עוד במדור קומ.אקטואליה
אנו נושאים לפיד :

ההתמודדות עם נצחון, כמו התמודדות עם אסון, מתחילה באי אמון ונגמרת בקבלה. לפיד מצוי באמצע התהליך

היכן הייתי
twitter-icon

פרות, סדר והפרות סדר

| תמי סירקיס | 5.04.12 , קומ.אקטואליה
72
אתה כאן // ראשי >> קומ.אקטואליה >> פרות, סדר והפרות סדר

פרופ' טמפל גרנדין היא מומחית עולמית להתנהגות בעלי חיים, כוכבת בתעשיית גידול הבקר לבשר בארה"ב בזכות עיצובים חדשניים של מתקני הובלת בקר לשחיטה בצורה הומאנית. לגרנדין יש חברת יעוץ חובקת עולם, היא כתבה ספרים ומרבה להרצות. בשנת 2010  מגזין טיים מנה אותה כאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בקטגוריה "גיבורים" שכן  טמפל גרנדין הגיעה להישגיה המרשימים על אף שהיא אוטיסטית.

 

 

איך הגיעה לעיסוק מרנין זה? בנעוריה בילתה חופשות בחווה שבה גידלו פרות לתעשיית הבשר. היא התבוננה בהיסטריה שהייתה אוחזת את העדר שסירב לנוע אל הטבח. נדרשו פועלים רבים לדחוף את הפרות לתחנתן הסופית. גרנדין מעידה על עצמה, שדווקא האוטיזם שלה הביא אותה להבין טוב מה מפריע לפרות להתקדם בשקט אל מותן. היא מספרת כיצד זחלה במסלולים והביטה בהם מנקודת מבטן של החיות. היא הסיקה שענף בודד על השביל יגרום לפרה הראשונה לבלום ושאחריה יעצור כל העדר. היא הבינה, בין היתר, שמסלולים מגודרים עם פניות חדות מדי ומעברים מאזורים מוארים לאזורים חשוכים מכניסים את העדר כולו לאי-שקט.

 

בעסקי הבשר כמו בכל עסק, "זמן הוא כסף". ככול שהתור ינוע מהר יותר כן ייטב. היא עיצבה מחדש את מסלולי הגישה מהמשאיות לעמדת החישמול (ההריגה): בזכותה, העדר יורד מהמשאיות והולך בשקט, כמעט ללא התערבות אנושית, במעברים מעגליים שהולכים ונעשים צרים, עם תאורה אחידה וזוויות טיפוס מתונות. גרנדין יצרה יד מכוונת נעלמה, שמוליכה את הפרות – כאילו מרצונן החופשי – עד לעמדת החישמול ממש כשהן נינוחות ורגועות. הסוף אגב לא השתנה.

 

לקראת החג, כשאני מחכה בתורים האינסופיים בקניונים עם התאורה המצוינת והמעברים הנוחים, אני מוצאת את עצמי תוהה, מה הייתה טמפל גרנדין חושבת עלינו.

 

 

