עוד במדור קומ.אקטואליה
מה השעה אצלכם? :

רגעי משבר הם זמנם של השעונים המקולקלים. כל אלה שיודעים תמיד מה שעה. רק שאצלם תמיד אותה השעה

היכן הייתי
twitter-icon

אני סתומה

| תמי סירקיס | 9.04.13 , קומ.אקטואליה
71
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> אני סתומה

דלית סוטר חילקה נשים לשרמוטות וסתומות. תמי סירקיס במאמר תגובה

 

במאמר של דלית סוטר "להיות שרמוטה בארצנו" היא אומרת, בעצם, כל מה שכל גבר שוביניסט חושב בסתר ליבו: שהעולם הנשי נחלק לסתומות ושרמוטות והשאלה היחידה היא: "כיצד תבחין מי היא מי לפי סגנון הלבוש שלה?". ובסופו של דבר, זה לא באמת חשוב, כי אם היא בלבלה אותך זו הבעיה שלה ו"מגיע לה".

 

 

היא קובעת נחרצות ש"כל הגברים הם שרמוטות מלידה". לדעתה, "גבר, הרי ,"ייתן" לכל אישה שעונה על הקריטריונים האישיים שלו". לו הייתי גבר הייתי מתקוממת. דלית סוטר מעידה על עצמה שהיא שרמוטה בדימוס. כלומר, כהגדרתה, שהיא שכבה עם כולם ועשתה מה שבראש שלה. זו זכותה. אני אפילו שמחה בשמחתה. גברים ונשים שנהנים מסקס שמח ומספק ראויים לכל פירגון. אז למה בעצם לכנות אותם מופקרים או "שרמוטות"? אדרבא, שייהנו מהסרטונין ששוטף את מוחם בתדירות גבוהה ויתרמו לעליית מצב הרוח הקולקטיבי שלנו. בעיני, תשוקותיו, תאוותו ותאבונו של אדם בוגר הם ענייניו הפרטיים, כמו גם איך, מתי ועם מי הם באים על סיפוקם. קל לי לחשוב במונחי מזון: יש מי שנהנה מסושי ולמברוסקו, יש שחוגגים על פיצה קרה ובירה פושרת; יש כאלה שלא עומדים בפיתוי של סטייק עסיסי ואחרים נגעלים רק מהמחשבה; יש מי ש"שוכחים" לאכול בעיצומו של יום עמוס ואחרים חושבים על אוכל כל הזמן. אוכל, כמו סקס, זה דבר מאוד אישי ונדרשת משנה זהירות כשופטים ומתייגים.

 

 

אם המאמר היה עוסק בזכותם של בוגרים לעינוג מיני נטול ביקורת, לא הייתי פוצה פה ומצפצפת. גם אם, לצורך הפרובוקציה, הייתה סוטר בוחרת לתייג אנשים אלה כ"שרמוטות" הייתי זוקפת זאת לטעמנו השונים בהומור. אבל, ופה בא אבל גדול, הנקודה העיקרית במאמר שלה אינה אם אַת שרמוטה או לא – אלא סגנון לבושך. סוטר מודיעה ל"סתומה" שלבושה כמו שרמוטה, שהיא לא תצעד איתה, כלומר לא תגלה אמפתיה אם ההיא תוטרד מינית. כי אם היא לבושה כמו שרמוטה – בין אם היא סתומה, שמתחזה לשרמוטה ובין אם היא הדבר האמיתי – עליה לשאת בתוצאות של השידור שלבושה מייצר. דלית מציעה ללמוד לתת "ברכיות" מדי פעם, או להבליג כשמטרידים אותך. כי "באמת, תגידי לי אַת, מה הם אמורים לחשוב שאַת?". לבוש זה דבר מבלבל. נכון. בעיה.

 

 

בתל אביב, לדעתה של סוטר, הקווים האדומים הם חולצה מנומרת, חזיית פוש-אפ, בד הדוק על הישבן, איפור כבד ועקבים. המממ.. סליחה, דוקטור, אני רק שאלה: ומה אם אני יוצאת מהבית עם חולצה כחולה עם מחשוף עמוק (בלי פוש-אפ. כי אין צורך), מכנסיים מנומרים, איפור בינוני ונעלים שטוחות? אני עדיין לבושה כמו שרמוטה בתל אביב? ובחדרה? ומה אם בבני ברק אני לובשת מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת עד למעלה, אבל חושפת מרפק? זה נחשב פרובוקטיבי? אני ראויה ליריקה? לתקיפה מינית? האם אני "צריכה לקחת בחשבון שיהיו גברים שזה יטריף אותם וחובה עלי(ה) להיזהר?"

 


גם לו המאמר של דלית סוטר היה נכתב בוואקום, הוא היה מעצבן אותי – בגלל גישתו המתנשאת והשיפוטית כלפי נשים שטעמן בלבוש שונה משל המחברת. קל וחומר כשהוא מתכתב עם ה -  "slut walks" בתחילת המאמר ובסופו. המצעדים האלה החלו אחרי ששוטר בקנדה המליץ לנשים להימנע מלבוש פרובוקטיבי, כדי שלא להביא על עצמן תקיפה מינית. בדיוק כמו גב' סוטר. אבל בקנדה, בארה"ב ובאירופה אלפי נשים סרבו לציית להנחיות האופנה של השוטרים. אותן זה לא הצחיק. הן לא קיבלו את העיקרון שלבוש כזה או אחר מזמין/מצדיק תקיפה מינית והחליטו לצאת לרחוב.

 

 

במצעדים האלה, בכל העולם, הולכות נשים – בכל הגילאים ובכל סגנונות הלבוש. הן מצהירות על עצמן שהן "סלאטס" (מופקרות, "שרמוטות") לא כדי להשוויץ במספר החריצים שחרטו על עמודי המיטה שלהן, אלא כדי לגלות סולידריות. נשים צועקות ברחוב שהן "שרמוטות", משום שהן מסרבות לקבל את ההבחנה שעושים הגברים בין ,"ראויות להטרדה" ל-"לא ראויות להטרדה". הן חושבות שאף אחת לא ראויה להטרדה. בדיוק ההפך מדלית סוטר. הנשים הולכות יחד ואומרות על עצמן את הביטויים המבזים ביותר, שגברים מטיחים במי שהם רוצים לתייג כטרף לגיטימי. בדיוק מאותה הסיבה, בתגובה על הערה אנטישמית שהופנתה כלפי דניאל כהן בנדיט, ממנהיגי מחאת הסטודנטים של 1968, יצאו המונים לרחובות פריז בקריאה: "כולנו יהודים גרמנים". סולידריות פירושה לאמץ את החלשים ביותר. אני מאמינה בזה. מה זה עושה אותי, סתומה או שרמוטה? תחליטו אתם.

