלא היה טוב מספיק. אשר ל"שמאל", על איזה שמאל אתה מדבר? להזכירך במונחים ישראלים גם סיוון הוא שמאל. יש כאן ויכוח על עקרונות ועל דרך בין שני הוגים המזוהים עם "שמאל" (כלומר במונחים ישראלים תומכים בסיום הכיבוש, שהרי אין לך מושג מה הם חושבים על חברה וכלכלה). מוטב לבחון את טיעוניהם ולא לנקוט בדרך הישראלית המקובלת של תמיכה בקבוצה שלך בכל מחיר והכרזה על השופט כבן זונה. אשר לטעויות העבר, להזכיר לך כמה דברים שנעשו בשם דת הימין? תיזכר בהיסטוריה של העם שלנו.
      הגב לתגובה
      • 8.1.1 בתגובה לתגובה
        ישפטו הקוראים: לפני כמה חודשים שלחתי מאמר לאתר הזה ובו ניתחתי את המתח שבין השמאל האידיאולוגי וישראל על רקע על הגדרות של הדרה והכלה. טענתי שזהות יהודית, וממנה גם נבנה החוק הישראלי, היא זהות מדירה: מועדון סגור שנבחן על בסיס ביולוגי (אם יהודיה) או בסיס ריטואלי (גיור). לעומת זאת, השמאל האידיאולוגי בונה את ההגדרות שלו על בסיס מכיל (פועלי העולם - התאחדו). המסקנה שלי היתה שגם אם יסתיים הסכסוך הישראלי-ערבי לשביעות רצונם של כל הצדדים, עדיין ישאר השמאל עויין את ישראל. בהתחלה הגבת למאמר בחיוב, אמרת שהוא מענין, וגם ערכת אותו, והגשת שאלות להרחבה. עניתי, עשית עוד סט של עריכה, ולאחר מכן - דממה. התחרטת ופסלת את הפרסום. אפשר רק לנחש מדוע.
        אם למשהו ישנה הגדרה יותר מדוייקת של זהות יהודית - אשמח לראותה. כרגע, זו הגדרת הזהות המצויה בחוק הישראלי ואני לא מכיר שום נסיון עכשווי לאתגר אותה. לדעתי, השמאל האידיאולוגי לא יכול לסבול הגדרות זהות כזו, ולכן הוא מציע פתרון דו לאומי, רב לאומי, העיקר לא יהודי אקלוסיבי. ישנה אליטה קטנה בישראל ובעולם היהודי שהפנימה את הבעיה הזו, והיא עוברת מפוסט ציונות לאנטי ציונות.
        הגב לתגובה
    • 8.2 נקודת מפגש
      קביעתך ממש ממש לא מציאותית. העבר מראה שהיו שמאלניים אשר מאוד דבקו ביהדותם וידעו לעשות היטב את ההפרדה בין דת למדינה. אמונה לחוד ומציאות לאומית לחוד. וזאת , מאז ועידת הלסינגפורס ועד היום. בן גוריון לדוגמא היה איש שמאל ויהודי מאמין וכך גם רבים אחרים.אולי נכון יותר לאמר ששמאל ויהדות חרדית אשר אמונתה רק במלכות השמים אינם נפגשים למרות ששם אם ירצו או לא קיימות תפיסות סוציאליות רבות .
      הגב לתגובה
      • 8.2.1 בן גוריון לא היה שמאל במובנו היום
        את יכולה לקרוא ספרים שנכתבו בתקופת מלחמת השחרור ותראי את היחס לאויב הערבי.
        בן גוריון היה שמאל במובן הכלכלי, דבר שככל הנראה היה מחוייב המציאות אל מול האתגרים מולם הישוב עמד.
        הגב לתגובה
    • 8.3 inbari
      This really bizarre.
      הגב לתגובה
  • 9 תודה לקומפרס על פרסום התגובה
    ולאביעד קליינברג על קיום האתר הזה באופן אישי. (נהנה במיוחד מדני אורבך, אבל לא רק.) יש לך חושים עיתונאיים טובים ואתה מכבד את האינטלגנציה של הקוראים. תודה ובהצלחה בהמשך (אל תתייאש, כבר עכשיו האתר הזה עוקף את הארץ בסיבוב)

    הגב לתגובה
    • 9.1 תודה
      תודה
      הגב לתגובה
  • 10 Badiou
    Yr translator,( Mr. Aloni?),has missled you ,never in the my article did I accuse anybody of Anti-sermitism
    or of Jew-hatred.
    Now for a few definitions.
    A bi-national state is the model offered by Y. Magnes and others
    for a state where 2 national communities live together with full human and citizen rights , each enjoying cultural autonomy
    (in religion, education etc.}.
    What we observe hereis different: a process towards a de facto unitary state west of Jordan river, where Jews will enjoy full human, citizen and cultural rights; while Palestinians have only some human rights (eg Bagatz), no citizen rights (except at the municipal level, and a good many c
    , yet no full, cultural rights.
    Precision is important here for people like me, who live here and fight to stop this process, precisely because I think this process is not ineluctable.it isThere are concerned citizens , like Benbenisti who think so and I respect their argument based as it is on knowledge of the terrain).
    But by no means am I ready to even discuss all that process with kibitzers like Badiou who had ignominiuudly failed in identifying 2 major historical processe of our. times
    His philosophical knowledge, which I admire on many a point,does not endow him with any foresight on matters geopolitical
    It just makes him look ridiculous. Which is a pity.
    Yet as the psychologists say,"there is no transfer by training",.
    הגב לתגובה
    • 10.1 סירוב עקרוני, סירוב א-פריורי
      "Precision is important here for people like me, who live here and fight to stop this process, precisely because I think this process is not ineluctable.it isThere are concerned citizens , like Benbenisti who think so and I respect their argument based as it is on knowledge of the terrain).
      But by no means am I ready to even discuss all that process with kibitzers like Badiou who had ignominiously failed in identifying 2 major historical processes of our times.
      His philosophical knowledge, which I admire on many a point,does not endow him with any foresight on matters geopolitical
      It just makes him look ridiculous. Which is a pity."

      פעמים אחדות הגבתי על מאמרו של פרופ' סיוון "האינטלקטואל והמציאות", וביתר דיוק: על התייחסותו של פרופ' סיוון אל אלן באדיו במאמר הנ"ל.
      תמצית תגובתי באותן פעמים אחדות הייתה: שיש לבחון את נימוקיו של באדיו לעמדתו הפוליטית באשר לסכסוך הפלסטיני-הישראלי, ואין להסתפק בעובדה שבאדיו נכשל פעמיים, לטענת פרופ' סיוון במאמרו,
      הן בהקשר למהפכת התרבות בסין והן בהקשר למשטר פול פוט בקמבודיה.