הדרך שלנו לקופות מאורגנת נכון? היית משנה משהו? אני מאמינה שהיא הייתה מרוצה בסך הכל, אנחנו נעים בצורה שוטפת, כמעט ללא התערבות. המסלול שעיצבו עבורנו עובד מצוין: זה מתחיל בהפגזה מדרבנת בכל סוגי המדיה – 'לרוץ ולקנות'. כבר אין מכירות  סתם: יש רק "חגיגת קניות מטורפת". מי שלא מעוניין להיות חלק מהחגיגה המטורפת הוא ללא ספק מטורף. זה ממשיך בעיתונות ה"מערכתית" שמדווחת באריכות על בולמוס הקניות לחג ובכך מקבעת ומלבה אותו. ולסיום אם את תוהה פתאום  "איך אשלם את כל זה?" מגיעות ג. יפית ומאיה, שמסבירות ש"אין בעיה לקבל הלוואה של 40,000 ₪". היד הנעלמה דואגת לאיזון עדין ומדויק בין ה'קריז' ההיסטרי לקנות לבין ה'קוויק-פיקס' של האשראי, שמרגיע אותנו, עד לעונג הבא.
" 'כיף' לעשות שופינג" אנחנו משכנעים את עצמנו. "מה זאת אומרת? הרי האושר נמצא במרחק זוג נעליים חדש שאיתן אני כבר ארגיש ממש יפה; באייפון 4S החדש של הילדים נוכל לתקשר הרבה יותר טוב והתשוקה שוב תבער אם רק נמצא את האפטר-שייב הנכון… אם רק נתנהג כמו מעוּשרות, נהייה מאוּשרות". אנחנו מתנהלים בשקט יחסי אל הקופות, אחרי חודש של ניקיונות, ההמתנה בתור היא כמעט כמו חופשה קצרה. אורזים בשקיות ניילון לא מעט מוצרים שאנחנו לא באמת צריכים, שולפים את כרטיס האשראי מבקשים ומקבלים שישה תשלומים ללא ריבית. מבחינת המארגנים רגע האישור מחברת האשראי הוא סוף המסלול. הפכנו מבעיה לוגיסטית לרווח תפעולי.
אבל כיוון שאיננו פרות, וכיוון שהתשלום בסופר אינו סוף דרכנו, אנחנו יכולים לסרב להתקדם עם העדר. אנחנו יכולים לשאול קושיות שאינן מופיעות בהגדה: למשל, האם חייבים להגיע לארוחת ליל הסדר "פרומים" ומותשים, כועסים על מי שיושב לידינו סביב שולחן החג, מקללים את עצמנו על שטרחנו כל כך ועל שעכשיו אנחנו מפריזים באכילה ועוד זורקים לא מעט? מי המרוויח הגדול מבהלת הקניות והצריכה שלנו?  לבן הרשע מההגדה הייתה דווקא שאלה מצוינת; רק הגישה שלו בעייתית. הנה אפוא גרסה פחות מעצבנת של הקושיה שלו, שאנחנו יכולים לשאול בפסח הזה: "מה העבודה הזאת לנו?".

תגובות
56
הוסף תגובה
56 תגובות
  • 1 פרות סדר והפרות סדר בתבונה
    תמי..
    מילותייך שזורות..
    תבונה..
    ידע..
    וכמיהה לעזור לזולת..
    נפלא כבר אמרתי
    חג שמח ומאושר..
    לך וליקירייך..
    דן
    הגב לתגובה
    תודה רבה
    חן חן לך דן חן :)
    (אני בעצם לא יודעת אם מותר להוסיף סמיילי בתגובות של מגזין כל כך מכובד - אבל אני מרשה לעצמי).
    טוב לדעת שהמילים מגיעות ונוגעות ומייצרות מחשבות.
    בשביל זה נועד.
    חג שמח וטוב
    תמי
  • 2 אני לא בסדר
    ברכות על ההשקה!


    ולגופה של התבהמות:

    להיות פרה בעדר מטורף?!

    אני לא ק ו נ ה את זה.

    זה לא אומר, כמובן, שהסוף שלי יהיה שונה.
    "רק" הדרך מההתחלה לסוף.

    כנראה שאני אוטיסט.
    הגב לתגובה
    בוקר מוּוּוּוּוּוּצלח לך
    בוקר מוּוּוּוּוּוּצלח לך - שאפו ידידי על הקריאה במעמיקה והתגובה השנונה. תודה רבה.
    בוא שוב, אם תיזכר בעוד משהוּוּוּוּוּוּ.
    תמי
  • 3 עשית לי סדר
    רגע לפני שצוללת להכנות של היום בערב. עשית לי סדר בראש יום טוב וחג שמח וכמובן תודה רבה
    הגב לתגובה
    אם עשיתי לך סדר בראש - אני עשיתי את היומית שלי
    יעל יקרה,
    קחי עוד נשימה לפני שאת צוללת.
    כדי שיהיה באמת חג שמח.
    תמי
  • 4 נושא נשוא
    עדרים אנחנו עדרים
    אבל בני חורים אנחנו ובני חורין,,,
    לה לה לה לה לה לה לה

    עדרים אנחנו לרועים רבים עם ובלי דגש בבית.
    יש את הרועה שהוא דעה, שיצאה הרגע מאיזו נפיחה, נגיד, או אגדה
    של איזו דרמה מעפעפת.
    ואחריו ובעיקר לאחוריו
    ומצדדיו ומעליו
    מצטבר לו העדר
    צמרירים צמרירים...
    פועים בקול ובקול ובקהל גדול.