 

תגובות
51
הוסף תגובה
51 תגובות
  • 1 כתוב מאד יפה!
    אבל לגמרי מוטעה.

    ראשית, ההגדרה שלי לשרמוטה היא לא מי ששוכבת עם כולם, אלא עם מי שהיא רוצה. ( חשוב לי להבהיר כדי שחברי הגברים לא יתחילו להיפגע לי פתאום מהקיפוח)
    שנית, לא טענתי שמי שנאנסת - אשמה בכך בגלל הלבוש, אבל כן - שמי שלא מתלבשת כמעט בכלל או מי שמגיעה לעבודה עם בגדים כאילו נמר התנפל ואכל את החלקים שאמורים להצניע איברים - שלא תתפלא אם לוטשים עיניים. אני יוצאת כנגד התפישה המחליאה בעיני - שישנה אוכלוסיה - נשים במקרה זה - שמותר להן פשוט הכל מתוקף היותן הקורבן המיידי. התפישה שלי היא לחלוטין שיוויונית - גבר שחושף את עצמו במרחב ציבורי נחשב לסוטה. אז למה לאישה "מותר"?
    מעצבן אותי ה"מותר לי לעשות מה שרק בא לי בלי קשר לשום סוג של תוצאה ואם זה מחרמן מישהו זאת בעייה שלו וצריך לחנך אותו". ואם כן, למה לא המקבילה הגברית "מותר לי לתקוע את העיניים שלי ישר בתוך המחשוף הנדיב מדי שלך ולהגיד לך וואהה ווואה איזה כוסית ואם זה מפריע למישהי זה בעיה שלה ואמא שלה תחנך אותה לדבר יפה"
    אין לי בעייה עם שום סוג של אופנה. אבל כמו שאונס זה לא מין - לגמרי נכון - גם לבוש סקסי וחשוף זו לא אופנה. זה לבוש שנועד אך ורק להלהיט יצרים. מצידי, יופי לך . לכי על זה, אחותי. אבל אל תתממי תמי סירקיס - אף אישה לא סתומה עד כדי לא להבין מתי זה יפה ומתי, תמי סירקיס, זה נועד להעמיד את כל המצעד על הרגל השלישית
    ולבסוף - אונס הוא תוצאה שאינה מקובלת עלי על שום סוג של טיפשות, תמימות , דווקאיות, זדון, צביעות , ביצ'יות, קוק-טיזריות, או בכלל. ואני אפילו לא חושבת שאנסים תוקפים דווקא את הנשים שמחצינות סקס . אבל אני קובעת פה, חד משמעית, שאי אפשר לנתק לחלוטין תוצאות ממעשים. אישה שמתלבשת כמו שרמוטה לא יכולה להתלונן ש"מגבילים "אותה ומתייחסים אליה כאילו היתה שרמוטה. איך הם יכולים לדעת שהיא לא? ואם היתה לבושה כמו שוטרת - לא היו פונים אליה בעניין תלונה?
    אישה- כמו כל אחד אחר - נושאת באחריות על תוצאות הבחירות שלה. רוצות להתלבש כמו שרמוטות? מה אכפת לי. אבל די כבר עם הבכיינות.
    הגב לתגובה
    גם את כותבת מאוד יפה.
    אני שמחה שאונס הוא תוצאה שאינה מקובלת עלייך בכל תנאי. גם עלי. על היתר, נסכים הפעם שאין בינינו הסכמה.

    בחרת להתעלם מהטענה העיקרית שלי שה"slut-walk" הוא אקט של סולידריות נשית, שמגנה אבחנה בין נשים על פי לבושן. גם לא התייחסת לאמירה שאין נשים ש"ראויות להטרדה". נהפוכו, את חוזרת שוב ושוב ו-"קובעת פה, חד משמעית, שאי אפשר לנתק תוצאות וממעשים. אישה שמתלבשת כמו שרמוטה לא יכולה להתלונן ש... מתייחסים אליה כאילו הייתה שרמוטה."

    ההגדרה שלך לשרמוטה משתנה בהתאם לנסיבות. כשזה "סבבה" להיות שרמוטה ההגדרה שלך (שהיא אכן רק שלך) היא סטרילית, מצומצמת ודי מטעה כי במילון ההגדרה מלוכלכת ורחבה: "סמרטוט" (בערבית) ובהשאלה "זונה" (נקבה). בשתי השפות זהו כינוי גנאי, גם אם הוא מופנה כלפי גברים מדובר באדם בזוי. זו אינה מחמאה. מצד שני, כשאת מדברת על נשים שמתלבשות כמו "שרמוטות" את חוזרת ומיישרת קו עם ההגדרה המילונית: לבוש זנותי ש"נועד אך ורק להלהיט את היצרים... ולהעמיד את כל המצעד על הרגל השלישית". (את כותבת שנונה - אין מחלוקת).

    אני הייתי מגדירה "מי שמקיימים יחסי מין עם מי שהם רוצים" (שזה הפירוש הסבבאי שלך לשרמוטה) כבני אדם יצריים נטולי עכבות, (ללא אבחנה מגדרית). זו הגדרה פחות מתלהמת, שגם הייתה מייצרת הרבה פחת רעש. אבל את יודעת לכתוב יפה ולכן בחרת במילה "שרמוטה" בקפידה כדי לעורר יצרים, שיח ודיון. אַת, אֶת שלך השגת. אשרייך.

    יצורים חיים (כולל בני אדם) "לוטשים עיניים", זו דרכו של עולם והטבע. חוש הראיה שלנו דומיננטי ולכן אין פליאה שמבטיהם של גברים ונשים נמשכים לנשים וגברים, שמעוררים תשומת לב, סקרנות, משיכה או דחייה. עם זאת, לאנשים שונים שיטות שונות לקבל תשומת לב ולעורר סקרנות. יש מי שלבושים באופן פרובוקטיבי ויש מי שכותבים מאמרים פרובוקטיביים. בעולם בו הקשב והריכוז כל כך נדירים – כל אחד עושה כמיטב יכולתו לספק את צרכיו.

    אכן, אין שוויון ב'חשיפה במרחב הציבורי' והוא דווקא בכיוון הנגדי לטענה שלך: גברים חושפים חזה ובטן בלי בעיה בעוד שרוב הנשים יצניעו לפחות את החזה ולרוב גם את הבטן. מאידך, חשיפת אברי המין והישבן של גברים ונשים במרחב הציבורי אינה נורמה מקובלת. המסקנה פשוטה: גברים חושפים יותר (אם זה יפה ומגרה יותר זו שאלה של טעם אישי).