      תגובה עניינית מפרופ' סיוון על העמדה שהבעתי, כמתואר כאן בפיסקה הקודמת –
      לא קיבלתי, ובסך הכל הייתה כל תגובתו על עמדתי במילים: "Sei gesunt und stark.".

      עתה, משפירסם פרופ' סיוון את תגובתו (Badiou) על מכתבו של סלבוי ז'יז'ק – ייתכן שמתבררת לי הסיבה להיעדר כל תגובה עניינית על עמדתי, מצידו של פרופ' סיוון (לא שאני מתיימר, חלילה, להשוות בין ז'יז'ק לביני):
      הסיבה נעוצה אולי בביטוי:
      "But by no means am I ready to even discuss all that process with kibitzers like Badiou who had ignominiously failed in identifying 2 major historical processes of our times".
      סירובו של פרופ' סיוון אפילו לדון עם קיביצרים כמו באדיו הוא, איפוא, סירוב עקרוני, סירוב א-פריורי:
      יהיו נימוקיו של באדיו לעמדתו בסכסוך הפלסטיני-הישראלי אשר יהיו – די בכך שנכשל באופן מחפיר בזיהויים של שני תהליכים היסטוריים רבי חשיבות (סין, קמבודיה) כדי להצדיק, לדעת פרופ' סיוון, שלא לדון עם באדיו כלל בסוגיה הפלסטינית-הישראלית.

      אני סבור, כי אילו היה פרופ' סיוון מביא במאמרו "האינטלקטואל והמציאות" את נימוקיו הענייניים של באדיו לעמדתו בסכסוך באיזורנו, להבדיל מכשלונותיו המחפירים, בלשון פרופ' סיוון, בהקשר לסין ולקמבודיה –
      הייתה לקוראי מאמרו באתר "תחבושת" הזדמנות להעריך באופן ענייני את עמדתו של באדיו,
      ולא היה צורך, כפי שכבר ציינתי בהזדמנות קודמת, להמתין עד שיגיע באדיו לגיל מאה ושמונה שנים,
      כהצעתו-שאלתו העוקצנית של פרופ' סיוון בסיפה למאמרו.
      חבל על הזדמנות שהוחמצה.

      דני
      הגב לתגובה
      • 10.1.1 רק עכשיו ראיתי את הערותיך הקודמות
        למאמר של סיוון. ואת דיווחו על ידידו הפילוסוף:) אני מניח שבין מאמרו של זיזק לתגובתי כאן עניתי על שאלתך. קצת מוזר לי השיח הסיוני ולא שמתי לב שאתה כבר חשפת את מוזרותו
        הגב לתגובה
        • 10.1.1.1 השיח הסיווני
          השיח הסיווני

          ראשיתו של השיח הסיווני, מבחינתי לפחות, במאמרו של פרופ' סיוון: "האינטלקטואל והמציאות"
          באתר "תחבושת".
          מקום בולט במאמר זה תופסת ביקורת חריפה על אלאן באדיו, ואין טעם להאריך בעניין זה, שכן הדברים, אני מניח, ידועים גם לך.

          את שמו של באדיו, את חשיבתו הפילוסופית ואת השקפותיו הפוליטיות – אינני מכיר כלל, למעט האמור במאמרו הנ"ל של פרופ' סיוון.
          עם זאת נראה לי, שכאשר מדווחים על גישתו של באדיו לסכסוך הפלסטיני-הישראלי יש למסור בפירוט ובמדויק את הנימוקים, שעליהם הוא מבסס את גישתו.
          חסרונם של נימוקים אלה במאמרו של פרופ' סיוון בולט, ואיננו מובן לי.

          הערתי על כך פעמים אחדות, אך לא נתקלתי אלא בשתיקה מתמשכת מצידו של פרופ' סיוון בעניין זה
          ואף שתיקתו זו איננה מובנת לי.

          תגובתו היחידה עד כה של פרופ' סיוון על פניותי בעניין נימוקיו של באדיו לעמדתו הפוליטית (של באדיו) –
          הייתה:
          Sei gesunt und stark.

          אם אינני טועה, פירושו של ביטוי זה בעברית יומיומית במקצת: "שתהיה [לי] בריא וחזק.".
          ואם תחושתי הלשונית כדובר השפה איננה מטעה אותי, הרי פירושו של ביטוי זה בנוסח מחוספס במקצת:
          "אל תבלבל לי את המוח [עם השטויות שלך].".
          לאחר אפילוג נמרץ זה חלילה לי להטריד את פרופ' סיוון בפניות נוספות .

          למקרא פיסקת הסיום במאמרו של פרופ' סיוון, שמשתמעת ממנה קריאה לבאדיו לגלות ביקורת עצמית וצניעות (בבואו של באדיו לעסוק בסכסוך הפלסטיני-הישראלי) – יש לחייך ולומר לפרופ' סיוון: "טול קורה מבין עיניך.".

          הן ה- Sei gesunt und stark ששלח לעברי פרופ' סיוון, והן ה- kibitzer ששלח לעברו של באדיו – אינם תחליף לנימוקים שעליהם מבסס באדיו את עמדתו כלפי הסכסוך ההוא, ולשתי התבטאויותיו אלה של
          פרופ' סיוון יאה סיום מאמרו שלו, בשינויים המתחייבים:
          "אולי מוטב היה להן לולא נכתבו.".

          אשר לתגובתך על "Badiou" של פרופ' סיוון – אקרא אותה בתשומת לב, ואם אמצא בה גם את נימוקיו של באדיו לעמדתו הפוליטית (של באדיו) בעניין הסכסוך באיזור – אשמח שמחה גדולה.

          דני


          הגב לתגובה
        • 10.1.1.2 האם הבנתי נכון ?
          האם הבנתי נכון ?

          א. בתגובתך, אודי (תחת הכותרת: "לצערי אתה הוא המטעה" מיום 24.7.2012, שעה 20:21:51) – אתה אומר, בין השאר:
          "באדיו לא כתב בספר על דו לאומיות, מאמריו של באדיו מתיחסים לשלושת סרטיי,...", ועוד אתה אומר בתגובתך הנ"ל:
          ” כול הטיעונים בספר [What Does a Jew Want – דני] לדו-לאומיות הם שלי.".