    ויש עדרים מכונפים ללא רועה אשר דואים עם הרוח,
    יש עדרים בני עדרים, יש מכל וכל, נתפסים ונסחפים באנרגיה...או נתקעים על איזו שריטה
    או החליטו להיות בעדר זה ממחשבה שאך זהו עדר טוב, או או או...
    ובעצם יש הרבה רועים לעדר אחד ויש את הרועה שלא רואה ויש למרבה המזל גם כמה רואות ורועים שאינן/ם נרעות/ים...
    ישנם הרבה עדרים , אפשר להיות בכמה עדרים גם יחד ואפילו שיהיה לנו עדר קטן משלנו ואפשר גם לא

    ואני מוסיפה על דברייך עם אותה האנלוגיה אך עם טוויסט קטן


    הבה נהיה אנחנו אוטיסטים.
    כי האוטיזם הוא מלוא היופי של האלוהות שהיא אנחנו, ושהיא כל אחד לעצמו. נטול עדריות לחלוטין. לכן האחד הוא שיודע בעצמו את עצמו ואת מה שיודע. אז גם יידע את מי שיודע , יידע ויחוש שהוא לא לבד. ושאפשר להיות ביחד מתי שבוחרים.
    ובלי העדריות לא נדע עוד מלחמות. ולא נדע עוד צער אלא בעיקר שלום ושמחה

    חג שמח ביותר

    ירדנה
    ברגע של אוטיזם

    הגב לתגובה
    על הרועה הרואה ושאינו נראה
    ירדנה, איזה יופי! נתת לנו פה ניתוח עדין ועמוק של הנושא והצגת נקודות מבט (וראיה ורעיה) חשובות ונוספות.
    תודה רבה.

    אבל ירדנה יקרה, האם, אכן, רק במצב אוטיסטי נמצא שקט פנימי? האם חג הפסח - חג חירותנו - הוא לא הזדמנות לברוח מהעדר שסוגד לעגל הזהב?
    כי לזה הייתה כוונתי.

    האם לא נוכל, בצלילות מחשבה, לשאול את עצמנו - בשקט ובניקיון - מה באמת חשוב?

    חג שמח
    תמי
    • 4.1 יש אוטיזם דוחה של אטימות הגורם לרוע ויש אוטיזם
      של דבקות במשהו לטובה.
      הגב לתגובה
  • 5 יש מחיר לעושר
    תמי, כתבה מרתקת. ביד נעלמה את מובילה אותנו במעברים מעוגלים ממטפורת הבקר אל המציאות הסופראית. כן לפעמים אנו עדר וחבל שלא הצמידו לנו פעמון לצואר כי אז היינו יכולים אולי להתעורר לשמע דנדון הפעמון. כי להבדיל מהפרה שאינה יודעת את סופה לנו ניתנה הרשות לעצור! ולחשוב! הרי מותר האדם מן הבהמה, אחרי הכל. לעצור ולחשוב שהרגעי- העונג העכשוי יש לו מחיר. ולא רק המחיר הכספי. מחיר גלובלי יותר, של צרכנות יתר, של משאבים מתכלים שאנו מאכלים, של זיהום סביבתי.
    אנו חושבים שהעולם לא רק ששייך לצעירים, הוא שייך לנו בעיקרון ושאנו שולטים בו. אם נטיב להבין שההיפך הוא הנכון אולי נשכיל לכבד ולהוקיר את המקום שעליו אנו דורכים ולא ננצל ונזרוק כי הוא יקר מידי. ובכלל לא בטוח שישרוד אחרי מה שאנו מעוללים לו.
    אז אחרי הכל. תודה לך על הארת העיניים וההזדמנות לעצור רגע ולחשוב ואם בפסח הבא נקנה קצת פחות- כבר עשית מצווה. חג שמח
    הגב לתגובה
    למי מצלצלים הפעמונים?
    אילנה, תודה רבה על תגובתך. נתתי רק רמז לנושא הניילונים שלעולם לא יתכלו - אבל אני שמחה שאת ראית אותם והמשכת לחשוב בכיוון הזה, של איכות הסביבה והנזקים שאנו עושים לעולם שנשאיר לילדינו.