    מול הדברים ש"מחליאים" ו"מעצבנים" אותך קשה להביא טיעונים רציונאליים שגם יפלו על אוזניים קשובות. הכל ייראה לך בכייני. לצערי, את לא לבד עם עוצמות הרגש האלה. גם את השוביניסטים הקשים, הרבנים החרדים ומנהיגי כל הדתות הפונדמנטליסטיות מעצבנות נשים עם ה"מותר לי לעשות מה שרק בא לי בלי קשר לשום סוג של תוצאה ואם זה מחרמן מישהו זאת בעיה שלו וצריך לחנך אותו". כי אם נשים יתחילו לחשוב ככה על מחשוף, אורך השרוול ושיער ראש גלוי - השֶד יודע איפה זה עלול להסתיים? הן עוד ירצו שכר שווה על עבודה שווה, הן ידרשו בטחון אישי או (רחמנא-ליצלן) ירצו את החירות ללבוש מה שהן רוצות בלי ביקורת או כינויי גנאי כמו "סתומה" ו/או "שרמוטה".

    נתראה במצעד הבא!
    • 1.1 כמו ההבדל בין "להיות חכם" לבין "להיות צודק"!
      תמי, בעקרון את הרי מאד צודקת. זכותנו להתלבש בדיוק איך שבא לנו. אלא מאי? ברור שמדובר בהיתממות. אנחנו הרי יודעות מצויין להבחין בין מחשוף, שהוא אמירה אופנתית לבין מחשוף שנועד ליצור פרובוקציה. הידע הזה הוא בדי.אן.איי. שלנו. נשים שבוחרות להתלבש כשרמוטות, הרי יכלו באותה מידה לחסוך לעצמן את המאמץ ובמקום לטרוח ולעטות על עצמן את מראה השרמוטה, פשוט להצטייד בשלט שאומר: "זהירות, שרמוטה".
      אז כן, יש לנו זכות בחירה. אנחנו יכולות להתבלט כשרמוטות, רק שאולי כדאי שנפנים, שלהופעה שלנו ככאלה, יש תג מחיר.
      והוא לא ממש גבוה!
      מכל מקום, חברות, היאבקות בבוץ, במיוחד בטי-שירטס רטובות, זה הכי.
      תמשיכו ככה :-)
      ת
      הגב לתגובה
      זה לא כוחות :)
      ראשית, אני רוצה להודות לדלית שכתבה מאמר שהצליח כל כך להרגיז אותי ולחלץ ממני מאמר תגובה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי (נחמד שבגילי עוד יש התנסויות שיש להן ניחוח של בתולין).

      אם אני הייתי מארגנת הפגנה בעד זכויות נשים לא הייתי בוחרת בשם הזה. המילה "שרמוטה" מגעילה אותי (אגב, לא זכור לי מתי אי-פעם בחיי אמרתי, כתבתי וקראתי את המילה הזאת כל כך הרבה פעמים. תדעו, שאני מסבנת את הפה, העיניים, המקלדת והמסך טוב-טוב אחרי כל הקלדה של תגובה :) )

      הכי קל זה להגיד למי שלבושה פרובוקטיבי שהיא לא צריכה להיות מופתעת וכו'. אני רציתי להסביר את האקט ההצהרתי שיש מאחורי השם והיותו דגל אדום, שמכוון לזעזע ולהביע סולידריות של החזקות עם החלשות. ה'איילות' הבוגרות בעדר מגינות בגופן על הצעירות כדי שלא תטרפנה.

      נכון, אני לא מתלבשת באופן פרובוקטיבי ב"תל-אביבית", אבל יתכן מאוד שאופן לבושי נחשב מאוד פרובוקטיבי ב"בני-ברקית" או ב"ירושלמית-חרדית". מי מחליט איפה עובר הקו בקוד הלבוש?
      ומה עם קוד ההתנהגות? - אני נוסעת לבד בלילות (לפני / אחרי הופעות) ועוצרת לקנות קפה בתחנות דלק. האם אני צריכה לקחת בשבון שזה עלול להראות לחלק מהגברים שאני "מחפשת צרות" ומתנהגת בצורה זולה ולא בטוחה.

      חייבים להציב את הקו האדום במקום כל כך נמוך שכולנו נכנסות להגדרה שלו. גם הטיפשות; גם התמימות ואבוי - שוב המילה הזאת - גם השרמוטות.

      ולעניין החולצות הרטובות בבוץ - אולי נתפשר על חולצות יבשות בקפה שכונתי?



      • 1.1.1 האבקות בבוץ
        אני לא העזתי לכנות את זה כך :-)
        אבל תמי ידידת פייסבוק ותיקה וחביבה עלי מאד, וזה לא כוחות - אני מאד מיומנת בהתבוססות בסוגי רפש, וגם בקיק-בוקסינג.
        הגב לתגובה
        זה לא כוחות 2
        דלית,
        תודה. גם אני מודעת לייחוד ולאיכות הכתיבה שלך במרחבי הסייבר.
        הבוץ בו התגלגלנו הוא לא פרטי שלנו - הוא מייצג נושא שנוי במחלוקת שטוב שמדברים עליו, גם גברים וגם נשים.

        נכון, אני פחות מיומנת ברפש - אבל מקווה שנתתי לך קרב הגון.



        • 1.1.1.1 אחותינו!
          גם שלי!
          תמי לגמרי כוכבת.
          היא שנונה ומצחיקה ומוכשרת.
          אבל דלית, תזכרי שהבטחת להוריש לי את המוח שלך, ולא לתמי. ודיר באלקום אם לא. שאו-אז אני אראה לך מי מאתנו הכי מוכשרת כאן בקיק-בוקסינג :-)
          הגב לתגובה
          מחלקים את עור הדב (לא של דב יסקי, חלילה - שיהיה בריא)
          בתיה ודלית יקרות,
          אני זוכרת שבתיה אמרה "אני!!" על המוח של דלית כבר מזמן, ואני חוששת שגופי עלול לדחות אותו בשל רצינות יתר. אז בתיה, את יכולה להפסיק עם המתיחות לקראת קרב הקיק-בוקס - איתי לא תריבי.

          מה שכן הייתי רוצה לקבל אחרי ה-120 שלה זה את הביטחון העצמי, הנחרץ, הוודאי והכמעט-אולימפי של האישה הזאת. הכל כל-כך ברור לה: "זה שחור וזה לבן". אין אפור עכבר? אין לבן שמנת? אין ורוד מישמיש? אין ירוק בקבוק?

