היכן הייתי
twitter-icon

חיפושיט

| הדיסטרויר! | 21.08.12 , צלילים
29
אתה כאן // ראשי >> קומ.תרבות >> צלילים >> חיפושיט

אני בחור מאוד מוזיקלי. אני מוציא אלפי שקלים בשנה על אוזניות טובות. כשזוגתי אומרת "אני רעבה ויש רק פירורי לחם וביצים פגות תוקף", אני מחבק אותה בחום, מוזג לה פירורי לחם לקערה ומספר לה על איכות השמע הנפלאה של האוזניות של חברת "Monster Beats". אני גם מגדיר את הטעם המוזיקלי שלי כמאוד מגוון, אני שומע מטאל, דת' מטאל, בלאק מטאל, ת'רש מטאל ובאוסף הדיסקים האינסופי שלי תוכלו למצוא מציאות כמו רגאיי, גנגסטא ראפ, מוזיקה מזרחית ואפילו להקות צבאיות. אבל אם יש משהו שאני לא אוהב, זה את הביטלז.

 

 

בעולם שלנו, ובמיוחד בארץ ישראל הלבנטינית, לא לאהוב את הביטלז זה כמו לעשות על האש מעל דגל ישראל השרוף ביום כיפור, ובאמת שניסיתי. ראיתי את צוללת צהובה, הסתכלתי בפליאה על דמעות ההתרגשות בעיניו של חברי שהתעקש שנשמע את “The White Album” מתחילתו עד סופו, וכמובן שבכל דיון בנושא, כשנשאלתי מה השיר האהוב עליי שלהם, אמרתי "כולם!" וקיבלתי שבחים על הטעם האיכותי שלי.

אבל בתוך תוכי הרגשתי סלידה עזה מהביטלז וכל פעם  שדיברתי בשבחיהם משהו בתוכי מת. אבל למה בעצם?

 

 

א' כי כל השירים שלהם נשמעים בעיני אותו הדבר. שמעתי את "סרג'נט פפר" וניסיתי באמת להיות פתוח. התחיל שיר עם 3 אקורדים ושירה סכרינית, ואחרי משהו כמו חצי שעה אמרתי לעצמי "השיר הראשון ממש ארוך". להפתעתי גיליתי שאני בשיר 7. חשבתי לעצמי שאולי זה כמו האלבום Catch 33  של להקת הדת' מטאל הטכני "משוגע", שכולו שיר אחד ארוך, ושמתי אלבום נוסף. ועדיין המשיך להיות אותו שיר של 3 אקורדים בריפיט.

 

 

ב' כי הם נראים לי מזוייפים. הביטלז היו חבורה של מיליונרים שלא סבלו זה את זה והעבירו לעולם מסר של "אהבה ושלום". כשג'ון ופול רבים על כל קרדיט כמו 2 חיילות בפתיחת H&M בעזריאלי, כשהם משדרים לעולם מסר של הרמוניה קוסמית (בעודם נוסעים בקדילק ומפוצצים את עצמם באל.אס.די) ובינתיים כותבים שירי נאצה זה על זה, זה לא מריח כמו רוח נעורים; זה מריח כמו צביעות.

 

 

ג' כי הם לוקחים לאחרים את כל הקרדיט. לד זפלין התחילו בשנות ה60, פינק פלויד התחילו בשנות ה60, וגם The Who. שלושתן בעיני להקות מוצלחות יותר, עם מוסיקה הרבה יותר מעניינת והתנהגות נטולת פוזות. נכון שהלהקות האילו זכו להצלחה שלהם, אבל לא כמו הביטלז. כשThe Who מוציאם את Tommy, אחד האלבומים המעניינים ומלאי הרבדים המוזיקליים אי פעם, 7 לילות מפרסם עליהם ידיעה. כשג'ורג' האריסון עושה גרעפס, והוא זוכה בפלטינה מחומשת וכולם נמסים.

 

 

50 שנה עברו והביטלז נחשבים הגדולים מכולם. פול מקרטני מרוויח מיליארדים רק מזה שהוא פול מקרטני. המהדרים בביטלז מכריזים שהם מעדיפים את ג'ורג' הריסון וזוכים לגניחות הערכה על התחכום והתעוזה. אפשר להבין את זה. כי לשמוע את הביטלז זה כמו הבחור החמוד שאת מביאה הביתה לפגוש את ההורים, בזמן שאת שוכבת בסתר עם כל חברי לד זפלין.

