עוד במדור קומ.אקטואליה
אפשר לחשוב :

נקמה היא לא מדיניות

היכן הייתי
twitter-icon

חג שמח

| אביעד קליינברג | 26.04.12 , קומ.אקטואליה
23
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> חג שמח


יום העצמאות הוא החג של כולנו. יש אנשים החשים שיש במדינה יותר מידי דברים שמרגיזים אותם, יותר מידי דברים שמפחידים אותם. אין טעם לפרט. כולכם יודעים במה מדובר. יש אנשים המרגישים שהלאומיות הפכה ללאומנות, לקרדום פוליטי לחפור בו. הם מרגישים שסמלי הלאום שוב אינם שלהם. כשהייתי נער משהו כזה קרה לי עם בית הכנסת. אבא שלי היה חסיד גור שאיבד את אמונתו בזמן השואה. זה לא הפריע לו להמשיך ללכת לבית הכנסת. זאת גם המסורת שלי, נהג לומר. בית הכנסת לא שייך לדתיים, נהג לומר, הוא שייך ליהודים. זה היה נכון עד שלב מסוים. הרגשתי בבית בבית-הכנסת שלנו. בהדרגה נעשה בית הכנסת למתנ"ס של סיעה פוליטית מאד מסוימת שלא רצתה בי ואני לא רציתי בה. הפסקתי ללכת לבית הכנסת וגם כשהלכתי שוב לא הרגשתי בבית. התהליך הזה אינו בלתי סביר לאדם חילוני. לשומרי המצוות אכן יש על בית הכנסת חזקה גדולה יותר מאשר למחללי שבת בפרהסיה. אסור שתהליך כזה יקרה במרחב הפוליטי.

 

הוויתור על רשות הרבים הפוליטית, ההסתגרות מרצון בתוך גטו של רתיעה, שגויה ומסוכנת.

 

המדינה הזאת לא שייכת לממשלה. היא לא שייכת לאף מחנה פוליטי. היא שייכת לכולנו. אי ההסכמה עם דעת הרוב היא חלק בלתי נפרד מן השייכות הזאת. סמלי הלאום מבטאים את השייכות לעניין המשותף (res publica—בלטינית) בצורה הנקייה ביותר.

 

נכון, הפטריוטיות כשלעצמה לא עושה אותך לאדם טוב יותר. כמו שאמר סמיואל ג'ונסון, היא לעתים מפלטו האחרון של הנבל. אבל גם היעדר פטריוטיות אינו עושה אותך בהכרח לאדם טוב יותר.

 

בצורתה הטהורה ביותר, במשטר דמוקרטי, הפטריוטיות היא ביטוי לסולידריות, לאמונה שיש לנו מחויבות מוסרית כלפי האנשים שאתם אנחנו חיים.

 

לפעמים לועגים לאהבת המולדת כאילו היא קשר רגשי לא רציונאלי לנדל"ן. אבל המולדת לעולם אינה רק נדל"ן; היא קודם כל בני אדם. בני אדם מחויבים זה כלפי זה בדרכים שונות: לעתים מתוך בחירה מודעת ולעתים מכוח הגורל והמקרה. "עניי עירך קודמים" לא משום שהם העניים הראויים בעולם ולא משום שבחרת בעיר המסוימת הזאת, אלא פשוט משום שהם שם, בהישג ידך.

 

אנחנו כאן—בין אם בחרנו להגיע הנה ובין אם נולדנו כאן. הקרבה הזאת יוצרת שותפות גורל ואחריות הדדית. כל אחד מאתנו מחויב לעשות כמיטב יכולתו לא רק לביתו, אלא גם לבית המשותף. לעתים העשייה הזאת מתבטאת דווקא בביקורת ובמאבק כנגד הקונסנזוס. לעתים צריך להצטרף למעגלי הרוקדים ולעתים לעמוד מן הצד ולהתריע, לקלקל את חגיגתם—כי הבית מוצף, או בוער, כי המחול הקבוצתי גורם עוול, כי הוא מבטא עיוורון. אבל אם כך ואם כך, אנחנו שותפים. לא פעם זו אינה שותפות נוחה. לא פעם אנחנו שולחים זה את זה לכל הרוחות. אבל רובנו בוחרים להישאר, להיאבק על אופי המדינה ועל עתידה.

 

אם כך בחרנו, אין טעם להסתגר. האחריות עוברת גם מבעד לשערים מוגפים. כל עוד אנחנו כאן וכל עוד המדינה היא דמוקרטיה שבה ניתן להשפיע שלא באמצעות אלימות, סמלי הלאום הם שלנו. הם של המיעוט לא פחות משל הרוב, של האופוזיציה לא פחות משל הקואליציה. יום העצמ​אות הוא החג של כולנו. חג שמח.

 

