עוד במדור קומ.אקטואליה
עקיפה מסוכנת :

בפנייתה בעניין בית האולפנה הממשלה מאותתת לבג"ץ לפני עקיפה. לא זכות העקיפה היא הבעיה, אלא הנהגים

היכן הייתי
twitter-icon

הסכין והפצצה

| אביעד קליינברג | 17.07.14 , קומ.אקטואליה
17
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> הסכין והפצצה

איך הצלחנו לשמור את הפצצה המתקתקת בידינו

 

 

בואו נניח שאתם מחזיקים בתיק ובתוכו פצצה. פעם לקחתם אותו ממישהו שתקף אתכם ברחוב. עכשיו הוא שלכם. אתם הולכים ברחוב בשלווה, כי אתם מניחים שזאת פצצת סרק. אתם אמנם לא בטוחים, אבל זה מה שאתה חושבים. אתם שומעים תקתוק; זה לא אומר שזאת באמת פצצה. יכול להיות שמישהו חמד לו לצון ושם בתיק חפץ מתקתק. יכול להיות שהיא תתפוצץ רק מחר, או בעוד חודש; אולי היא לעולם לא יתפוצץ. בינתיים יש לכם תיק. אתם שמים בו דברים. התרגלתם אליו.  עכשיו בואו נניח שמישהו בא ומנסה לחטוף מכם את התיק. הוא מתנפל עליכם עם סכין ומנסה לפגוע בכם. הוא מקלל ומאיים. הוא טוען שהתיק הזה שלו. אתם מתגוננים. כשמישהו תוקף אותך עם סכין, אין לך זמן לדיונים פילוסופיים על הזכות לתיקים, מה גם שזאת לא הפעם הראשונה שתקפו אתכם עם סכין. אתם מוכנים. אתם משיבים מהלומות, כדי להתגונן. אתם לא מעוניינים להרוג את התוקף. כל מה שאתם רוצים זה להרחיק אותו ולהרתיע תוקפים נוספים. בסוף אתם מצליחים. התוקף, חבול ופצוע מניח לכם ונעלם באיזו סמטה. עכשיו אתם יכול להמשיך ללכת עם התיק ובתוכו הפצצה.

 

 

אפשר לספר את הסיפור הזה גם אחרת. אפשר להדגיש את השנאה המטורפת, הרצחנית, של אלה שסבורים שהתיק, שקיבלתם במאבק צודק שבו כמעט נהרגת הוא שלהם. אפשר לספר שניסיתם לדבר אתם, אבל הם לא רצו לשמוע, או לא שמעו כראוי, או לא הגיבו בצורה סבירה. אפשר לטעון שכדי להגן על התיק ועל הפצצה אתם משתמשים בכוח בצורה לא סבירה ולא הגונה. אבל יהיה הסיפור שאתם ואחרים מספרים אשר יהיה, העובדות נותרות בעינן. בתוך התיק שלכם יש פצצה מתקתקת. צריך הרבה חירשות ועיוורון כדי להתעלם מזה. יכול מאד להיות שיש לכם הזכות להחזיק בפצצה הזאת. השאלה היא כמובן למה.

 

 

מבצע "צוק איתן" הוא דוגמא ​לפתרון בעיה מידית תוך התעלמות מהבעיה החמורה יותר. ברור שלישראל הזכות להגן על עצמה מפני התקפות החמאס. ברור שאף מדינה בעולם לא תסבול בשקט פגיעה באזרחיה. ברור גם שהחמאס הוא פרטנר מפוקפק. זהו ארגון מוסלמי קיצוני הדוגל בטרור וקורא להשמדת מדינת ישראל. ראש הממשלה נתניהו מטפל במשבר הזה בשיקול דעת ובזהירות רבה משל קודמיו. אבל שיקול הדעת של נתניהו נגמר ברגע שעוברים מן הטווח הקצר לטווח הארוך. כי בטווח הארוך הבעיה שלנו אינה הטרור החמאסי. מדינות מודרניות יודעות להתמודד עם טרור והסכמים טובים מחלישים את הטרור. בטווח הארוך הבעיה שלנו היא פצצת הכיבוש המתקתקת. כיוון שהימין מציג את המחלוקת כמאבק בין ביטחוניסטים שפויים ואוהבי מולדתם לבין חולמי חלומות באספמיה ששכחו שהם יהודים, צריך לחזור ולהזכיר על מה אנחנו מדברים.

