עוד במדור הדור הבא
פרסומת ללא הפסקה :

ענת באלינט גילתה שגם בתוכן טלוויזיוני "תמים" רב הסמוי על הגלוי, ויצאה ללונדון לחקור את אזור הדמדומים התקשורתי

היכן הייתי
twitter-icon

אז היא לא מסכימה

| דרור שרמן | 3.06.12 , הדור הבא
8
אתה כאן // ראשי >> קומ.תרבות >> הדור הבא >> אז היא לא מסכימה

מירב שניצר

הדוקטורט של מירב שניצר, מבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב, מתאר את היחס לכפיית יחסי מין של גברים יהודים על נשים בקהילות אשכנז במאות ה-12 וה-13, כפי שעולה מהמקורות ההלכתיים והפרשניים של התקופה. שני התחומים המרכזיים שבוחן המחקר הם כפיית יחסי מין של גברים על נשים ללא קשרי נישואים וכפיית יחסי מין של בעלים על נשותיהם. במסגרת התחום השני היא בחנה גם את שאלת הכפייה בהקשר של נישואי קטנות (מושג הלכתי המציין בת פחות מ12 ויום) אשר היו מקובלים באשכנז באותה התקופה.

 

עד כמה רלוונטיות הפסיקות ההלכתיות מימי הביניים היום?

פסיקותיהם של גדולי חכמי אשכנז מוזכרות בפסקי דין רבניים גם היום. כך למשל כאשר דן בית הדין הרבני בירושלים בשנת 2003 בתביעת גט מ"בעל שנוהג באופן ברוטלי (עד כדי נזק לאשה) בתחום יחסי האישות", נדרש אחד הפוסקים באריכות לקביעת רבנו תם (1100 -1171), ש"אין חיוב גט פיטורין, ואין מחייבין אותו לגרש, אלא משתדלים ומשדלים אותו בעצה טובה שייתן גט"–כלומר אין לכפות גט על הבעל. במקום אחר בהכרעת הדין מצוטטת עמדתו הקיצונית יותר של הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל 1250–1327): "וכי בשביל שהיא הולכת אחר שרירות ליבה ונתנה עינה באחר וחפצה בו יותר מבעל נעוריה, נשלים תאוותה ונכוף האיש שיגרשה"? אם רבנו תם אינו מתייחס כלל לאישה, הרא"ש מעלה את החשד שהאישה משתמשת בבית הדין שימוש ציני כדי לחלץ ממנו גט מן הבעל. שני חכמי ההלכה מתייחסים למציאות החיים בתקופתם, הן במאות ה –12 והן במאות ה –13. הם מעידים על ריבוי גירושין, שיזמו הנשים ועל החשש הגדול מערעור התא המשפחתי, חשש שהביא אותם להמעיט מאד בהיענות לנשים התובעות גט מהבעל. בימי הביניים גרמה הגישה לכך שנשים רבות שסרבו להוסיף לקיים יחסי אישות עם בעליהן הוכרחו להשאר במסגרת הנישואים ולקיים יחסי מין עם בעליהן בניגוד לרצונן. אזכורים אלו בדיון בן ימינו מעידים עד כמה חי ונושם כאן ועכשיו הדיון ההלכתי מן המאות ה-12 וה-13. עם זאת גיליתי במחקר שערכתי, כי האזכורים האלה משקפים רק את אחת מהגישות שהיו מקובלות בעבר, את הגישה המחמירה והחשדנית כלפי נשים. גישה זו העלימה בחלוף הזמן גישה אחרת, מתחשבת יותר כלפיהן .

 

במה דמו ובמה נבדלו שתי הגישות?

המשותף לשתיהן היה שהעמידו בראש סדר העדיפויות את ההגנה על הסדר החברתי הפטריאכלי-מעמדי. השוני הוא באופן שבו ראו את מקומה של האישה באותו סדר חברתי פטריארכאלי. הגישה האחת, אותה הוביל רבנו תם מצרפת ואחר כך מרבית חכמי ההלכה בגרמניה מאמצע המאה ה –13, רואה בכוח הרב שצברו הנשים בתקופתם איום על הסדר החברתי והתא המשפחתי. המאבק להחלשת הנשים נועד לשמר את אותו הסדר, גם אם פירוש הדבר היה התעלמות מכפיית יחסי מין של בעליהן עליהן. לעומתם מרבית חכמי צרפת שללו את הדרך הזו וראו בשמירת כבודן ורצונן של הנשים אמצעי לשמר ולחזק את התא המשפחתי.