    את צודקת מאוד. בחג הזה, שיש בו אלמנטים חינוכיים מובהקים של "והגדת לבניך" אכן מוטלת עלינו אחריות להוות גם דוגמא אישית לילדים שלנו. בוודאי בנושאי צרכנות נבונה - לא חזירית, וגם בכל מה שקשור לאיכות הסביבה.

    נ.ב לא חייבים לחכות שנה שלמה - בעוד 7 שבועות בדיוק נחגוג את שבועות - חג החלב ... (שוב פרות) אפשר להתחיל לחשוב אחרת באופן כמעט מיידי.

    חג שמח
    תמי
  • 6 חשיבה ביקורטית
    "מה העבודה הזאת לנו?" כלומר חשיבה ביקורטית. אני חושב שחשיבה ביקורטית היא המפתח להתנהלות שפויה בתוך החג הזה ובחיים בכלל. שאל את עצמך "מדוע אני עושה את מה שאני עושה?" כך נהיה פחות עדר ויותר אינדוידואלים.
    הגב לתגובה
    כל חשיבה היא התחלה טובה
    אילן, חג שמח.
    אני מסכימה מאוד. חשיבה ביקורתית נחוצה בחיים בכלל ובחגים בפרט.

    בברכה
    תמי
  • 7 מקסים תמי! חג שמח!
    מקסים תמי! חג שמח!
    הגב לתגובה
    תודה :)
    תודה רבה
  • 8 יופי!
    מאד מעניין, שמחה לראות אותך כאן.
    הגב לתגובה
    תודה רבה
    :)
  • 9 אפקט ההילה (1)
    הו, תמי.

    כשאני רואה את המִלה "פרופסור", אני מִיד עומד דום. את ודאי מכירה את אלאן סוקאל והמאמר שפרסם בכתב-העת היוקרתי של הפוסט-מודרניסטים.
    הגב לתגובה
    • 9.1 מרובה המחזיק את המועט?
      המון הערות. לכולן משותפת הגישה הספורטיבית העברית--ציניות כתחליף למחשבה. בואו נבחן את זקיפות הגבה: לא כל הפרופסורים חכמים. כולם לא חכמים? לא כל מי שמוכרז כמומחה הוא בהכרח כזה. אז אף אחד לא מומחה. יש כוכבים חברי ערך. אז?
      אולי אין שחיטה הומנית. האם זה נאמר במאמר?
      אתה מכיר את המילה אוקסימורון. יפה.
      סוגי אוטיזם? כן?
      התנשאות הישוב היהודי בארץ כלפי יהודי הגולה? עוד מיתוס שטוב לתקוע בכל מקום. למה? מה זה קשור?
      למה אתה מרחם על כל אוטיסט?
      הפשטה? הכללה? המשגה? הטעמה? אתה בטוח?
      הגב לתגובה
      • 9.1.1 מועט המחזיק את המועט
        חג שמח.

        אני באמת מתנצל.
        לא ידעתי בכלל מה זה קומפרס. ועכשיו אני רואה שאתה העורך של זה. למען האמת, ראיתי כי מאמר שלך מופיע אחרֵי המאמר, שעליו הגבתי.

        עד כה לא כתבתי לך שום דבר, ובאמת חֲבָל שזה הקשר הראשון בינינו. ואולי מִצִדךָ - גם האחרון.