          ב. "מדוע פרשה זו היא מענייננו, ישאל הקורא, מה לנו ולשערורייה אינטלקטואלית צרפתית? אולי משום שכמה חודשים קודם לכן תרם באדיו מאמר מפרי עטו לספר בהוצאת אוניברסיטת קולומביה היוקרתית, What Does a Jew Want. בספר זה חבר באדיו לאמן הרדיקלי אודי אלוני, יוזם הספר, לכוהנת הגדולה של הפמיניזם, ג'ודית באטלר, ולפילוסוף ה"נאו-מאואיסט" סלבוי ז'יז'ק. שלושת האחרונים שלטו בשיח של השמאל הרדיקלי בן זמנם. הם גויסו על ידי אלוני כדי להעניק עומק תיאורטי ויוקרה לעמדה הפוליטית החביבה על השמאל הרדיקלי הישראלי ביחס לסכסוך הישראלי פלסטיני. כשאר המשתתפים בספר, השמיע באדיו טיעון מנומק מדוע מדינה אחת, מדינת כל אזרחיה, שתשתרע ממערב לירדן היא הפתרון הראוי והמעשי היחיד לסכסוך הפלשתינאי הישראלי. את הפתרון הזה יממשו כוחות ההיסטוריה ממילא במוקדם או במאוחר, ויפה שעה אחת קודם.".
          (קטע ממאמרו של פרופ' סיוון "האינטלקטואל והמציאות" באתר "תחבושת")

          ג. האם עלי להבין, כי, לדעתך, אודי, הסיבה לכך, שפרופ' סיוון לא ציין, במאמרו המצוטט בפיסקה ב לעיל, את נימוקיו של באדיו לעמדתו (של באדיו) בעניין פתרון הסכסוך הפלסטיני- הישראלי – היא כי באדיו לא השמיע, לא בטיעון מנומק ולא בטיעון לא-מנומק, את אשר מייחס לו פרופ' סיוון בקטע האמור ?

          ד. האם אתה נותן את דעתך על מלוא חומרת דבריך כאן ?