          "בחני את עצמך" דלית אמרה: או סתומה או שרמוטה.. דוגרי - קשה לי עם זה.
          • 1.1.1.1.1 לוקחת אותך
            בידיים קשורות מאחורי ורדה :-)
            וכמו שאת רואה, ממילא על המוח שלי אין הרבה מתחרים
            הגב לתגובה
    • 1.2 התגובה הכי אינטילגנטית אי פעם
      כשקראתי את שתי הכתבות חיפשתי את המילים להגיד את מה שאמרת כאן. כל הכבוד...
      הגב לתגובה
      לאופניק
      אני מניחה שאתה מתכוון לתגובה של בתיה - ואני מסכימה איתך - היא אישה מאוד חכמה.
  • 2 לו היית גבר היית נעלבת? יכולת די נמוכה לחוש את הזולת, כמדומה
    סאוטר קולעת לתפיסה הגברית - אבל את בתור גבר היית נעלבת - כי בתור גבר היית כמובן שונה מכל הגברים... משעשע למדי
    הגב לתגובה
    אם ההגדרה "שרמוטה" מתאימה לך
    אשרייך.
    • 2.1 אצל הגברים קוראים לזה בשם אחר, כמובן. ואוי לחושף-עצמו שיגיד "אל תסתכלו". ישר לכלא, לא?
      הכל כתוב בכותרת
      הגב לתגובה
      דורון - - למה סחור סחור?
      1. נכון. אני לא גבר. אבל אני גם לא ילדה. אני מכירה גברים רבים שלא היו מסכימים לכינוי "שרמוטה". כמו כן, אני מכירה גברים רבים שלא יקיימו יחסי מין בכל הזדמנות שנקרת בדרכם. אז איפה טעיתי פה ברמה האמפתית? בבקשה תפרט.

      2. ומהו ה"שם האחר" שבו מכנים גברים? אני באמת לא מבינה. אתה מוזמן לנצל את הבמה ואת נושא הדיון להבהרת נקודות מעניינות. למד אותי משהו חדש היום. אשמח לקרוא.

      3. ולעניין החשיפה של האיברים והכלא? אנא, הרחב - איזה איבר אתה מתכנן לחשוף? בפני מי? ובאילו נסיבות? יהיה לי יותר קל להביע דעה האם אכן תישלח לכלא. (למען הסר ספק והגברת הזהירות - אתה יודע שאני לא עורכת דין פלילית נכון?)
      • 2.1.1 תמי
        דרור הוא פסיכולוג קליני שמטפל במסגרת התמחותו בגברים שנאשמו בעבירות של סטיות מיניות. למשל חשפני גוף למינם ( רק למינם. נשים חשופות לא נחשבות לסוטות, גם אם לסוטה לא עליה, לא עלינו )
        הגב לתגובה
        דרור - ודלית
        1. ראשית ראיתי ששגיתי בשם של דרור רק כשזה התפרסם ואז כבר לא יכולתי לחזור ולתקן - אז סליחה.

        דרור - למה ללכת סחור-סחור?

        2. אם זה תחום ההתמחות של דרור - למה הוא כל כך לקוני? אדרבא - הוא מוזמן לספר ולשתף כמה והאם יש ללבוש הנשי השפעה על התנהגות של גברים עבריינים.

        3. אני לא מכירה את החוק הפלילי בנושא התערטלות בציבור - אני רוצה לקוות שהוא שוויוני וגם נשים, שנחשפות בצורה שהיא סטייה, נעצרות, נענשות ומקבלות טיפול מפסיכולוג קליני.

        4. פה תורי לבקש ממך להפסיק עם התמימות - כמו שהסכמנו לגבי סוף התרחיש - שאין רשות לאונס; בואי גם נסכים גם לגבי תחילתו(נניח) - שרוב הגברים נהנים לראות גוף נשי ומעדיפים לראות כמה שיותר ממנו.
        זה לא אני - זה ביולוגיה: עם כמויות הטסטוסטרון ששוטפות להם את המוח - הכל מחרמן אותם כל הזמן.

        5. לגופם של מילימטרים מרובעים של עור גלוי - אני עדיין מחזיקה בדעה שבאופן נורמטיבי לגמרי (בחוף הים לדוגמא) - נראה כולנו הרבה יותר אפידרמיס גברי מאשר נשי.

        6. היצע וביקוש - כללי היסוד של שיווק ומכירות: מחלקים חינם מה שאין לו קליינטים בכסף. כלומר - גברים נחשפים בים כי אנחנו אדישות לזה. לעומת זאת, גברים ישלמו לראות אישה ערומה (ראי תעשיות הפורנו בלייב-שואוז, בדפוס ובסרטים). לפי מיטב ידיעתי, ערום גברי אינו מיועד לקהל נשים אלא - בעיקר - לגברים הומוסקסואלים.

        אם אני טועה - אשמח לקבל מידע מדויק.

  • 3 נימוס, צדק וחוק -
    קיימים שלושתם ויש ביניהם קשר - אבל כדאי לזכור שיש ביניהם גם הבדלים.
    הגב לתגובה
    צָפְנַת פַּעְנֵחַ ?
    דב - אני בכנות לא מבינה את התגובה שלך, אבל חשוב לי שלא תחשוד בי שהתעלמתי ממך. אנא - הרחב.
  • 4 מתירנות = אחריות
    לפי הבנתי השרמוטות הצועדות לא מוחות בשם המובן מאליו - שאסור לאנוס נשים כתגובה לצורת לבושן, או שפשוט מותר להן להתלבש ככה. לא, הן מוחות על עצם קיומן של נורמות גבריות "דכאניות", אבל בו בזמן הן מתלבשות "סקסי" וככה מחזקות את אותן נורמות. אולי הן מבינות בחוש פנימי שהנורמות האלה הן לא כ"כ נוראיות?
    הגב לתגובה
    החוש הפנימי?
    קודם לכל !!נשים!! צועדות
    (לא שרמוטות, לא סתומות, לא ביצ'יות, לא סלאטס, לא... )
    נשים.
    דורון, במקום לפתח תיאוריות ואז לסתור אותן - אני מציעה לך ללכת פשוט ולשאול. לא אותי - אלא את הנשים שדעתן חשובה לך.
    הבט סביב - אל הנשים שבחייך - בנות, בנות זוג, קרובות משפחה, חברות לעבודה - נשים... אל תניח הנחות. נצל את שני המאמרים שהתפרסמו פה ופשוט תשאל אותן מה דעתן ומה העמדה שלהן בנושאים הרבים שעולים פה.
    אני בטוחה שצפויות לך שיחות מרתקות.
    ואם תרצה לשתף פה אח"כ - אני אשמח לשמוע.
    • 4.1 אחריות
      תמי, מה הקשר? אני דיברתי לגופו של עניין: התייחסתי למצעד השרמוטות ולא לנשים שבחיי או בחיי אני לא יודע מי. מה לא נכון במה שאמרתי עליהן? הבנות האלה הן הראשונות שיקפצו ויגידו, למשל, שלפורנו יש משמעות חברתית מבחינת יצירת דימויים ואווירה. באותה מידה גם להתנהלות שלהן יש מטען מאד מסוים. מי שרוצה להתלבש באופן שיתפרש כפרובוקטיבי - שיבושם לה. רק שלא תגיד אח"כ שלא התכוונה לזה. אף אדם, אישה או גבר, לא יגיד לי (או לך) איך לפרש את התנהגותו. "לא התכוונתי" לא תופס כאן.
      הגב לתגובה
      טוב שחידדת את הנושא כי היה לנו קודם - קצר בתקשורת
      דורון,
      בוא נבדיל בין ההפגנה לבין חיי היום-יום: האם אנחנו מסכימים שנשים שמפגינות ב"מצעד השרמוטות" אינן שרמוטות 'באמת' ושהן לבושות בצורה פרובוקטיבית בכוונה להעביר מסר? זאת, בדומה לדוגמניות שמצטלמות בעירום כדי לעורר מודעות נגד מעילי פרווה - אני מקווה שפה אנחנו מסכימים.