        בסך-הכל, הרעיון היה שאכתוב תגובות רבות, כך שהכמות תהפוך אולי לאיכות (לפי הדיאלקטיקה של הגל ומרקס? אף פעם לא ניסיתי להבין את זה). ובכן, הכמות הפכה אולי לחוסר איכות. בסך-הכך, כתבתי כמה משפטים בכל תגובה.
        הגב לתגובה
        • 9.1.1.1 אני מבין כי ההתנצלות שלי - לא התקבלה.
          וגם אין שום תגובה על אותה התנצלות.

          כאמור, עשיתי מה שעשיתי - בתום לב, ולא התכוַנתי לפגוע בשום אדם. \
          אדרבא ואדרבה.
          הגב לתגובה
          מחול אתה!
          די, כל נסלח ונשכח...
          :)
          • 9.1.1.1.1 יופי! עכשיו נשאר לי שהעורך אביעד קליינברג יסלח לי.
            אין תוכן.
            הגב לתגובה
  • 10 אפקט ההילה (2))
    הו, תמי.

    כשאני רואה שמישהו הוא מומחה עולמי...
    הגב לתגובה
  • 11 אפקט ההילה (3)))
    הו, תמי.

    כשאני רואה שמישהי כוכבת (או שמישהו כוכב)...
    הגב לתגובה
  • 12 שחיטה בצורה הומאנית?
    הו, תמי.

    שלג חם?
    אוקסימורון?
    הגב לתגובה
  • 13 אפקט ההילה (4)
    הו, תמי.

    מגזין טיים
    הגב לתגובה
  • 14 אפקט ההילה (5)
    הו, תמי

    אחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בקטגוריה "גיבורים"
    הגב לתגובה
  • 15 אמפתיה
    הו, תמי

    ... אף כי היא אוטיסטית.

    רק רגע. יש רק סוג אחד של אוטיזם?
    הגב לתגובה
    הו הו!
    בקצב הזה נגיע לזמן קריאת שמע של שחרית...
    :)
    what is your point ?
  • 16 כצאן לטבח (1)
    הו, תמי

    אולי לתת לפרות כדורי הרגעה - או משהו כזה?
    הגב לתגובה
  • 17 כצאן לטבח (2)
    הו, תמי.



    אני לא רוצה לכתוב שום דבר על הפתרון הסופי ועל השואה.
    וגם לא על השאלה של
    כצאן לטבח

    וגם לא על ההתנשאות של הישוב היהודי בארץ - כלפי יהודי הגולה
    הגב לתגובה
  • 18 תגובה לנושא האמפתיה
    כשאני קורא שמישהו אוטיסט, מִיָד נכמרים רחמַי עליו. ברצינות.

    יש כזה-כאילו פתרון לבעיה של
    שחיטה כזה-כאילו הומנית?
    יופי.

    מי מצא את השיטה?
    אולי כדאי לכתוב על כך מאמר נוסף?

    ואולי סדרת מאמרים על אוטיסטים?
    הגב לתגובה
  • 19 על תופעת העדר
    הו, תמי

    "לקראת החג, כשאני מחכה בתורים האינסופיים בקניונים עם התאורה המצוינת והמעברים הנוחים, אני מוצאת את עצמי תוהה, מה הייתה טמפל גרנדין חושבת עלינו"

    אולי היא היתה חושבת לשחוט אותנו בצורה הומנית?
    פויה!
    הגב לתגובה
  • 20 ההתפלספות של מישהו מן העדר
    הו, תמי