          דני
          הגב לתגובה
    • 10.2 לצערי אתה הוא המטעה
      עמנואל היקר
      התגובה של זיזק נכתבה למאמרך בהארץ "טעות מצערת " שמאמרך העכשווי הוא הרחבתו. בתור אדם שדורש דיוק, תסביר לי איך בדיוק כתבת שספרי מה רוצה יהודי? נכתב על ידי באדיו זיזק ובאטלר ומחקת את שמי (שם הסופר) כלא קיים. לכול מי שראה את הספר ברור שאני הכותב היחיד של הספר ושלושת הפילוסופים, רק הוסיפו קומנטרים. אתה כתבת על ספר שלא קראת וזה חמור ביותר, בעיקר כשאתה כותב בתוקף היותך אקדמאי. באדיו לא כתב בספר על דו לאומיות, מאמריו של באדיו מתיחסים לשלושת סרטיי, מחילות, מלאך מקומי, וקשמיר הדרך לחופש, ששלושתם מאמרים על היחס של אמנות מיליטנטית לפוליטיקה ואהבה. מאמריו מדברים על האפשרות להציע אפשרות למקום חדש מתוך אמנות של פרזנטציה ולא של רפרנטציה. כול הטיעונים בספר לדו-לאומיות הם שלי. מבחינה תיאורטית-תאולוגית ההתייחסות היא לרוזנצוויג בנימין וסעיד , ומבחינה מעשית היא מתוך פעילותי בתיאטרון החופש בג'נין ובעבודתי בלוד. לכן, אם רצית להתווכח עם הרעיונות שלי , היית צריך להתווכח איתי ולא עם באדיו. בגלל שהתרכזת בבאדיו, ז'יז'ק הסיק את המובן מאיליו, שאתה חלק ממנגנון ההשתקה בשירות ממשלת ישראל והאידאולוגיה הציונית, כנגד אנשים המבקרים אותה כמו באדיו, מנגנון שניסה לטעון בלהט שהוא אנטישמי. לא כתבת נגד ברנארד אנרי לוי שהיה גם הוא מאואיסט בזמנו ועכשיו חולק עמך תפיסת עולם זהה. גם לי יש רספקט גדול למירון בינבנישתי, שעזר לטדי להקים את עיר האפרטהייד ואחר כך התפכח, אך אני מגיע ממקום אחר מאשר המקום של האי-רוורסיביליות אך לא ארחיב את טיעוני כאן. בתור אדם שאת השנתיים האחרונות ריכז את פעילותו במחנה הפליטים ג'נין וברמאלה, אין אתה יכול לפסול אותי על הבסיס שפסלת את באדיו, אלא היית אמור לכבד אותי על הבסיס שאתה מכבד את מירון. השתמשת בספרי כקרדום לחפור בו לתקוף פילוסוף דגול שגם אני לעיתים איני מסכים אם עמדותיו אך הוא לימדני רבות על הקשר בין חולשה פוליטית ואמנות. אני חושב שאני ראוי להתנצלות מימך ולא להתקפה נוספת ואז נוכל לעשות את הדיון בין יושבי הארץ על הפתרון הראוי והריאלי. עד אז עלינו להיות בסולידריות אם האנשים שאדמתם נשדדת ואחדותם מתרסקת על בסיס גזעני בלבד. לכן אני מציע קןדם שיויון לכול, אישי לאומי ומגדרי בין הנהר לים, ואז אם שתי הקהילות יחליטו להתחלק לשנים או לארבע אהלן וסהלאן. אני אמשיך לפעול מתוך הגשמת יהדותי הפרטיקולרית לחיפוש שפה דו לאומית שתוכל להכיל בתוכה את האוניברסלי.
      הגב לתגובה
      • 10.2.1 מלאכים ושדים
        אודי, השאלה החשובה בויכוח המעניין שמתפתח כאן היא אם פתרון שתי המדינות הוא רלבנטי היום, ואם הוא צודק יותר מפתרונות אחרים.וכיוון שספרך דן בשאלה הזאת, והוא הוזכר לא על ידי אבל על ידי כמה ממשתתפי הויכוח האחרים, אתיחס אליו אחרי שאקרא אותו. ומאוד ייתכן שיהיו נקודות שבהן דעותי יהיו כדעותיך, ויהיו נקודות שבהן דעותי יהיו כדעותיו של סיוון, ויהיו נקודות שבהן אחלוק על שניכם. אבל לא מכאן התחיל הויכוח. הוא התחיל מן השאלה אם יש או אין כת של מחשבה אחידה ודוגמטית בשמאל האירופי והישראלי והאמריקני.
        אז תרשה לי להפנות את תשומת לבך למימד אחד ואלמנטרי של מחשבה אחידה ודוגמטית. כאשר ז'יז'ק מתוכח עם סיוון הוא מתחיל את הויכוח בכך שסיוון הוא "אינטלקטואל בשירות האידיאולוגיה של ממשלתו". וכאשר אתה מתווכח איתי(בתגובה למאמר של סיוון) אתה מתחיל את הוכוח בכך ש'מעשי משרתים את האידיאולוגיה של האפרטהייד'(ואתה מוסיף בחמלה שמעשי עושים זאת למרות שכוונותי אחרות).
        אחד הסימנים למחשבה האחידה והדוגמטית מן הצבע שסיוון מדבר עליה הוא זה: לצד א' בויכוח יש דעות משלו, ואילו לצד ב' בויכוח אין דעות משלו. כי צד ב' הוא רק משרת נרצע של מנגנוני כוח. מכאן שלצד ב' אין בכלל דעות. מה שיש לו הוא פסבדו דעות, הוא "שיכפול" של דעות, הוא כוח אלים במסווה של דעות.
        התוצאה היא ויכוח בין מי שמינו את עצמם מראש למלאכים לבין מי שמונו מראש לשדים. אז אל תרחם עלי, ואל תבלבל לי את הראש שדעותי הן לא דעותי, ואל תציב את צדיקותך השמיימית בג'נין ובתל-אביב לפני ואחרי כל דעה שאתה משמיע. אתה רוצה להתווכח? דבר לעניין.
        הגב לתגובה
        • 10.2.1.1 ג'נין ג'נין
          ניסים אני מעדיף לעשות את הוויכוח איתך בטון שונה מיזה שאני מנהל עם סיוון.
          פעילותי בג'נין היא אינה צדיקות, היא הגשמה של עמדתי הפוליטית והאמנותית. היא הוזכרה בהקשר ברור שבו סיוון טען שלבאדיו אין זכות להביע דעה על סיכסוכינו המתמשך להבדיל ממירון בנבינישתי שהוא בן הארץ הזו. בגלל שהדעות שהוא תקף הם בעצם שלי, ציינתי שאני מדבר מהמקום ולא מחוצה לו , לכן דרשתי מימנו להתמודד עם הטענות עצמם ולא עם מבנה כת כזו או אחרת. זו הסיבה להזכרת ג'נין ואין סיבה לתאר את עבודת התיאטרון שלי בג'נין וביצוע "מחכים לגודו" כצדקנית. נסעתי לשם להגשים את תפיסת האמנות שלי ויחסה לפוליטי, ממקום שבו אמנות יכולה לדבר מחוץ למנגנוני התרבות שאני כבול להם, רק מתוך היותי שם יכולתי להשתחרר מהשיח האפולוגטי של השמאל הישראלי. לא אומר שאין דרכים אחרות אך זו היתה דרכי. עבודתי בג'נין היא הגשמה עצמית לא הקרבה.
          בקשר לכת, באדיו ובאטלר מסמנים שתי תפיסות עולם קוטביות בשיח הפילוסופי, ואין הם יכולים להיות שייכים לאותה כת. האחד אוניברסליסט ומאמין באירוע האמיתי, בסיס עולמו הוא קומוניסטי ועולם הדימויים שלו הוא נוצרי. השניה יוצאת מעמדה של דמוקטיה רדיקלית ותובנות שנובעות מפיתוח חשיבה קווירית שבה השפה פועלת ומייצרת את עצמה על ידי פעולה של חזרתיות. עולם הדימויים שלה הוא יהודי. זיזק הוא סיפור אחר לגמרי בן היתר בשבילו הדרך היחידה לחזור לקומוניזם דרך הגל ולאקן חייבת לעבור דרך הוקעה מוחלטת של כול עוולות הקומוניזם בעבר ללא הנחות והקלות. להבדיל מסיוון שהוא שכיר חרב ברשות הציונות. ומאמרו היה מלא בסילופים. בקשר אליך חובת ההוכחה עלי, להוכיח שאתה מופעל על ידי מבנה אידאולוגי שמשרת את הקהילה שלה אתה משתייך. אני טוען שמעשיך משרתים אידאולוגיה של אפרטהייד ואין זה אומר שדעותיך הם אינן עצמייות. אני טוען שגם מי שמאמין בפתרון של שתי מדינות חייב לתמוך היום בשיוויון לכול תחילה, משוב שפתרון שתי המדינות הפך לכלי שרת בידי ישראל כדי להנציח את חוק השבות היהודי מול גזיל אדמות החקלאים וגזל זכות השיבה הפלסטיני . בגלל שהמיעוט שלך מובטח בקהילה היהודית ישראלית, ממבט מבחוץ וממבט פלסטיני רוצים לומר לך שגורל העם הפלסטיני לא יכול להיחרץ בוויכוח בין השמאל לימין היהודי. לכול יושבי הארץ אם הם אזרחיה או נתיניה יש זכות להיות חלק מההחלטה על גורל המקום, ומתוך אמונה של שיוויון לכול. אותה כת שאתה מתאר, היא קבוצת אנשים הולכת וגדלה, של סיוול סוסיטי, ההולכת בעקבות אלו שנלחמו נגד האפרטהייד בדרום אפריקה שנלחמים נגד טבח האזרחים בסוריה על ידי אסד ונלחמים נגד דיכוי העם הפלסטיני על ידי ממשלת ישראל. נלחמנו נגד מי שהפציץ את עזה, נלחמנו נגד מוברק ואנו נלחמים נגד אסד. אנו נלחמים נגד דיכוי נשים בכול מקום ואם זה מה שמגדיר אותנו ככת. אז כת אנחנו
          הגב לתגובה
          • 10.2.1.1.1 קצת הסטוריה, קצת אידיאולוגיה
            אודי, אני חושב שזה יהיה סיכום הוגן של דבריך : אני מופעל, בבלי דעת, על ידי מבנה אידיאולוגי של קהילה שרוצה באפרטהייד; ואילו אתה מופעל, ורק מדעת, על ידי ערגה לצדק שהיא טהורה מכל הטיה אידיאולוגית(כי לשותפיך-לדעה אין אידיאולוגיה משותפת) ומכל שייכות קהילתית (כי שותפיך-לדעה שייכים רק למין האנושי ולא לשום קהילה בתוכו).
            עכשיו אשאל אותך האם הסיכום הזה לא חוזר ומאשר את מה שכתבתי: שנקודת המוצא המחשבתית שלך היא שלך יש דעות, ולי אין דעות. שכן הדעות שלי מופעלות בשלט רחוק על ידי כוח שמאחורי, והן בעצם מסווה לכוח נפשע שנקרא אפרטהייד.
            בוא ניקח את הדיון המעניין הזה צעד אחד קדימה. גם אתה וגם ז'יז'ק מגלים עניין גדול בדעות וחוסר עניין מוחלט בארגון של מיפלגות, בהשגת תמיכה של מצביעים, בהרכב של בתי-נבחרים. השמאל שאתה משתייך אליו והשמאל שאני משתייך אליו שונים זה מזה לא רק בדעותיהם, אלא גם בכך שאתה מעונין רק בדעותיהם של אינטלקטואלים ואילו אני מעונין בקולותיהם של אזרחים וביצוג של הקולות האלה בבתי נבחרים. שכן רק יצוג כזה ישנה לא רק את דעותיהם של בני המין האנושי -בעלי הקהילה וחסרי הקהילה - אלא גם את מצבם.
            אבל דווקא כיוון שאתה מעוניין כל כך בדעות של השמאל אני תוהה על חוסר העניין שלך בהיסטוריה של הדעות בשמאל (ולא רק שלך- על כל מאה ציטוטים של ג'ודית באטלר בכתבי העת שאתה אוהב יש ציטוט אחד של רוזה לוכסמבורג, או של ג'ורג' אורוול, או של מישל רוקאר). כי אילו היה לך עניין היית יודע שאתה וחבריך, שאין להם לדעתך שום אידיאולוגיה משותפת, לא מחדשים שום חידוש כשהם דבקים בתיזה אידיאולוגית שהיתה רווחת מאוד בהרבה מעגלים ובהרבה תקופות של השמאל. זו התיזה של "התודעה הכוזבת". והתיזה אמרה בדיוק את מה שאתה אומר: אם אנשים לא מסכמים איתנו זה לא כיוון שיש להם דעות אחרות משלנו, בוודאי לא כיוון שדעותינו חלילה לא משכנעות, אלא כיוון שמנגנוני הכוח של הקפיטליזם(או של הנאורות) השתילו במוחותיהם תודעה כוזבת.
            הנזק המחשבתי שגרמה האידיאולוגיה של "התודעה הכוזבת" כתובה לא בספרים אלא בספריות. אבל הנזק הפוליטי היה קשה יותר, מותר לומר אסוני. שוב ושוב נכשלו אנשי שמאל חדורי אמונה לוהטת מלחסום את הימין לדורותיו ולגלגוליו, כיוון שהם לא חיפשו שותפים-לדעה, או קרובים-לדעה, כדי לבנות איתם כוח פוליטי שיכנס אל בתי נבחרים וירכיב ממשלות. כי שותף-לדעה הוא בעל דעה, והוא יכול להיעשות שותף אם אני מכבד את דעתו השונה מדעתי. אבל אם אני בטוח שהוא בעל "דעה כוזבת", המצווה היא להתרחק ככל האפשר מן הקרובים לי ביותר, ולגלות מהר ככל האפשר בכל בן ברית אפשרי את הסוכן הסמוי של הרוע.
            אין שום רע בזה אם השמאל הוא ספרים, והצגות, וקומץ של אינטלקטואלים. חובתם המקצועית של אינטלקטואלים היא לחשוד בדעותיהם שלהם עצמם, וגם של הקרובים להם. רובם גם נהנים מזה, ובצדק- אלה התענוגות של השכל הספקני.
            אבל יש בזה הרבה רע אם השמאל הוא מיפלגות ואיגודים מקצועיים, וציבור בוחרים, ושרים בממשלות. ככה לא בונים שותפות. ככה לא בונים כוח פוליטי שמבוסס על שותפות. ככה גם לא נאבקים בכיבוש מאבק פוליטי, שיש לו סיכוי לשנות מציאות פוליטית מכוערת מאוד.