 

 

שאלת הביטחון מטרידה את תומכי הפתרון לא פחות מאשר את תומכי הקיפאון. הוויכוח הוא על השאלה אם מדינת ישראל יכולה להמשיך לכלוא המוני בני אדם, ללא זכויות אדם ואזרח וללא תקווה. היום, מחר, בעוד חודש, הפצצה הזאת תתפוצץ לנו בפנים, בין בצורה של מרד פלסטיני רב קורבנות ובין בצורה של הוקעה גוברת והולכת של מה שבפועל מצטייר כמדינה שבה יש אזרחים ויש נתינים, יש סוהרים ויש כלואים. נתניהו יודע להתגונן מפני סכינאים. הוא לא יודע לנטרל פצצות. את הפצצה הזאת צריך לנטרל.

 

פורסם בידיעות אחרונות, ב17 ביולי 2014

תגובות
17
הוסף תגובה
17 תגובות
  • 1 מקבל את מה שכתבת - אבל מה אתה מציע כחלופה?
    לבקר כולנו יודעים וגם עושים.
    אבל אחרי ביקורת - אני מ צפה לפתרון יצירתי.
    תוכל לתת לי דוגמה לאחד כזה לאור ההיסטוריה הידועה על תוצאות הפינויים שלנו (בהסכם או חד צדדית) מולם?
    איך אתה רואה אותנו יוצאים מאופרת הסבון הטראגית והמדממת הזו?
    הגב לתגובה
    פתרון לא יצירתי
    הפתרון מונח על השולחן. קוראים לו "מתווה קלינטון". אין פתרון אחר. כל מה שצריך לוודא הוא הסדרי ביטחון. אשר לעבר, לא ברור לי על מה אתה מדבר. המיתוס הישראלי הוא שאנחנו תמיד עשינו הכל וקיבלנו אצבע משולשת. המציאות יותר מורכבת. מדינת ישראל היא מפרה סדרתית של הסכמיה עם השכנים--ובכלל זה הסכמי אוסלו שאהוד ברק החליט חד צדדית שיש להתעלם מהם. מכל מקום כרגע מתברר שהסדר עם הרשות בגדה דווקא מאפשר יותר ביטחון לישראל (בוגי הכריז על זה במפורש). הנסיגה ללא הסכם בגדה לא הצמיחה שקט. תסיק את המסקנות שלך.
    • 1.1 גם אני אשמח לשמוע הצעה לפתרון הגיוני עם סיכוי מעשי
      במצב הקיים היום, בו אין להם ראש ונציג אחד מוסכם, בו הם בוחרים באופן "דמוקרטי" בשלטון הטרור, ושכל שטח שניתן הופך מידית למובלעת טרור חדשה בשליטת חמאס.
      הגב לתגובה
      מיתוסים
      א. אני לא בטוח שהתמיכה בחמאס נותרה בעיניה. ומכל מקום, בניגוד לאמריקנים, אני לא סבור שתפקידי לדאוג לדמוקרטיה בעולם. הסכמים נחתמים בין אליטות פוליטיות. העולם מוכן לקבל את אבו מאזן כראש המדינה הפלסטינית. הסכם אתו יבודד את החמאס ויפעיל לחץ פנימי גדול להחלפתו.
      ב. רצף ההתקוממיות הפלסטיניות מעיד שגם לכיבוש יש מחיר ולא רק רק להתפנות.
      ג. מדינת ישראל לא עשתה שום צעדים אמיתיים לתת לפלסטינים תחושה שאנחנו רוצים את טובתם. שיקום פוליטי דורש גם שיקום תדמיות. בינתיים הם מכירים אותנו ככובש או כמחסל.
      ד. לא הייתי מציע לפרק את צה"ל במאות השנים הקרובות.
    • 1.2 תודה
      החכמתי
      הגב לתגובה
  • 2 מישהו רוצה לקחת מאיתנו את הפצצה הזאת?!?
    על מה אתה מדבר?
    הדוגמא הנכונה היא שיש לך מזוודה ביד.
    ומישהו רוצה לקחת את המזוודה ע-ם היד שלך.
    הוא לא רוצה "רק" את המזוודה! הוא רוצה גם את היד שלך - עד הכתף.
    ואולי הוא רוצה גם כליה על הדרך.
    אז מה אתה עושה?
    הגב לתגובה
    מה שאני עושה זה מפסיק להשלות את עצמי שאני תמיד אבל תמיד הקורבן