      ובחיי היום-יום אתה צודק – זה מבלבל (ואגב, גם דלית צודקת שלעתים נראה כאילו שחלק מהנשים משחקות משחקים כפולים "רוצחות וגם יורשות" - כדבריה). זה מבלבל. נכון. קשיי התקשורת בין גברים ונשים לא התחילו היום. החידוש של דלית סוטר, שהיא אישה, שמביעה בצורה רהוטה ומשעשעת, דעה ורגשות מאוד 'גבריים' ואף תוקפת את מי שלדעתה מבלבלות.

      אם היינו כולנו בני אדם יצריים נטולי עכבות - אנשים ששוכבים עם מי שהם רוצים ("שרמוטות" לפי ההגדרה של דלית סוטר) היינו נמצאים בתקשורת בה גברים ונשים מציעים לתת ולקבל זה מזה סקס "נטו". אז, ההחלטה הייתה מצטמצמת למי נמשך למי ואם יש ביניהם תאימות. (גם אז היה נוצר תיסכול של מי שחש דחוי). אבל זה לא העולם בו אנחנו חיים, המו"מ שלנו על סקס הוא "ברוטו" והדיונים על ה"מסביב" מתישים מאוד. סקס אינו תוצאה רק של תשוקה אלא של מארג שלם של רגשות. זה לא הופך את כל מי שבררן ל"סתום".

      למה אתה מסרב לקבל את הפירוש של "לא התכוונתי"? אני מבינה שזו תשובה מתסכלת אבל בעניי זו גם תשובה לגיטימית. לכל סיטואציה יש יותר מפירוש אחד לדוגמא: לעתים אתה קולט מסר שלא נועד לך בכלל אלא כוון לגבר אחר; לעתים "לא התכוונתי" היא דרך מנומסת להגיד "קודם התכוונתי – אבל עכשיו כבר לא בא לי"; לעתים מי ששידרה את המסר לא 'סגורה על עצמה' או חוזרת בה בלי קשר אליך; ולעתים אתה עֶד ל"ניסוי כלים" שאינו מגובה בכוונה.

      אני חושבת שהאחריות על הקצרים בתקשורת אינה יכולה להיות מגולגלת שוב ושוב לפתחו של צד אחד בתקשורת. הצד המשדר - זה שלכאורה מבלבל. לדעתי, הטענה של "טעות כנה בקליטה" מתקבלת רק בפעם הראשונה שנתקלים בדיסאונס בין השידור למציאות. בפעם העשירית יש לי ציפייה שהצד שמתבלבל (שוב ושוב ושוב) ייקח אחריות על הטעויות שלו ויכייל מחדש את מכשירי הקשר שלו.




      • 4.1.1 "אידיאולוגיה"
        אנחנו מתקרבים אבל אנחנו עוד לא שם... אני לא יודע אם הצועדות הן שרמוטות "באמת" או לא, גם לא אכפת לי וזה לא הנושא בעיניי.
        ברור ששני הצדדים צריכים להיות רגישים למסר של הצד השני. אני גם מסכים איתך שכל צד צריך לקחת אחריות ואחריות פירושה גם הבנה שדברים משתנים ומסר שהיה נכון קודם לא נכון עכשיו (מותר לאישה או גבר לשנות דעתם).

        אבל נדמה לי שזו לא הפואנטה. הפואנטה היא שה"שרמוטות" (כמפגינות, בסדר?) מפתחות אידיאולוגיה של "אני אתלבש איך שבא לי ולעזאזל הכל". זה מאד שונה מגבר (או אישה) שהם לא רגישים או אפילו ממש מטרידים מישהו. המטריד הוא לא אידיאולוג, הוא סתם מטריד וממילא הוא לא מתיימר להצדיק את מעשיו בכל מיני דיבורים גבוהים. אף מטריד לא יצא בינתיים להפגנה על זכויותיו להטריד. ה"שרמוטות" דווקא כן - הן מתיימרות לייצג משהו שהוא "צודק" או "מוסרי", אבל הן לא מוכנות לקחת אחריות על מעשיהן בשיט.

        הבנות האלה - טוב, חלקן - רוצות לקבוע לחברה מה נכון מבחינת הפרהסיה "המינית" (ואולי לא רק הפרהסיה). הן מתמרמרות על הנורמות הגבריות באשר הן (לפעמים בצדק). אבל זה לא עובד ככה. אף אחת (או אחד) לא תכריח אותי לכבד את הנורמות שלה אם בחרתי לא לכבד. כל עוד אני לא מטריד אותה אני לא חייב לה כלום, גם היא לא חייבת לי.
        הגב לתגובה
        ההצדקה האידאולוגית
        נגעת בדיוק בנקודה:
        "המטריד הוא לא אידיאולוג, הוא סתם מטריד וממילא הוא לא מתיימר להצדיק את מעשיו בכל מיני דיבורים גבוהים...."
        כמה נכון. כמה עצוב.
        למרבה הצער המטריד מצדיק את מעשיו בכך שהאישה התנהגה (לפי דעתו) כמו שרמוטה ולכן "מגיע לה".

        מטרת ההפגנות היא להגיד "לא", אין שום הצדקה.