 

תגובות
11
הוסף תגובה
11 תגובות
  • 1 גאון!
    הקטע עם החיילות ומשפט הסיום הביאו אותי לרצפה :)
    אתה גאון
    הגב לתגובה
    אני רואה את עצמי כאדם פשוט שהוא פשוט טוב יותר מכל האחרים.
    ותודה רבה, מגיבה מסתורית.
  • 2 כתבה מדהימה!
    הגיע הזמן שמישהו ייתן לביטלז את מה שמגיע להם! כל ההצלחה שלהם הייתה מוגזמת! כתבה יפה מאוד! צחקתי בקול רם! כל הכבוד ל"הדיסטרויר!"
    הגב לתגובה
    זה המקרה הכי חמור של הליכה אחרי העדר.
    לשמוע הביטלז זה כמו לשחק בפוגים. רק שפוגים הם זכרון טראגי והביטלז נשארו.
    שמועות מספרות שפול מקרטני מת והוחלף באנדרואיד והצלחתם היא סממן של ההפסד של האדם לטכנולוגיה.
  • 3 סוף סוף
    סוף סוף
    הגב לתגובה
  • 4 ATA GADOL
    YOFIYOFI
    הגב לתגובה
  • 5 בואו נרגע
    זה שמשהו אהוב לא אומר בהכרח שהוא נחות ולא איכותי. אני מסכים עם זה שהרכבים אחרים לא זכו להערכה באותה רמה ולא בצדק, אבל גם אם חברי הביטלס הנותרים די מעצבנים זה לא הופך את כל מה שהם אי פעם עשו לסתמי. אני אישית כן מתרגש מהרבה שירים שלהם וכן חושב שיש בהם משהו אחר, ובלי קשר שומע גם לד זפלין ו-The Who. מה גם שבעצמך הדגשת שזו דעה אישית שלך. חוצמזה (ופה אני מסתכן בלהשמע קצת פוריטני) יש כאלו ששוכבות עם הבחור שהן מביאות לפגוש את ההורים וזה עדיין אחלה סקס...
    הגב לתגובה
    • 5.1 או! טוב שבאת תומר..
      גם אני מתוודה שאני אוהבת את הביטלז, באותה המידה שאני אוהבת מגוון גדול אחר של מבצעים וסגנונות (הרי זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני.)

      מצד שני, עשיתי ניסיונות כנים לשמוע מטאל, והגעתי למסקנה שעקירת שן בינה ללא הרדמה מענגת יותר.

      ולסיום - גם לי נראה טיפ-טיפה קינקי להכיר להורים בחור נחמד אבל להעדיף סקס קבוצתי - בסתר עם: רוברט פלאנט (ההורס-זה נכון) בן 64; ג'ון פול ג'ונס (סופר מוכשר)בן 66; ג'ימי פייג (שעוד מופיע) בן 68 ו-(זה הכי מטריד) ג'ון בוהם שכבר מת 32 שנה...
      זה נותן לביטוי "Stairway to Heaven" טוויסט מוזר ביותר.
      ...

      הגב לתגובה
  • 6 חפושיוט
    אותי מטרידות שאלות העומק. ראשית, ה"חיפושיט"--זה לא עובד ברבים. מדוע לא חשבתם על "חיפושטויות" העברי למשל? זאת מילה עם שורש מרובע שמעיד אמנם על מוצא ארמי או פרסי, אבל הוא תקין לחלוטין. וחבל. שנית המילה גרעפס. יש לומר גיהוק על משקל ליהוק. שלישית מוטב לומר מוזיקת מתכת ולא מוזיקת מטאל: למשל מתכת זבל, מתכת מוות ומתכת שחורה. באותה הזדמנות אני מפצירה בך להחליף את השם הלועזי "הדיסטרויר" בשם העברי "זורע ההרס" או אם אתה מעדיף את השורש ח.ר.ב., "המחרבן".
    הגב לתגובה
    דברי טעם כתבת אך תיקון קטן
    תודה על השיעור בנבכי השפה העברית, דבר שבלימודי ההרס, החורבן והמוות שלי במעמקי השאול לא קיבל דגש מספק. אולם הז'אנר המוזיקאלי ת'ראש מטאל, שראשיתו בסן-פרנסיסקו של ראשית שנות ה-80, לא נובע מהמילה האנגלית Trash, כלומר זבל, אלא מThrash, כלומר לקרוע את מיתרי הגיטרה עם מנגינה מהירה. כלומר התרגום הנכון הוא "מתכת קורעת את מיתרי הגיטרה במנגינה מהירה".
  • 7 סיגורו
    ומכל הרשימה אני דוקא אוהבת את האבנים המתגלגלות....
    הם התחילו את הופעותיהם הראשונות במקביל לביטלז וקיימים כלהקה
    מאוד דינאמית גם כיום ועם אותו להט! באמת תופעה מיוחדת במינה.
    ועל סיגורו שמעת? מאוד מעניין ומהפנט. מומלץ!
    והחיפושיות? הם דוקא נחשבו למאוד חצופים ונועזים. ולארץ לא איפשרו להזמינם מכיון שבילו עם עדת מעריצות באיי הבתולה..
    רחמנא לצלן.
    והמוסיקה שלהם? נעימה, חביבה ובייחוד כייפית. מה רע בכך? הם עוד נידבך בהיכל המוסיקה ובהחלט לא עמוד תווך.
    הגב לתגובה
הוסף תגובה