    אפילו הליגה הערבית מדברת על הסכם שלום כולל. שתי מדינות וחצי (הפלסטינים) חתמו אתנו על הסכמים שיש בהם הכרה הדדית. הרעיון שהערבים רק רוצים את הכליות שלנו לקוח מסרט אימה, לא מהמציאות. למדינת ישראל יש שיקולים אידיאולוגיים וחברתיים עמוקים בהמשך הכיבוש, שיקולים שאין להם שום קשר לביטחון.
  • 3 "הסכם טוב"
    בפריזמה שלי בימים אלו אני רואה ילד בן 19 וחצי שטיפת החלב עוד לא יבשה על שפתיו (המושלמות אגב, תאמרנה בנות ישראל יודעות דבר) שרק מחכה שתגיע הפקודה ממנה אני חוששת, ובן 18 אוטוטו שעומד לחבוש את המדים, ואולי לצערי לחוות את הטראומה שתשנה את חייהם לעד. ובמצבי המעורער והרגיש ביותר כעת, אני בעיקר כמו תמיד בעד "שמאל-טוק". מייחלת שאף אחד לא יהיה במצבי, לא פה ולא שם - אף פעם.
    ולמרות הכל, הפעם אני מרימה אצבע ושואלת אותך, כי רוב הימים והפוסטים הנפלאים שלך זוכים לתשומת ליבי האילמת אבל המפרגנת ביותר. אתה כותב: "מדינות מודרניות יודעות להתמודד עם טרור והסכמים טובים מחלישים את הטרור", ואני שואלת - איפה הן? מיהן המדינות הנאורות הללו שמסוגלות מתוך ניסיונן עתיר השנים, הטראומות וההצלחות המדיניות שיכולות להניח בידינו את "ההסכם הטוב" שכולנו מייחלים לו?
    האם אנחנו לא נאיביים מידי לחשוב שיש כזה? או שכל העניין הוא העדר מנהיגות ראויה ואמיצה שמפספסת פעם אחר פעם את ההזדמנות לעשות מעשה.
    הגב לתגובה
    טרור
    היה טרור בסקי, וטרור קורסיקני, טרור אירי. יש טרור מוסלמי בפיליפינים, באלג'יריה ובמצרים. היה טרור פנימי בגרמניה ובאיטליה. היה טרור טמילי וסיקי בהודו. יש טרור במקומות רבים. מי שיבטיח לך שהוא חסין טרור, צריך רק להיזכר ב11 בספטמבר. אין חסינות מלאה. אבל יש גם שנאה שאפשר לייבש (באירלנד היד החזקה המשיכה את הטרור אלף שנים; ההסכם גמר אותו). ומעבר לסיכונים, יש סיכון שאינו מחושב: המשך השליטה בפלסטינים מחזק את הטרור, מרסק את החברה הישראלית ואת הדמוקרטיה הישראלית ומבודד אותנו בעולם.
  • 4 פשרה אפשרית?
    עם כל הכבוד, נראה לי שהבעיה מורכבת הרבה יותר. נכון- עם חלק מהקהילה הערבית/אסלאמית יש או היה מאבק פוליטי. במילים שלך על בעלות המזוודה, על זכויות אדם, טריטוריה, מים וכד'. כלומר תחרות על ערכים שניתן להתפשר עליהם, שאפילו צד אחד- כלומר אנחנו החזקים- יכול בחכמה לוותר חד צדדית. כל זה הולך ונעלם ומתבטל לנוכח האיסלם החדש/עתיק. אומר איסלם זה "אין פשרות עד להרס התרבות של נושאי הצלב" ובתוכם כדרך אגב היהודים וישראל. זו גישה טוטלית שלא מאפשרת פשרות. בעל כורחו צריך המערב לעמוד ולהלחם במלחמה המלוכלכת לחיים ולמוות של התרבות שבנה תוך הקרבת קרבנות עצומים.
    הגב לתגובה
    עם החמאס מאבק
    עם הפלסטינים פשרה.
    • 4.1 אז מה?
      א. גם היהדות היא באותה גישה בדיוק, לפחות חלקים ממנה (גם באיסלאם יש דעות שונות, תתפלא). גם לנו יש פסיכים שרוצים להקים את בית המקדש, אז מה?
      ב. האיסלאם לא ממש קשור לעניין. בהנחה שכל המוסלמים רוצים להשמיד אותנו, למה לעזאזל אני צריך שני מליון מהם בתוך המדינה שלי? לא עדיף שהם יהיו בחוץ?
      הגב לתגובה
      אכן
      אם כי מוטב להיזהר עם ההכרזות על פסיכיות.
  • 5 מה הפתרון?