            הגב לתגובה
            • 10.2.1.1.1.1 הגבתי לך בפוסט חדש כי עניתי גם לסיון באותה הזדמנות
              שבת שלום ואולימפידה נעימה
              הגב לתגובה
  • 11 zizek and lacan
    Now that I have learnt that Zizek is a follower of Lacan I wish to share with him a true story.
    A few months ago I overheard in the Mt. Scopus faculty club the following conversation between 2 lecturers in Comp. Lit.

    A: Shulamith is really outstanding and her recent book is so brilliant!
    B: Definitely so. But what's bothering me is: how can she, a
    Lacanian be for the settlements policy?
    Well, I have attended religiously the Lacan seminar in Paris in 1978-79, He liked to make side remarks about poilitics. Never did he mention the Paletinian-Israeli conflicy.

    Lacanian, be for Netanyahu's policy in the West Bank,,
    הגב לתגובה
    • 11.1 תהייה
      עמנואל, מה משמעותו של הסיפור הביזרי הזה שאתה חוזר עליו כבר הפעם שנייה אם איני טועה?
      הגב לתגובה
      • 11.1.1 Shuli Barzilai
        This is the event which prompted me to write
        the article in the 1st place.
        EXEGESIS
        The 2 women were speaking about the star of their dept. They agree sahe is very good. But they assume that if she relies on Lacan who was Left (or so they think) she must be against settlements, which is a Left postion.. she must
        be Left, becaus Lacan was Left (they
        think). AND THEY ARE SINCERELY PUZZLED
        BECAUSE THEY THINK THAT ANY REPEAT ANY LEFT-MINDED LACANIAN IS LEFT, ERGO VS> SETTLEMENTS> AND YET SHULI BARZILAI (WH IS SECULAR) IS FOR SETTLEMENTS< GOD FORBID>

        Sorry if my writing is too abstruse for yr readers.
        Also it got mto a fight with that clown,Ziz\ek
        May be i should stop r
        writing for Compress..

        PS look at the response of Motti Inbari ny rejoinder,
        הגב לתגובה
        • 11.1.1.1
          עמנואל, אני חושב שהבנתי את הדיאלוג גם בלי הפרשנות. לא ממש הבנתי למה דיאלוג בין שתי פתיות על לקאן אמור לשמש כראייה למשהו. כבר אמרו חכמינו, "אין מביאים ראייה מן החרוב". אשר לכתיבתך, מלבד העובדה המצערת שהיא באנגלית אין בה שום דבר לא ברור. זה לא אומר שכל הטיעונים שלך "עובדים". אשר לכתיבה בעבור קומפרס, לא כ"כ הבנתי למה אתה מעלה את זה, אבל ההחלטה איפה לכתוב היא כמובן שלך. אנחנו נשמח לארח אותך אצלנו ככל שתרצה.
          הגב לתגובה
  • 12 dogmatism ( )
    It just shows the hold certain smol dogamatism has on young minds..
    These 2 women are not stupid.They are well educated, serve as senior l lecturers (not that this means anything) in Open U, where I was recently invited. I heard such argument from quite a number of . professors/ I told this story in Lucca and they say: half of our lecturers are like that
    הגב לתגובה
  • 13 פרקטיקת ליקוק המגפים של סיון