 

 

אפשר לזהות שתי גישות בקרב חכמי ההלכה גם בהגדרת המושג אונס וגם ביחס לנשים כקורבנות אונס. אונס "בתולה מאורשה" הוגדר כעבירה החמורה ביותר, בשל פגיעתו במוסדות האירוסין והמשפחה ובשל הנזק הבלתי הפיך לבעל לעתיד, שנמנע ממנו העונג לשכב ראשון עם אשתו. אונס "בתולה לא מאורשה" לעומת זאת נחשב לעבירה הקלה ביותר. כל שנדרש להתרת התסבוכת היה להשיא את הנאנסת לאנס. גם במקרה הזה אפשר לזהות, כאמור, שתי גישות של החכמים כלפי נשים שנאנסו. הגישה האחת הדגישה את שמירת סמכותו של הגבר, אב הבית, כערך עליון. המחזיקים בה הטילו ספק באמינות טענות הנשים, פקפקו במוסריותן, ורמזו השתנהגותן היא שגרמה לכך שתיאנסנה. הם דרשו עדויות חותכות לצעקה או למאבק פיזי כדי להבדיל בין יחסים בהסכמה ליחסים בכפייה. הגישה השניה ביטאה הכרה בחשיבותה של האשה לפעילותה התקינה של המשפחה והפטריארכאלית. טענות הנשים נבחנו לגופן, במטרה לפתור (ככל האפשר במסגרת הסדר הפטריאכלי) את מצוקותיהן. כך, במקרה של סוחרת שהלכה בדרך עם שני גברים יהודים ונאנסה על ידיהם, הטיל רבי שמחה משפיירא (שנפטר בשנות העשרים של המאה ה-13) ספק במוסריותה של האשה, חשד בה שנאפה וניסתה לתרץ זאת כאונס. כנגדו, בחר ראבי"ה (רבי אליעזר בן יואל הלוי (1160 -1235) להאמין לאשה. יש לציין עם זאת שאין מדובר בהכרח באמפתיה כלפי סבלה של האשה, אלא ברצונו של ראבי"ה להשיבה לבעלה ולאפשר את המשך אורח החיים שבו נשים נוטלות חלק בכלכלת המשפחה וכך תורמות ליציבותה.

 

 

מה הביא לניצחון הגישה הרדיקלית?
הסיבות ההיסטוריות לכך עדיין אינן נהירות. עם זאת ברור שבמאה ה-13 מתחוללת ריאקציה בפסיקותיהם של המהר"ם (1215 -1293) ותלמידיו בגרמניה. יותר ויותר הם מסרבים לקבל טענת אונס ללא עדות לאלימות פיזית ולהתנגדות ברורה של האישה ("הצעקה" המקראית). במקביל מתגברת ספקנותם ביחס לנשים הדורשות להתגרש מבעליהן בטענה שאינן מסוגלות להמשיך ולקיים יחסי אישות עם בעל שמאסו בו. בשנים שבהן חל שיפור במעמדן החברתי וההלכתי של נשות אשכנז, חשים הרבנים צורך להחזיר אותן למקומן "הראוי". הם חשים  שאם בעבר היו ה"מורדות" (נשים שחדלו לקיים יחסי אישות עם בעליהן) בבחינת חריג נסבל, עתה מאיימת התביעה הנשית שלא להיבעל על ידי מי שמאוס עליהן לערער את מוסד המשפחה. הם חושדים בנשים כי הן משתמשות לרעה בכלים שנתנה ההלכה בידיהן, כדי לכפות על בעליהן גירושין. ניתן לשער שהפגיעה הקשה בקהילות אשכנז החל מ"פרעות רינדפלייש" (1298) והפיכתן של הקהילות הללו למבודדות וחלשות יותר, חיזקה את העמדה ההלכתית הקשוחה. שמירת המסגרות הקיימות נעשתה קריטית וכל מה שאיים עליהן–לדעת הפוסקים– חייב היה להיעלם.

 

 

האם הנוהג של "נישואי קטנות" שימש גם הוא כאמצעי להישרדות הקהילה בעולם עוין?