        תודה על דיון מרתק.

        • 4.1.1.1 אוקיי
          לא באתי על סיפוקי מתשובתך אבל ניחא. תודה גם לך.
          הגב לתגובה
        • 4.1.1.2 נכון
          המפגינות מייצגות ציבור שרוצה לכפות כללים של חופש מוחלט עבור עצמן ובנות מינן: החופש ללבוש מה שבא לה, החופש לעולם לא להיות אחראית על שום אי הבנה ( "חנכו את עצמכם! נבלות!") וחופש לומר "לא" גם לאחר מעשה. כלומר, החירות המוחלטת מכבלי ההגיון שהומצא בטח על ידי גבר מתוך רצון לדכא את המיעוט החלש והנרדף המכונה "אישה".
          השימוש באונס זו דמגוגיה זולה. גם אם שוטר דביל אחד העז אולי לקשור בין לבוש לאפשרות אונס - חסרים דבילים, ודביליות? - דומה שהמלחמה שלהן נמצאת במקום אחר לגמרי - הניסיון להוציא את הליבידו הגברי בכללותו - מחוץ לחוק.

          אלו פשעים כנגד ההגיון . כל השאר - גברים, נשים , עירום , לבוש ושרמוטות סתומות - מעניינים לי את התחת
          הגב לתגובה
          • 4.1.1.2.1 הנסיון
            "הניסיון להוציא את הליבידו הגברי בכללותו - מחוץ לחוק." גרוע כמו הנסיון להשתמש באותו ליבידו גברי כתרוץ להתיחסות משפילה לכל הגברים באשר הם. לו היית מתארת עדר של בבונים ממש הם היו זוכים ליחס פחות משפיל מהנסיונות שלך להיות קלילה ושנונה.
            הגב לתגובה
  • 5 הדיון הפרו ואנטי שרמוטי
    מרמז על האבסולוטיזם היהודי: כל דבר נתון או שהוא מצווה לגמרי או שהוא פסול לחלוטין. נדמה לי שכדאי להפנים שלא כל אחד חייב להתנהג לפי נורמה קבועה שנקבעת על ידי בית משפט, רבנות ראשית או דודה פולניה. חשוב להיות מנומסים רק כי אנחנו חיים צפוף. אבל נימוס לא נובע ישירות מהמוסר המקובל ואת המוסר המקובל לא קובע בית המשפט העליון עם רמזים מהרבנות הראשית.

    לנימוס יש פלוסים: לא מרגיז את השכנים אבל שומר על קצת חופש.

    שירמוט הפגנתי איננו מנומס. שירמוט מנומס לפחות חוסך פסיכותרפיה.
    הגב לתגובה
    על מה דיברנו?
    דב, תודה שנתת יותר פירוט.

    אני לא בטוחה שהדיון פה הוא בנושא "פרו או אנטי" מתירנות מינית. לא נראה לי שדווקא פה בא לידי ביטוי "האבסולוטיזם היהודי".
    אם שמים בצד את ההגדרה "שרמוטה" (שהיא מילה איומה בעיני) ודנים לגופו של עניין. אני חושבת שדלית ואני מסכימות שיש לכל בוגר זכות לחיות את חייו כרצונו והנושא הוא פרטי ולא ציבורי. היא מוסיפה גם המלצה חמה ואני מעדיפה לא לדחוף את האף שלי לחיי המין של אנשים אחרים. אבל ברמה ה'מוסרית' הזו אין לנו (כך נראה לי) מחלוקת.

    כמו כן, אני בטוחה שאין לנו מחלוקת בנושא האונס והיותו עבירה פלילית ונגע חברתי שיש לפעול לצמצומו. העבריינים נשפטים בבתי המשפט.

    נימוסים טובים תמיד טובים (גם תה ותהילים אינם מזיקים - אם הם נצרכים במינון הנכון)

    וקביעתך "שכדאי להפנים שלא כל אחד חייב להתנהג לפי נורמה קבועה שנקבעת על ידי בית משפט, רבנות ראשית או דודה פולניה."
    יפה בכל עת.

    תודה
    • 5.1 נימוס
      כפי שאני מבינה אותו - הוא האופן שבו משתדלים שלא לחדור למרחב האישי של האחר. שכנים המשמיעים מוסיקה בפול ווליום חודרים באלימות למרחב שלי ומציפים אותי בגירויים חושיים שלא בחרתיבהם. זה לא מנומס. גבר שקורא לעברי הערה סקסיסטית חודר למרחב החושי שלי וזה מפריע לי ( אבל רק אם הוא מכוער) גם נשים חשופות מדי מציפות את הסובבים בגירוי שחודר למרחב החושי מבלי שעוברי האורח בחרו בזאת בהכרח. לא הייתי רוצה לומר שיש לאסור על זה, ( בין היתר כי כאישה , אני לא הסובלת מכך) ( אם כי יצא לי כמה פעמים כמעט ליפול מהאופנוע כשעקבתי אחר אחת מהיצורים היפים האלו ) - אני אפילו לא רוצה לאסור השמעת מוסיקה רועשת. (רק לירות במשמיע) הייתי רוצה, אם זאת , שכל הצדדים יגלו פחות נחישות לחדור למרחבים של האחר. זה - נימוס. לזה התכוונת . נכון?
      הגב לתגובה
      • 5.1.1 הסכמה אודות נימוס
        עם הדגשה מודגשת שנימוס איננו ביטוי של חוק. אשר לפריווילגיות של יפים שאת מרשה להם יותר - אין צדק בעולם!
        הגב לתגובה
  • 6 שרמוטולוגיה
    חברותי היקרות

    אלה שאוכלות ואלה שמאכילות,

    קודם כל ולפני הכל

    תענוג לקרוא אתכן מתבוססות בבוץ המילים.



    אין, לא הייתה ולא תהיה שום הצדקה לשום אונס
    לא משנה מה הסיבה ומה המסובב.

    גם אם את מסובבת את הראש על האופנוע, אחרי ישבנים לוהטים.



    הבעיה היא בפרובוקציה.

    בחירת השם שרמוטות, מקוממת.


    אתן רוצות להגיד אנחנו לא שרמוטות, ולכן נקרא לעצמנו שרמוטות כדי שלא ניקרא שרמוטות.

    (תמי, אפשר את הסבון לרחוץ את הפה?)

    אני נגד הטרדה בכלל ונגד הטרדה מינית בעיקר.

    (אונס זו לא הטרדה, זה פשע מהחמורים שישנם)

    אבל,
    ופה מגיע האבל הגדול,

    אם את מבלה שעה ארוכה מול הראי,

    כדי להיראות זנותית בנון שלאנטיות,

    אל תתפלאי כשננעץ מבטים.