    But let me remind you, Motti, that when you needed my help you licked my boots.(עמנואל סיוון בווידוי חושפני על יחסי הפטיש בינו לבין מוטי)
    נראה לי שהדיון עובר לתחום הזוי משהו, למרות שאביעד מנסה לתפקד כמבוגר האחראי וכמו רב בישיבה הוא דופק על השולחן וצועק פשיטה כדי להציל את סיון מפילפוליו הנטווים כמלכודת עצמית, אך במקום להתעשת הוא נעלב ומאיים בהתפטרות.
    הבחירה של סיון לענות לכולם מתוך הלך רוח מאני אובסקיורי תמוהה, מעין אילוסטרציה לשפה פוסט מודנית במובן הרע של המילה.
    אתה מאיים על אביעד לא לפרסם יותר אם גם הוא וקוראיו לא ילקקו את מגפיך, אתה מספר לנו על שיחה הזויה של שתי לאקניניות כאילו יש בה איזה סוד נשגב, אתה מכנה את זיזק ליצן ואתה מתאר שלושה מגדולי ההוגים של ימינו בסצינה סוריאליסטית של הערצת המאגים כאשר אני בתפקיד מריה וישו התינוק בתפקיד המדינה הדו לאומית. הכול חוץ מתשובות מנומקות המכבדות את הכותבים והכותובות כאן. אז אולי נחזור לרגע להיגיון מודרניסטי בריא.
    אתה מאשים כאן את החברותה שלי בשתי האשמות סותרות האחת אורטודקסיה והשניה שינוי עמדות לנוכח מציאות משתנה.
    אם לפי שיטתך מי שצדק הסטורית יש לו יתרון בחיווי עמדות בהווה הרי אין ספק שהיחידים שהקדימו את זמנם במחוזותינו הם מצפן. שלושה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים בעוד כולנו צוהלים (אני הייתי צעיר מידי אבל לקחו אותי למצעד צהל ב68 להריע לצבא הכיבוש ) הם פרסמו בהארץ נבואה מדוייקת של אסון הכיבוש. ובזמן שאתה שירתת את אדוני המלחמה הם הקדימו את המחאה החברתית והצטרפו ותמכו בפנתרים השחורים שתוצאת חיסולם הברוטלי היא עליית ש"ס. אז לשיטתך אם אני רוצה לשמוע עצה, עלי ללכת לחיים הנגבי הרבה לפני שאפנה אליך. לכן כרגע אין לנו ברירה אלא להתווכח על הטיעונים כהוויתם, וגם לזהות את הבסיס האידאולוגי הנסתר עליהם הם יושבים, אפשר גם לבדוק אינטרסים אישיים אם זה רלוונטי. גם יש משהו לומר על כך שאני לא זוכר אותך בהפגנות נגד התנחלויות בתחילת דרכם ולא בהפגנות חד"ש תחת הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים ישראל ופלסטין". גם יש משהו נוגע ללב שכמעט כול ראש מוסד או שב"כ שעוזב את תפקידו מאמץ את עמדות אלו שהם רדפו בזמן תפקידם ( פחות או יותר) אך מה לעשות שכישרונם הגדול של חכמי חלם המקומיים הוא לאמץ תמיד פיתרון רק כאשר הוא לא ישים יותר. או כמו שקפקא כתב: "המשיח תמיד מגיע יום אחד אחרי הגעתו"
    הגב לתגובה
    • 13.1 ליקוק מגפיים
      כל הכבוד לאודי אלוני שחשף את אישיותו של הגביר סיוון. עוד לא ראיתי דבר כזה שבו כותב הכתבה מגיב בגסות לכל מי שמגיב למאמרו. הוא גם אלוהים וגם האפיפיור: דברי הבליו הם דברי אלוהים חיים, ואת בכל מי שמעיז להגיב הוא בועט במגפיו.
      הגב לתגובה
      • 13.1.1 אכן
        כקורא אובייקטיבי שלא משתייך לאחד המחנות, עלי לציין שתגובותיו של סיוון, למאמר זה כמו גם למאמרו "האינטלקטואל והמציאות", אכן הצטיירו אצלי כפי שכתוב מעלה.