לא. אפשר היה לצפות שתופעת נישואי "קטנות" – כלומר חיתון בנות לפני הגיען לגיל 12 ויום, תתגבר בתקופות של איום על הקהילה, כדי להבטיח את יציבות המשפחה. בפועל הגיעה התופעה לשיאה בקהילות אשכנז דווקא במאות ה-12 וה-13, תקופת השגשוג והצמיחה. היא הייתה נפוצה אז בכל שדירות החברה. אפילו המהר"ם מדבר כלאחר יד על השאת ביתו הקטנה בדרך זו. דומה שההיגיון החברתי שהניע את התופעה היה רצון המשפחות למהר ולתפוס את החתנים הטובים ולהבטיח בהקדם את העתיד של בנותיהן הקטנות (כפי הנראה בגילאי שמונה או תשע), ולכל הפחות את מעמדן. ההיתר ל"נישואי קטנות" ומימושם היה שנוי במחלוקת כבר בתלמוד, והמשיך להיות שנוי במחלוקת גם באשכנז. דעתם של חכמי התקופה לא הייתה תמיד נוחה מהנישואים ומ"מימושם" באמצעות יחסי מין. הם היו מודעים לכך שבפועל הם מתעלמים מהסכמת הבת (ה"קטנה" לא הגיעה לגיל ההסכמה) ומן הסבל הנלווה ליחסי המין אצל ילדה שטרם הגיעה לפירקה. יחד עם זאת מצאו תמיד את ההסברים וההצדקות שאיפשרו את המשך קיומו של הנוהג. המשפט האחרון בתשובתו של הראבי"ה, העוסקת בבעיה של כלה קטנה שלא חדלה מלדמם לאחר בעילתו של בעלה הוא "מאחר שבא עליה, הרבתה בדמים בלי הפסק ועשו לה רפואה ולא הועילו לה". תם ולא נשלם. מה עלה בגורלה של הילדה? איננו יודעים מרגע שגופה חדל להיות מוקד הדיון ההלכתי היא נעלמת מעינינו.

תגובות
8
הוסף תגובה
8 תגובות
  • 1 בחסות האל
    זה לא רק אונס זוהי פדופיליה העטופה בהסברים "מלומדים" ובמנהגים פגאניים אשר נוצרו על ידי גברים ולמען גברים. מעניין מה אומרים מלומדים דתיים בני ימינו וכיצד הם מתרצים זאת. בכל מקרה:געוועלד...
    הגב לתגובה
  • 2 נישואי קטינות
    מעניינת השאלה של גיל החתנים. האם ברוב המקרים היו בגירים, כמו שניתן להסיק מהציטטה המכאיבה בסוף הראיון, או שגם אותם היו משיאים בגיל צעיר יחסית. בידוע שמאוחר יותר, אצל החסידים השיאו ילדים בגילאי 12-13 (לדוגמא ר' נחמן מברסלב).
    בכל מקרה נשמע מחקר מעניין ביותר.
    הגב לתגובה
  • 3 תודה רבה מירב. מחקר חשוב ביותר
    ואני בטוחה שכולן בתקופות ההן נאנסו עוד כילדות ולרוב חוייבו להתחתן עם האנס.

    לעולם לא אבין את האטימות הרצחנית.
    הגב לתגובה
  • 4 בישיבות מתפלפלים על כך כאילו כלום.
    וודאי שהילדה מתה ובצורה האכזרית ביותר שיש.

    ולא רק שגברים התעללו בילדות במלוא הכיף, עוד הוסיפו חטא על פםשע וקבעו שהאישה היא מקור הרוע והאכזריות. תארו לכן כמה מרתיח היה עבורן לגלות שהם כותבים עליהן דברים כאלה, תוך כדי הסבל שהן עוברות.

    וראיתי פלפולים של בני ישיבות - איך הם מצדיקים חתונה עם האנס ורואים בכך עונש לאנס "שלא יוכל לגרשה". וממש מוציאים את המתעללים טוב ואת מחוקקי החוקים כחכמים גדולים שאסור לבקר אותם.

    הם עושים את זה בצורה כ"כ ערמומית וכ"כ בטוחים במה שהם כותבים ומתעלמים מכל הילדות והנשים שחיו כך חיים שלמים ללא רוח חיים. בחיים לא אבין זאת.