    אסור לנו להגיב, להגיד, לשרוק,

    אבל מותר לנו להסתכל,

    הבעיה היא שחלק מהמבטים שלנו מוגדרים היום כהטרדה מינית.

    הרי עשית כל מה שאת יכולה כדי שיסתכלו

    וכשאנחנו מסתכלים

    אנחנו סוטים.

    אבל אני כבר סוטה מהעיקר.
    הגב לתגובה
    לצביקה ודלית
    כיוון שנגררנו כולנו לבירא העמיקתא של הניסוחים - אני אקבל את מבטך המעריץ בדלית ובי בהתבוססותנו בבוץ - כמחמאה (חן חן, תביאי לי בבקשה מגבת ואת החלוק שלי. קר לי בראש ודביק לי במקומות שהצניעות יפה להם).

    (אגב, דלית אחותי - זה נושא לסדרת מאמרים אחרת מדוע כשיש ויכוח ער ופעיל - גברים מדיינים את השכל ואילו נשים מתבוססות בבוץ?).

    ולגופו של גוף - מדי יום - כולנו - בוחרים לספר לעולם משהו על עצמנו כשאנו בוחרים מה נלבש: משהו בין תחפושת להגדרה עצמית. נדמה לי, שכולנו כבר חוזרים על אותן העמדות שוב ושוב וברור שהסטייה מובנת לכולנו אינטואיטיבית גם אם לא הוגדרה באופן ברור. אולי עדיף שכך.

    הנה צביקה - אתה רואה - הצלחתי לתת תגובה שלמה בלי להגיד שרמוטה... אופס...

    (אנא, בטובך, תביא לי גם את הסבון האנטיספטי שמתחת לכיור במטבח, כשאתה מגיע עם החלוק. תודה)




    • 6.1 ושנינו יודעים
      מה קורה כשמגיעה למשרד מישהי שבדרך התנפל עליה נמר, אכל לה את הבגדים והיתר, חור מול חור, כל הגברים נעמדו בתור *




      (*ומעניין רק אם ההוא כבר יודע למה הפסיד בבחירות)
      הגב לתגובה
    • 6.2 ושנינו יודעים
      מה קורה כשמגיעה למשרד מישהי שבדרך התנפל עליה נמר, אכל לה את הבגדים והיתר, חור מול חור, כל הגברים נעמדו בתור *




      (*ומעניין רק אם ההוא כבר יודע למה הפסיד בבחירות)
      הגב לתגובה
  • 7 על שרמוטות וסתומות
    תמי, הויכוח שלך עם דלית הוא מרתק, ואני נמצא איפשהו באמצע. למעשה אני אפילו די בדילמה כי אני מוצא את עצמי מסכים באופן חלקי איתך ואיתה - ואז משנה את דעתי. מצד אחד, אני מאד מזדהה עם העיקרון שהעלת שלכל אישה יש זכות מלאה ללכת באיזה לבוש שהיא רוצה בלי לסבול מהטרדות ברחוב. מצד שני, אני מרגיש שהידוק החוקים נגד הטרדה מינית מחסל את העמימות היצירתית שקיימת במרחב הרומנטי בין גברים ונשים וגורם לגברים רבים לפחד לפני כל מילה שהם מוציאים מהפה. במידה רבה, אני חושש שבאנשים נורמטיביים זה עלול לפגוע יותר מאשר במטרידים המקצועיים שממילא זה לא מעניין אותם.
    הגב לתגובה
    על נפלאות העמימות
    דני,
    ראשית אני שמחה שהדיון שלנו ריתק אותך ואף הביא לידי דילמה. סימן שהטיעונים בשני הצדדים טובים ובעלי משקל. אם אני לא טועה, מטרת ההפגנות אינה דרישה לשינוי בחוקים אלא שינוי בדעה הציבורית. למען הזהירות אשוב ואומר שהשם "מצעד השרמוטות" אינו בחירתי הראשונה אבל מובן האפקט הפרובוקטיבי שהוא אמור לייצר (ואכן מצליח).

    נראה לי שהחשש שלך מ"חיסול העמימות היצירתית שקיימת במרחב הרומנטי בין גברים ונשים" (ניסוח מבריק, אגב), אינו מוצדק, או לכל הפחות מוגזם. כפי שאתה עצמך כתבת, מטרידים מקצועיים ממילא ימשיכו להטריד - לא משנה אילו חוקים יחקקו ומה תלבשנה הנשים. להבנתי, הפואנטה בדיון שלנו הייתה האם נשפוט את הנשים ובאיזו חומרה נרשיע אותן ב"רשלנות תורמת".

    כל היתר, כולנו - גברים ונשים, בגיל הבגרות וההתבגרות, הביישנים יותר ופחות - נעמול הרבה וקשה לשאת חן אלה בעיני אלה; נעשה מעצמנו צחוק ונחשוף את רגשותינו; נגרה ונתגרה; נרדוף ונהדוף; נסמיק ונשמח ונכאב ונתייסר - בקיצור, נעבור את כל קשת הרגשות שקשורות באהבה ובמשיכה ונדע שאנחנו עדיין חיים.

    • 7.1 זכותה של אישה להתלבש איך שבא לה
      לא טענתי אחרת. יתרה מזאת. זכותן של נשים להתלבש כ ד י לשמוע הערות, שנשים אחרות רואות בהן הטרדה

      אני רק חושבת שאין כאן מקום לערב מחוקק. צריכה להיות רק הגברת מודעות - בקרב נשים - כדי שתוכלנה לעמוד על מניעיהן האמיתיים בבואן להתלבש באופן מפתה ואת מודעות הגברים לכך - שהערות הערכה על המאמץ לא תמיד תתקבלנה בברכה ולעיתים יגררו אחריהן צריבת אגו ממדוזה ים תיכונית. (צוחקת, נו. ) פשוט הגברת המודעות לשני המינים - לאופן שבו מראה חיצוני הוא שדר - ואיך הוא פתוח לפרשניות מוטעות, או נכונות אבל לא רצויות, או נכונות ורצויות - אבל רק מגברים שווים...
      הגב לתגובה
      • 7.1.1 אכן, המחוקק צריך להתערב רק במקרים קשים ומובהקים במיוחד
        חשוב שהחקיקה תשאיר לאנשים מרחב מחייה גדול ככל האפשר שבו יוכלו להסתדר בעצמם.