        מעבר לכך, ברצוני לשבח את האתר. אני מפיק הנאה מרובה מהקריאה בו.
        הגב לתגובה
        • 13.1.1.1 תודה!
          כיף לשמוע.
          הגב לתגובה
  • 14 תיאוריה אמנות פעולה
    ניסים יקר
    לכבוד האולימפידה אין לי אלא לומר שהרמת לי להנחתה :)
    1.הטיעון המרכזי שלך ושל סיוון שפתח את הוויכוח הוא ,שאנו כת הפועלת נגד ישראל ואין זה עקרוני בכלל מה הם טיעונינו. זיזק הוא שדרש וויכוח על הרעיונות ולא על המבנה הכיתתי של אלו התומכים בי. אז יש משהו מתפנק, כשאתה מתלונן שאני מאשימך שאתה פועל בשירות הכת הציונית. סיון סיכם את מאמרו שתמיכת האינטלקטואלים בי היא כמו חרדים המבקשים הסכמה מהרב ללא קשר לדעות המפותחות בספרי. בקיצור אני הוא שפיתחתי ויכוח עקרוני ודרשתי וויכוח על ליבת הנושא. במקביל אני חושב שחשיפת האחר הגדול הסימבולי והקונקרטי, של כול אחד מאיתנו היא רלוונטית מאוד אך מחויבת בהוכחה. התמזל מזלי ואביעד פירסם היום כתבה על אהוד ברק, ואם זכרוני אינו בוגד בי, סיוון היה משרתו של תועבה זו המשמשת כשר ביטחון. סיוון גם מתפרנס מצה"ל, ממשרד הביטחון והמרכז הבין תחומי, אז דה פקטו זכותי לשאול את מי הוא משרת במחקריו ומאמריו.
    2. טיעון מרכזי נוסף שלכם הוא אי הזכות של ידידיי להביע דעה על הסכסוך היהודי פלסטיני במרחב שבין הנהר לים. ושאין להם זכות דעה בגלל שהם לא מכאן. (לעולם לא השתקתם את קלוד לנצמן וברנארד אנרי לוי). להזכירך, הסכסוך הוא לא סכסוך מקומי. ישראל נתמכת באופן מוחלט על ידי ארצות הברית, גביריה העשירים וממשלות אירופה ורק כך היא מצליחה לקיים את הכיבוש. ולכן לחברה האזרחית של מדינות אלו, המשלמת מיסים לשימור הכיבוש יש זכות מלאה להביע עמדות נגד ממשלותיהם. לנוכח התמיכה המוחלטת של ממשלות המערב בישראל, זכותם של אזרחי אותם מדינות לפעול במעט האמצעים העומדים בידה ומוזר שדווקא אותם אתם בוחרים לתקוף. בעוד אובמה שולח מטוסי קרב לישראל אנו מייצרים סולידריות עם פלסטין בעזרת כתיבה והצטרפות לחרם, כך אנו יוצרים מרחב מחאה בלתי אלים . ארצות הברית תומכת בכיבוש המזויין הישראלי ואנחנו תומכים במאבק הלא מזויין הפלסטיני.
    3. טיעונך על תפיסת המאבק של האינטלקטואלים המדוברים, שוב לוקה באי דיוק רציני. זיזק למשל מאמין גדול במאבק של מפלגות, על מרכזי כוח פוליטיים. הוא היה ממקימי המפלגה ששלטה בסלובניה לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, והיה דסידנט בזמן השלטון הקומוניסטי. למרות היותו קומוניסט, אין מבקר גדול מימנו על עוולות הקומוניזם והמפלגה שלו היא יותר בנוסח מר"ץ מאשר רק"ח. אמונתו היא שכאשר יש אפשרות ריאלית לשינוי זה הרגע להקים כוחות פרלמנטרים משפיעים, אולם כאשר התקופה קשה והמיעוט שלנו מובטח זה הרגע לבנות בסיס אידאולוגי איתן לימים יבואו. ג'ודית באטלר לאומתו מאמינה בקהילות שבפריפריה שאינן מנסות להשתלט על מרכזי הכוח, לעולם היא לא היתה חלק מהקומוניזם והאדם הנערץ עליה היא חנה ארנדט, דווקא בגלל ביקורתה על כול טוטליטריות באשר היא. לכן אפשר לומר שאתה וזיזק מתפקדים במסורת לנין, והוויכוח הוא רק מתי ישנה אפשרות לבנות גוף מהפכני המשתלט על מרכזי הכוח ומתי אתה הופך חלק מהמנגנון עצמו.
    4.טענת שאני קרוב רק לשיח האינטלקטואלי. מוזר שבו זמנית אתה גם בז להיותי בג'נין וברמאללה וגם טוען שאתה מחובר לרחוב ואני מחובר לאינטלקטואלים. לידיעתך הרחוב הוא לא רק יהודי אבל יש תחושה שבעיני השמאל הציוני, הפלסטיני הוא לא בעל זכות דיבור באגורה ( הוא הומו סאקר). לכן כשעבדתי בקיריית שמונה וירוחם חיבבתם את עבודתי, אך את פעולתי בבילעין אתה מבטל כלאחר יד למרות שהיא לא עבודה אינטלקטואלית אלא סולידריות פשוטה עם חקלאים לא ריבוניים שאדמתם נשדדת על ידי הקהילה היהודית הריבונית. אני מניח שאתה בז לפעילות זו רק משום שהם פלסטינים, כלומר לא חלק מהשיח העממי.
    5.ניסים, תיארת את השמאל כתרבות, תיאטרון , קולנוע וספרות ךטוב ולרע. האמת אני לעולם לא חשבתי שהשמאל הציוני הישראלי הוא אינטלקטואלי במיוחד. לדעתי הסיבה לכישלון השמאל הלבן היא לאו דווקא הסתגרותו במגדל השן האקדמי, אלא בראש וראשונה בגלל העליונות הכלכלית והאורינטציה האירופאית שהוא אנס על המרחב הים תיכוני ללא הקשבה לאפשרויות ההטרוגנית שלמקום יש להציע, וגם אולי גם בגלל נסיונו של השמאל לייצר אידאולוגיה מפאיניק"ית: גם שמאל וגם לאומני, גם דמוקרטיה וגם יהודית. חשיבה זו יצרה קצר לוגי לכול מי שעיניו בראשו. בעיניי ניצחון הימין בישראל לא קשור לפופוליזם שהשמאל מנסה לטעון כנגדו אלא להיפך, השמאל הוא הפופוליסט כי האידאולוגיה שלו היא פופוליסטית למרות שתומכיו הוא האליטה. מי אם לא הימין הביא לנו את תרגומו המופלא של אלדד לניטשה, את תרגום אפלטון של ליבס, את תרגומו של אדגר אלן פו של זבוטינסקי. את מי נקרא בלילות אם לא את עגנון ואורי צבי. אוקיי הגזמתי קצת גם את אבות ישורון דליה יונה ודרוויש. אבל בכול זאת בגדול האינטליגנציה של השמאל הציוני היום היא פוליטרוקית, בולי ועוז מדברים כמו מפאיניקים, ואלוף בן מכתיר את ברק כמנהיג כמו שמציין אביעד. אז אני האחרון שחושב שאינטלקטואליות שווה שמאל, אני רק מאמין בכוחו של האינטלקטואל לקדם תפיסות עולם שיוויוניות יותר ולתת לנו כלים לצרכי יצירה ופעולה אפקטיבים יותר.
    6. אתה טוען שאני מאשים אותך כמודרך על ידי אידאולגיה ואותי כרוח חופשית וטהורה. כולנו מופעלים על ידי אידאולוגיות שונות, אולם כמו שזיזק טוען כיום אין אידאולוגיה מסוכנת יותר מזו הפעולת בעידן הפוסט אידאולוגי ומסתירה את עצמה כפרגמטית או כמו שנאמר, ניצחונו של השטן הוא בכך שלא נאמין בקיומו. אני מאמין שעשיתי עבודה רצינית על עצמי כדי לנסות להשתחרר מכבלי האידאולוגיה שהפעילה אותך ואותי כאן. ניסיתי לעמוד כמה שיותר חשוף מול האמת או השטן. כדי להגשים עבודה עצמית זו הייתי חייב ליצור מצב של גלות למחצה, מין מקום שבו אני שייך ולא שייך בו זמנית. ניסיתי לשתחרר מכול תלות חיצונית. ניכשלתי פעמים רבות במסעי זה אל החירות היצירתית והאינטלקטואלית אולם המעבר לצד השני של החומה עזר לי להפוך את האחר לאח ולפנות לאונבירסליזם דווקא מתוך הפרטיקולריות שלי. צעדתי יחד אם אנשי ה14 ביולי למרות שחשבתי שהשיח שלהם נגוע בגזענות יהודית כי לא ידעתי לאשורו אם השינוי לא יגיע מהם, אך עד היום לא ראיתי אותם ולא אותך בבילעין, שבהם אדמות פלסטיניות נשדדות על ידי יהודים בחסות הצבא היהודי וגם לא כאשר הרסו בתים לערבים בלוד ורמלה למרות שלשיטתכם הם ישראלים שווי זכויות. וכך גם היום אנחנו שוב אותו אלף אנשים שהיו מובטחים לנו תמיד, אך הפעם מכרנו את ערך השיוויוניות בנזיד עדשים.
    7.טענת שאני מתכחש להסטוריה של השמאל ורק מצטט את באטלר ושות'. ניסים אני לא צמחתי בבנק"י, תמיד היינו אנטי סובייטים אז על תלמד אותי על רוזה לוקסמבורג. ספרי מבוסס על רוזנצוויג בינימין וסעיד. שלושה אנשים שפרצו דרך גם בגלל אי תלותם במנגנוני כוח-ידע שונים. ובקשר לזיזק באדיו ובאטלר. דווקא בגלל הסתירות העקרוניות בינהם אני יכול לחשוב מחוץ לעצמי ואני גאה להיות לעיתים תלמידם ולעיתים בר פלוגתם.
    8.לסיכום, למרות שברור שהמיעוט שלך בשיח היהודי מובטח. נוח לך (וגם לרשות הפלסטינית) להמשיך לשחק את משחקי אוסלו ולהיות חלק מתעשית השלום הנתמכת על ידי אירופה ומנציחה את הסטוס קוו. אם תקימו בדרך נס שתי מדינות כדי להפסיק את הכיבוש, אצא איתך בוולס ברחובות. לדעתי אין סיכוי שהיהודים יוותרו על הפריוולגיות שלהם מרצונם החופשי, כמו שמרטין לותר קינג כתב: לעולם השליט לא יוותר באופן וולנטרי על זכויות היתר שלו. ולכן רק שיתוף מוחלט עם הפלסטינים יכול לייצר מאזן כוחות מהפכני שיפסיק את היאוש והדיכוי הנורא. רק כאשר תבין שכמו שאתה והאזרח מאריאל שיכים לקהילה הגמונית יהודית-ישראלית אחת. כך הפלסטיני מחיפה וזה מעזה שייכים לקהילה נשלטת פלסטינית-ערבית אחת. כול זמן שהשיח ישאר בין היהודים ובין עצמם, ולעם היהודי-ישראלי יש לבדו את זכות ההכרעה, הרוע ימשיך לחגוג בחסות אשליית הדמוקרטיה היהודית.
    9.החשיבה הדו לאומית היא לא הפתרון היא הצעה לדרך חדשה באמנות בפוליטיקה בתאולוגיה ובחברה
    הגב לתגובה
    • 14.1 בסיבוב הבא
      אודי, יש רגע שבו ויכוח ממצה את עצמו: או שהוא חוזר על עצמו או שהוא מוביל רחוק מדי מן הנקודה שממנה התחיל. כיוון שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, סביר להניח שהעתיד הקרוב יזמן לנו נקודות התחלה רבות לויכוח. ניפגש בסיבוב הבא.
      הגב לתגובה
  • 15 אין כיבוש או אין אפרטהייד?
    כיצד ניתן להתבונן במה שאינו קיים? כיצד ניתן להתבונן במה שחסר, את מה שבעצם הגדרתו לא ניתן לראות אותו? מה חסר בשיח שלנו, ומה הריק שמכונן אדמונד לוי?