    בגילי המופלג - אני מתעצל לחשוב על נושאים נוספים ועל הכללות בנושא אחד מן העדר.
    ואני יכול אפילו לנסות הפשטה, הכללה, המשָׂגה והטמעה.
    הגב לתגובה
    הו הו הו
    דווקא נראה שהעצלנות ממך והלאה.
    :)
    חג שמח
  • 21 מי שלא יודע במה מדובר
    כדאי מאוד לראות את הסרט על טמפל גרנדין - ממליצה בחום
    הגב לתגובה
    ביו-טיוב יש אוצרות
    temple grandin - חפשו את השם
  • 22 לבער את החמ"ץ
    יופי של פוסט. מסכים איתך שפעמים רבות אנו הולכים בנתיבים שתכננו עבורינו. שמתי לב שזה קשור הדוקות לשפה שאנו עושים בה שימוש... חייב... מוכרח... צריך... כאילו איזה כוח עליון מנווט את דרכנו בעולם.
    אולי אם ניתן לעצמנו טיפה יותר מקום בעיצוב חיינו, ולכבוד הפסח נבער את ה(ח)ייב, (מ)וכרח וה(צ)ריך, נחזיר לעצמנו את השליטה על עיצוב ההווה שלנו... :)
    הגב לתגובה
    הזדמנות לעשות רי-סטארט, רי-סט ורי-בוט
    אלעד, תודה כתבת ממש יפה. אני בוודאי מסכימה.
    אבל, התנהגות פרו-אקטיבית מתוך בחירה וכוונה אינה קלה או בנלית. צריך להמציא את עצמך מחדש כל פעם מחדש.
    איפה מתחילים?
  • 23 תגובה על תגובתך, תמי
    התשובה היא כן לכל השאלות



    ובהפרטה:

    גרנדין טמפל הגיעה להישגיה בזכות ובשל היותה אוטיסטית ולא על אף.

    בשל היותה אוטיסטית יש לה את היכולת להבין את שפת החיות, הפרות , ומתוך אהבה וחמלה עליהן, תכננה את הקלת המסלול עם הסוף שכבר היה נתון וידוע.

    בשל היותה אוטיסטית לא יכולה הייתה להיות משהו אחר מלבד להיות היא עצמה , לבחור את בחירותיה ולפרוץ גבולות חברתיות , וכל מי שהשכיל להבין לכבד לברך ואף לתעל את ייחודה הרוויח.
    (מתוך סרט תיעודי עליה שראיתי לפני כשנתיים ברשת).


    אוטיזם – Autism

    Auto – עצמו , בעצמו

    אוטו...אוטודידקט, אוטומט, אוטוריטה וכן הלאה...


    אבל עצמו בעצמו, האדם, לא חייב לשכון בדד
    או לקבל פתק מהרופא או לגעות במקהלה עם איזה עדר,
    אלא יכול בוודאות להיות
    הוא הוא עצמו
    ובעיקר להיות
    את (סגול באלף) עצמו
    לבד אך לא בודד
    או ביחד עם עוד אי אלה עצמיים.....


    להיות את עצמך
    זה גילוי וגילום את מה שאת אתה אני הוא היא,
    הפנינה
    היהלום, פרי הורד,
    או הכוסברה.

    אז
    או אז
    אני למשל
    יכולה אפילו לגלות את העדריות אשר טמונה בי
    בעצם זה שאני מתנגדת לאיזה עדר...

    אז
    אפשר ורצוי לי לבחור
    לשוב שוב להיות את עצמי
    עם עגל, בלי עגל, עם זהב או עם דבש
    ועם וזה
    שזה לא באמת משנה...


    חול מועד שמח
    ירדנה




    הגב לתגובה
    :)
    זו שירה או תגובה ?
    אני כבר לא בטוחה.
  • 24 עדר הפרות..... כמחפשות מפלט בין החורים של המצה
    צודקת כ"כ.... כתבת מקסים תמי.... חג שמח ו..... תרבחי ותסעדי... :-)
    הגב לתגובה
    מסכימה איתך, הפרות על המצה זה גאוני
    לירי, אני מסכימה איתך. גם אני כל כך אוהבת את הפרות האלה על המצה.
    אפשר לפרש אותן בכמה אופנים.
    ויש רק אחת שהולכת נגד הכיוון... והיא הכי יפה!
    • 24.1 תודה
      על הפרגון על העיצוב. הכתיבה הטובה היוותה השראה ( :
      הגב לתגובה
      • 24.1.1 :)
        :)
        הגב לתגובה
  • 25 מה אריק שרון אמר על זה
    תמי, המאמר שלך מדויק להפליא.
    אריק שרון, שהיה פחות מעודן כשהיה בהכרה, דיבר על הובלת הבקר לקורלס. המעברים האלה שלוקחים אותו לתחנה הסופית שלו. (הדימוי שלו היה על מצבו של עמישראל ולאיפה שהיו רוצים לקחת אותנו).
    זו האסוציאציה שקיבלתי מהקריאה כאן על חגיגת הקניות.
    הגב לתגובה
    "הבקר לקורלס" - הגירסא הגברית של אותו הדבר
    אורן, תודה על המשוב.