        תמי, ההערה שלי לא כוונה לדברים שאמרת דווקא אלא לתופעה כללית שאני רואה שקיימת בחוגים פמיניסטיים. כמו כל הענפים הרדיקליים של הנאורות, יש שם תאווה קנאית כמעט להפוך הכל לרציונלי, גלוי, ברור וחד, ארוז ופרוס לתקנות ולחוקים. ואני חושב, כמוך, שעמימות היא דבר קריטי, ושעולם המשפט לא צריך להיכנס ליחסים בין בני אדם אלא במקרי חירום - כדי להגן על מי שזכויותיו נרמסות ולא על כל מי שחש את עצמו נעלב בסיטואציה כזאת או אחרת.
        הגב לתגובה
        • 7.1.1.1 דני
          אם אסכים עם דבריך רק עוד קצת אצטרך לתבוע אותך על הוצאת דיבה מהפה שלי (חבל שלא חשבתי על זה כשעברתי עקירת שן בינה. לעזאזל!)
          הגב לתגובה
          • 7.1.1.1.1 LOL
            דרך אגב, יצא לי להיתקל מידי פעם במילת הסלנג "שרמוּט", בלשון זכר, אבל אך ורק בעברית. חברי דוברי הערבית טוענים שההטייה הזאת לא קיימת במילון שלהם.
            הגב לתגובה
            • 7.1.1.1.1.1 אנסנו
              את שפתם!
              הגב לתגובה
              הנה עוד משהו שכבשנו
              גאלנו
              (וגעלנו...)
  • 8 שתיכן צודקות (במילים נורא גבוהות) ואנחנו נאנסות
    לנתן אשל אני שרמוטה גם אם אבוא לבושה כמו אמא טאליבאן, או כמו הכהן הטיפש שחושב שאלוהים לא מספיק חכם כדי שנשמה תוכל לעבור דרך ניילון ולכן טס עטוף בקונדום מעל בתי קברות.
    יש את המטרידים הסדרתיים שלא משנה איך אתלבש, יטרידו ויעירו.הערות סקסיסטיות מטופשות.
    אבל עם יד על הלב, ככל שהלב שלי יותר חשוף אני זוכה ליותר מבטים וליותר הערות.
    יש ימים שאני אוהבת את זה, יש ימים שזה מעצבן אותי.
    הבנתי שברוב המקרים זה בשליטה שלי.
    כי ברוב הימים אני מתלבשת ככה שזה יזקיר להם ויזכיר לי שאני אשה נחשקת.
    אונס לא נכנס למשוואה הזו, אין לו קשר ללבוש שלי. תמיד יהיה האידיוט שיאנוס אשה בת שבעים בביתה, או את נכדתה הדרך לבית הספר, בלי קשר לפרובוקציות הלבוש שלהן.
    "אל תעברי לבד ילדה ברחוב בשיער גולש" אבא שלי היה שר את השיר הזה, ואני כמובן שפיזרתי את שערי כדי להוציא לו את הנשמה.
    זכותי להתלבש איך שבא לי, זכותי שלא יציקו לי. חובתי לזכור שיש זאבים ביער.
    הגב לתגובה
    נאה דרשת
    דליה יקרה,
    כתבת מאוד יפה - ניתוח עדין וברור של הנושא.
    הסיום מוחץ וחזק.

    מעל לכל - הצלחת להמם את דלית - (כמעט אפילו) לסתום לה את פה.
    אני לא מכירה אותך - אבל מעריצה אותך.
    • 8.1 דליה
      אם הייתי קוראת את תגובתך לפני שהגבתי לדני - התגובה שלי היתה מיותרת
      הגב לתגובה
      אחותי?
      מי את? ומה עשית עם דלית סוטר האמתית?
  • 9 הנני
    הלא אמרתי עוד בראשית דברי שהבנת אותי לא נכון
    הגב לתגובה
  • 10 תמי - לא לחלק את עור הדב כל כך מהר
    ראיתי רק עכשיו את תגובתך לבתיה ואני ממש , באמת משתוממת, עד כמה לא הובנתי! אמנם, מטעמי התבטאות הומוריסטית חילקתי את האוכלוסיה לקטגוריות - אבל אני סמוכה ובטוחה שכל משפט שהוצאתי מפי, עטי ומקלדתי אי פעם - ביטא בהכרח את התפישה הבסיסית שלי של מהות כל הדברים, שהיא : זה מסובך , זה מורכב, זה לעולם לא שחור לבן, ובמיוחד - ועל זה אני תמיד נלחמת - אין מנוס אלא תמיד להפעיל מחשבה לגופו של עניין. גם אם הגוף של העניין חשוף ומובלט לכל עין. בדיוק לכן אני יוצאת כנגד כל ניסיון לכפות חקיקה מהסוג הנחרץ והקובע אפריורי - מה מותר לגבר להרגיש לנוכח מה שמותר לאישה לחשוף וגם כנגד המשתמע - שישנו "מותר" - שהוא תלוש לחלוטין מכל נסיבה, והוא רכושה הפרטי של כל שרמוטה מעצם העובדה שנולדה . (אישה! אישה! לוקחת בחזרה את ה"שרמוטה". אם כי אין לי מה לעשות איתה )
    הגב לתגובה
  • 11 מצד אחד... ומצד שני...
    אני לא נוקט עמדה כי אני לא מוצא אותה...

    דלית אומרת, במילים פשוטות: לבוש משדר משהו עליך. אם אתה מבין מה זה משדר - יופי, אם לא - אז אל תבוא בטענות על...

    ותמי אומרת - נכון, אבל יש גבול. גם אם תתלבש בצורה מסויימת - הגבול לתגובה צריך להיות ברור.

    האמת, שלי לא ברור היכן הגבול.

    מצד אחד - מי שתתלבש כמו שרמוטה, שלא תתפלא שייתיחסו אליה כמו אל שרמוטה. לא מוכן לקבל אונס, נגיעה שלא נתבקשה או לחץ כלשהו. אבל להגיד למישהי: "וואו, השימלה שלך מדגישה את השיזוף החדש שלך" - זו הטרדה ? זה בסדר ? תלוי מי למי ? תלוי מתי ? תלוי אם יחס של חבר לחברה בעבודה או בוס לכפופה ? קטונתי.

    כשגונבים לי את הרכב ומגלים שהשארתי את המפתחות בפנים - אומרים לי: גם לך יש אחריות לגניבה.

    ושוב - גניבה היא לא אונס, נגיעה שלא... (כבר כתבתי).

    בכל מקרה, תודה לדלית שהעלתה אל פני השטח משהו שנטינו לא להסתכל עליו בעיניים - והלא זוהי אחת המטרות של האתר הזה, לא ?
    הגב לתגובה
הוסף תגובה