    לא סתם אדון קליינברג לא מביא הצעה לפתרון - אין לו כנראה פתרון. יתכן מאוד שפספסנו הזדמנויות לעשות שלום אבל מה לעשות והעולם השתנה: ברשות הפלסטינית לא תשמע יותר איש שיגיד שהמדינה הפלסטינית שתקום תהיה דמוקרטית, מדינת דעא"ש קמה כבר והיא כרגע האיום הגדול ביותר על כולנו - התרבות המערבית בכלל ומדינת ישראל בפרט, האיסלם הקיצוני (סליחה האמיתי) מתפשט בכל אירופה והכוחות האיסלמיים רק צוברים עוד ועוד כוח. עד שלא יבין המערב שחוקי המשחק השתנו ובאנשים האלה יש רק דרך אחת לטפל: דרך הכוח. אם לא יעצרו את דעא"ש היום לא ירחק היום ונקבל אימפריה איסלמית חדשה שעוד ועוד מוסלמים (כולל אלה שנחשבים היום למתונים)ישאפו להצטרף אליה או במילים אחרות הרי לפנינו סוג חדש של מלחמה עולמית: מלחמת דת בין העולם המערבי - נוצרי והעולם האיסלמי שרוצה לחזור לימי הזוהר שלו. איפוא כאן הפתרון? - הנה הוא בא: ההזדמנות כעת היא שלישראל, מצרים, סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן, מדינות אירופה וארה"ב יש אינטרס משותף: חיסול התנועות הסוניות הללו (אל קעידה, דעא"ש או כל שם מפוצץ אחר).לא סתם חזר פתאום שר החוץ הסעודי על ההצעה הסעודית לשלום כולל בין הפלסטינים למדינת ישראל: הוא רוצה את ישראל בתוך הקואליציה הזאת שתקום נגד הגופים המעצבנים הללו שצריך לחסל אותם בעודם קטנים. הקואליציה הזאת תקום אם יפתר הסכסוך הישראלי פלסטיני וזהות האינטרסים נותנת פתח להאמין ששני הצדדים יתגמשו בעמדותיהם (כדי להגיע ליעד הדחוף - דעא"ש) ואפשר יהיה למשל ל"החליף" את ההתנחלויות בשאלת הפליטים וגם קל יותר יהיה לפתור את בעית ירושלים. (נכון זו היא תכניתו של ד"ר אפרים סנה אבל למעשה הגעתי לפתרון הזה לפניו). אבל: אנשי השמאל בארץ, שחלומם התנפץ עם ההתנתקות (שנכשלה כשלון חרוץ) ועם השינויים שהביא בעקבותיו ה"אביב הערבי" (או נכון יותר ה"חושך הערבי")נמצאים היום במבוכה גדולה: שיטתם נכשלה (בגלל אופיו של האיסלם) וחוץ מלצעוק על פשעי המלחמה של מדינת ישראל לא נשאר להם מה לומר - כי פתרון אין להם. הפתרון המוצע כאן הוא הכרחי לטווח ארוך וזה הוא גם יעד בר מימוש.
    הגב לתגובה
    פתרון
    צריך להחליש את החמאס ובסוו של דבר לסלקו וליצור מדינה פלסטינית פחות או יותר על פי מתווה קלינטון. מה כל כך מסובך בזה?
  • 6 להיזהר מפטרנליזם!
    אביעד, הישמר לך!
    ההערה האחרונה שלך הזכירה לי שר ביטחון (לימים ראש ממשלה..) שחשב שיוכל להמליך מלכים ולקבוע הנהגות.. והמית עלינו הרבה דם ויגון.
    לא אנחנו אלה שצריכים לסלק את חמאס- אלא הפלסטינים בעצמם!
    אנחנו יכולים לסייע בכך ע״י מתן תקווה לאזרחים הפשוטים, או כמו שהגדיר זאת עיתונאי פלסטיני לפני מספר ימים: לתת להם משהו שיהיה להם חבל להפסיד. היום אין להם. אנחנו מתעללים בגוויה!
    חוץ מזה, חשוב לזכור- ברגע שאנחנו תומכים במישהו מהם (אישיות פלסטינית) להנהגה- באותו רגע הוא הופך ללא רלוונטי אצלם- למישהו שהיהוד קנו אותו.
    אסור לנו להתערב בתהליכים הפוליטיים שמתרחשים בצד השני.
    אם החלטנו שחמאס זה לא פרטנר- יש להתעלם ממנו ולעקוף אותו.
    הגב לתגובה
    נפלא ממני איך הצלחת להבין כך
    את מאמרי
הוסף תגובה