    עכשיו, כשברור "מה" אנחנו האם אכן, השאלות היחידות שנותרו הן "מי מוביל אותנו באף? ומה יש בתחנה הסופית?".. ?
    אני מקווה שלא.
  • 26 כצאן וכו'
    כצאן לטבח (אנחנו). בתחילת השבוע ישבתי חצי שעה ברכבת שלא רק שלא יצאה לגמרי מהתחנה אלא אף חזרה אחורה ורוב הנוסעים היו אדישים. הבעיה היא לא מי מרוויח בקצה השני אלא כמה כוח יש לנו להתנגד לזה.
    הגב לתגובה
    את מדברת על סוג אחר של אדישות
    עמליה, תודה על תגובתך. את מכניסה פה פן אחר של האדישות שלנו כצרכנים כשאיננו מקבלים שירות טוב או תמורה הוגנת לכספינו.
    זה גם חשוב, כמובן. אבל לא על זה אני כתבתי.
  • 27 צרכנות ועדריות
    פוסט מדהים. מסכימה עם כל מילה שלך, במיוחד לנוכח ריבוי הקניונים והקניות. אני מסתכלת לפעמים על הפרסומות מהצד, ורואה איזה שטיפת מח עושים לנו, ולילדים מגיל אפס. הבילוי המועדף על בני נוער בישראל הוא "קניות" ואני חושבת, איך זה היה כשהייתי קטנה, לא התלבשנו, לא אכלנו, אז איך זה שהקניות לא מילאו תפקיד כה מרכזי בחיינו? מבחינה אקולוגית, רוב מה שקונים מגיע תוך זמן קצר אל האשפה. שכל אחד יחשוב לעצמו איך הוא יוצא מהעבדות הזאת. חג שמח!
    הגב לתגובה
  • 28 כל כך נכון...
    הזדמנתי לישראל לקראת הפסח וראיתי את "העבודה הזאת". כמה שנות חיים בהודו לימדו אותי מעט על "ענווה צרכנית" והסתכלות יותר בררנית על כל מה ש-"חייבים לקנות".
    הנקודה היחידה שגורמת לי קצת נקיפות מצפון היא שמישהו מתפרנס גם מייצור/ייבוא/שיווק של אותם דברים לא נחוצים. כל עוד מדובר בטייקון שמחר אולי לא יחליף את מכונית הפאר בחדשה או לא יקנה יאכטה זה לא ממש מזיז לי, אבל ייתכן גם שעובד קשה יום יאבד את פרנסתו הדלה.
    הגב לתגובה
  • 76 המחבר תמי סירקיס בעלת תואר מוסמך במינהל עסקים (MBA) מאוניברסיטת תל-אביב, עיתונאית מזון ומרצה בנושאי הקשר שבין מזון להתנהלות חברתית לדף המחבר עוד מהמחבר צנוניות או לא להיות תמי סירקיס - 24.07.12 עוד בנושא 1. תפסיקו למרוח נסים קלדרון - 9.04.12 2. קריאה א
    את הורסת!
    מתה עלייך:)))))))))))))) <3
    הגב לתגובה
    :) קצת הורסת קצת בונה...
    תודה אורית
  • 77 בפרות אני מבין....וגם בקניות...
    יפה.
    הגב לתגובה
    יודע קצב נפש בהמתו...
    למי שלא מבין את השיחה ואת ההומור:
    רפי הוא - "שף מייסטר" (קצב מומחה), יועץ קולינרי של מועצת הבקר ובעל אטליז "ידע השרים" ברמת אביב.
    עכשיו, אני מניחה, הכל הרבה יותר ברור :)
הוסף תגובה