תגובות
13
הוסף תגובה
13 תגובות
  • 1 דמוקרטיה או תיאוקרטיה
    לפי מיטב ידיעתי והבנתי ישראל אינה דמוקרטיה, אלא תיאוקרטיה, מה שמערער כמה מהקביעות שלך במאמר.
    הגב לתגובה
    הגדרות
    זה אכן עניין של הגדרה. ההחלטה שהכול אבוד ושהמדינה היא למשל "תיאוקרטיה", היא רישיון לחיבוק ידיים נרגן. אני עוד לא שם. יש תהליכים מסוכנים במדינה. צריך ואפשר לפעול כדי לעצור אותם.
  • 2 כשאתה אומר כולנו למי אתה מתכוון?
    כי יש לנו לנו חלק לא מבוטל של אוכלוסיה שלא יכול להזדהות עם סמלי הלאום והחג המתרגש עלינו (אפרופו המאמר של נעמה כרמי)
    הגב לתגובה
    שלנו זה של כולם--כן גם של אזרחי ישראל הערבים. אסור לכפות על אנשים לעשות שימוש בסמלים הללו, אבל הם שייכים להם בדיוק כמו שהם שייכים לך וזכותם להשתמש בהם כדי להיאבק על מה שחשוב להם. דגלי רבות מארצות אירופה המלאים בצלבים שייכים גם לאזרחים הלא נוצרים של המדינות. ההמנון הבריטי המבקש מן האל להגן על המלכה שייך גם לאתאיסטים שאינם מתלהבים מן המלוכה. ההמנון הצרפתי הקורא להספיג את השדות בדם, שייך גם לפציפיסטים. כל עוד המדינה לא איבדה את הלגיטימיות שלה--וישראל בשום פנים ואופן לא איבדה אותה--הסמלים הם חלק מן העניין המשותף--הרס פובליקה--המבטא דווקא את הבעלות המשותפת, את הזכות להיות פטריוט המתנגד לממשלה.
  • 3 לא ג'נבה
    ירמי יקר,
    לדעתי יש להיזהר בין הבחנה במוטיבים, בהשפעות ,ובנטיות, לזריקת סיסמאות שמוציאות את המשל והנמשל מהקונטקסט שלהם.
    כן, יש בעיה כזו וגם בעיות אחרות בישראל, כמו שכתב אביעד אין טעם לחזור שוב ושוב עליהן כשמאחלים חג שמח. אך ישראל אינה ג'נבה וביבי נתניהו אינו קלווין ועדיין מותר לצחוק ולשיר וגם לכתוב את דעתנו החילונית כמו ברשת.
    הגב לתגובה
    אכן
    אכן.
  • 4 הציונות עבורי כמזרחי היא החיה עם שבעת הראשים ועשר הקרניים
    בפוסט על מואיז בן הראש אמר אביעד קליינברג דברים שמשמעותם "מהפכת התרבות" של מאו טסה טונג עבור מזרחים בתודעה
    הגב לתגובה
  • 5 כשדגל ישראל = לאומנות
    אביעד, ראה את הכותרת מעיתון הבית של מחנה השמאל "האופניים הלאומניים של תל-אביב", כשכל חטאה של העירייה היה הצבת דגל ישראל על האופניים.

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1628,209,67682,.aspx

    אם הדגל הפך ללאומני, מה לך כי תלין על כך שהפטריוטיות, המדינה וכל סמליה נוכסו כולם לצד ימין של המפה?
    הגב לתגובה
    רגשות
    אי אפשר לכפות על אנשים רגש. אי אפשר לכפות אפילו הגיון. אני גאה בסמלים הלאומיים שלי, מכל בחינה.אני חושב שהם מבטאים צניעות וקשר ראוי לעבר. אין בהם חרבות וחניתות, אריות ונמרים ונשרים. אין להם מבחינתי גם שום קשר עם מדיניות הממשלה. יש אנשים אינם חושבים כמוני-אני יכול רק לנסות לשכנע אותם.
  • 6 מסכים עם הכל, אבל...
    קשה לשמור על אופטימיות כשיום העצמאות הוא חגיגה צדקנית וכל כך בטוחה בעצמה של הרבה דברים שאני פשוט לא מסוגל לכלול את עצמי בהם. הדבר נכון הן מבחינה רטורית (ראה את שלל הנאומים האחרונים, ושיאם, לדעתי, נאום שר החינוך בטקס פרסי ישראל) הן מבחינה סימבולית (ראה את רמת המיליטריזם החריגה והדגשת הצבא לעומת כל שאר ספירות הפעילות במדינה) והן מבחינה מעשית (ראה את הסגר הכללי על השטחים הכבושים שמוחל מיד עם כניסת יום הזיכרון).
    הגב לתגובה
    על אחת כמה וכמה
    דעתי כדעתך. כמוך, אני לא אוהב את העדריות המתבקשת מאיתנו--שהיא תוצר של תרבות שלטונית מסוימת ולא חלק מן הדי אן אי הפוליטי שלנו. כתבתי על זה בבלוג שלי, שוק המציאות, במאמר לכבוד יום הזיכרון (כולם להרגיש עצובים). אין צורך לומר שאני מסכים עם רוב ההשגות שלך על תרבות האטימות החרדתית שנוצרה כאן. אבל הוויתור על סמלי הממלכתיות פירושו שהגרסה של המחנה האחר הפכה בעבורנו לחלק בלתי נפרד מן הרס-פובליקה. על זה בדיוק צריך לקרוא תיגר. אנחנו סבורים שהעניין המשותף צריך להיות אחר ואנחנו נאבקים עליו מתוך ביטחון גמור בלגיטימיות ובפטריוטיות של המאבק.
  • 7 חג שמח
    חגים ומועדים נקבעים בתאריכים מסוימים ומוסכמים ולכל חג צביון משלו. שונה מכל אלה הוא יום העצמאות שהרי מאז קום המדינה כל יום מהווה תזכורת לעצמאות שהושגה בדמים רבים.לכן אם עוצרים לרגע הרי שאף על פי כן ולמרות הכל כל יום הינו חג שמח.
    הגב לתגובה
    • 7.1 ושמחת בחגיך
      העניין בחגים לאומיים הוא שהם כופים עליך לחשוב על מצב האומה, כפי שבדיקת הבריאות התקופתית מכריחה אותך לחשוב על מצב הגוף. אני רק מציע שלא נמהר להודיע שהגוף הזה, שמחלות פשו בו, הכזיב וע"כ לא נטפל בו.
      הגב לתגובה
הוסף תגובה