    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aabbpk
    הגב לתגובה
  • 16 כוחו של הרגל
    ראשית יפה ומעניין לראות שיח אקדמי(?) שכזה בין כותבים כה בכירים, על כותבים בכירים עוד יותר. אבל בואו נעשה קצת כבוד וסדר לד(ו)ברים השונים. כולם חוקרים מצוינים שמשמפיעים רבות על החשיבה המעשית בישראל ובעולם. אבל המקום של כ"א אחר לגמרי. כמו שכתב אודי, סיון התווכח עם האיש ולא המקום, על גבי ספר שלא קרא. זה בעייתי מאוד. יתרה מזאת, עמדת באדיו-זיזק-אלוני נתפשת בתוך הפרדיגמה היהודית, והתיאוריה הציונית העכשווית כנגע זר, מוקצית ובוגדנית. זה כל ההבדל; רוב החוקרים הישראלים לצער כולנו, עדיין שרויים או שבויים במסגרת העבודה היהודית, ברמה זו או אחרת, ובניסוח הציוני-מדיני שלה. חוקרים שחורגים ממסגרת זו, או מנסים לנסחה מחדש, 'יוצאים מהקוים', ומופעל עליהם לחץ שמגולם במאמרו של סיון לחזור לשורה וליישר קו עם האמת שלהם. אותה אמת, שעליה באדיו כותב כה רבות - זו שמתוך בחירה אתית יש לדחות; אלא אם את\ה נאמן לאירוע של 48', ומנסח זאת דרך יהדותך הכביכול ליברלית וחילונית...
    הגב לתגובה
    • 16.1 הספר עצמו
      ואגב, הספר, 'מה רוצה היהודי?' הוא ספר מצויין ומומלץ לכל מי שמתעניין בנושאים שעלו כאן! הוא מעניק התנסות ייחודית ביהדות (של ה)אחרת. לא מהותנית, אלא פרשנית, מהמקום הכי עמוק וממשי שלה.
      הגב לתגובה
  • 17 אמיל זולה: אני עושה לייק לסלבוי ז'יזק על מכתב התגובה לסיוון.
    שום ציוני לא יכול לצהאשים אותי באנטישמיות לא אחרי איך שפעלתי לטובת דרייפוס.
    אגב, אם לא הייתי מרעיש את פריז אז הרצל העיתונאי הווינאי, לא היה מגיע למשפט דרייפוס, ולא היה לנו חוזה מדינה מזוקן.
    הגב לתגובה
  • 18 שורה תחתונה
    קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח פה, בעיקר בין קלדרון לבין אודי - עם אתנחתאות קומיות של עמנואל סיוון. בשורה האחרונה - למרות שאני ממש רחוק מ"פוסטים" למינהם אני חייב להגיד שאחרי שמנקים את כל הלהג (ואת ליקוקי המגפיים ושאר השלכות קקי) - הטיעון של אודי, שמגובה על ידי זיז'אק, עושה שכל. אני מבין שהטיעון הוא שהסיכוי בתקופה הנראית לעין לפשרה היסטורית שתביא למדינה דו לאומית הוא קלוש מאד. מה שבפועל מתהווה הוא מדינה דו לאומית, שבה לאחד הלאומים אין כמעט זכויות. זה לא מה שרוצים שיקרה ולא מה שתומכים בו - אלא זה פשוט מה שקורה. אגב - זה גם דומה מאד למה שאומר בנבנישתי. במצב הזה נראה לי שהתביעה המוסרית לפעול שהמדינה הדו לאומית הזאת תהיה פחות נוראית מבחינה מוסרית ומעשית - היא תביעה חשובה. וזה לא סותר את הנסיון להמשיך ולגבש רוב פוליטי לפתרון מוצלח יותר. "החיים זה מה שקורה כשמתכננים דברים אחרים".
    הגב לתגובה
  • 19 אכן, ציונות היא האנטישמיות החדשה
    "אז תבינו. זה שאנחנו שונאים אתכם זה רק לטובתכם!"

    *$#@@&!
    הגב לתגובה
  • 20 סלבוי צ'זיק
    בדבר אחד צודק סלבוי צ'זיק. צריכים היינו לבנות לפליטים בתים בגדה ובכל מקום שבו תקום המדינה הפלסטינאית. מדינה דולאומית אסון.
    הגב לתגובה
הוסף תגובה