    ותמיד גאים בתורה שראתה באונס מאורס דבר נוראי, ומתעלמים מכך שאין שם שום איסור על אונס אישה באופן כללי, אלא רק על אונס מאורסת=משוייכת לגבר ופגיעה בכבודו-רכושו.
    הגב לתגובה
  • 5 וגם אם היו "משתמשות" בהלכה כדי "לכפות" גירושין
    האם יש בכך דבר רע? האישה רוצה להתגרש. למה הם דוחפים את אפם לסיבת הגירושין ?
    וודאי שבאותה תקופה רק נשים שבכלל הכירו במושג וידעו שיש אופציה כזו - וזה מיעוט קטנטן מביניהן, בכלל העלו על דעתן זאת.
    וודאי שהן כנראה היו כבר מפוצצות מכות ואונס. וגם מי שחיה עם מישהו ללא אונס ברוטאלי, וודאי נאנסה בקביעות, מתוקף מעמדו חסר הפרופורציות של הגבר. וזה לא שהן נישאו אז לגבר שמשך אותן אלא לבעל כח שלבט הגעיל אותן נורא.

    כל הנישואין בעבר, בכל התרבויות היו אונס מתמשך וממוסד. וכבר אולי עדיף היה לאישה באותן תקופות להיות זונה ולהאנס ע"י גברים רבים מאשר באופן ממוסד.
    הגב לתגובה
  • 6 כל הנישואין דאז, בכל התרבויות היו אונס ממוסד
    וכבר היה עדיף להן אולי להיות זונות ולהאנס ע"י גברים שונים מאשר בקביעות בביתן.

    גם מי שלא נאנסה באופן ברוטאלי, הרי נאנסה בקביעות ע"י גבר שהיא לא רוצה ולא נמשכת אליו. הרי הילדות והנשים נישאו לגברים שהן לא יודעות בכלל אם הן מעוניינות בהם ולבטח נגעלו מהם.

    הגבר מתוקף מעמדו וסמכותו, גם כך לא שם יותרא מדי על ההלכה והתנהג יותר גרוע מיחס ה"חכמים" לנושא. גם כך האישה היתה תלויה בטוב ליבו ולא באמת בהלכה.

    ונשים שביקשו להתגרש, הרי הן בטח מיעוט קטן, שהרי היו צריכות לדעת על אופציה כזו בכלל (כפי שבעידן המודרני, הרבה נשים לא ידעו על מקלטים לנשים מוכות ולכן לא השתמשו בזה) ולהיות במעמד מספיק גבוה כדי לבקש זאת. והן בטח היו כבר מפוצצות מכות ואונס כדי להעלות על דעתן בקשה כזו. אפילו היום יש הרבה מוכות שלא יכולות להעלות על דעתן אופציה כזו, אז בזמנו אין ספק שלא דרשו זאת יותר מדי.


    ונניח שעשו זאת "כדי להשתמש בהלכה ע"מ לכפות גירושין" ? מה רע בכך? האישה רוצה להתגרש. מדוע לדחוף את האף לסיבותיה?
    מדוע היו צריכות להיות גוססות ובעלות קשרים, כדי שמישהו בכלל ירצה לעסוק בפלפולים על גבן?


    כל הרעיון שלפיו אישה צריכה להתחתן ולהיות משוייכת למישהו הוא פסול מעקרו וכל ההתערבות השלטונית לגבי זוגיות שלא כדי להציל ממצוקה, היא בזויה ממש.
    הגב לתגובה
  • 7 ה"טובים" תמיד יביאו לכן כדוגמא את הגישה המתחשבת יותר
    אבל גם הגישה הפחות גועלית, נובעת מאותם מניעים וגרועה דיה.

    במקום להביא גישה מתעללת וכנגדה גישה טובה או את גישת הנשים. תמיד מביאים גישה אכזרית וכנגדה גישה גרועה לא פחות, אך יותר מסברת את האוזן (הבורה) ונשים אוהבות להשתמש בטיעון ה"מתחשב" ולשכנע עצמן בצדקת דרכן.
    הגב לתגובה
  • 8 נראה לי שנשים דתיות אורתודוקסיות
    בהכרח סובלות מתסמונת שטוקהולם בגלל שהן לא יוצאות בשאלה... מישהו אמר לי פעם שלדעתו נשים נמשכות למתעללים. זה מסביר את התופעה של נשים דתיות, נשים שמתחתנות עם אסירים בכלא שרצחו אישה או אנסו אחת וחושבות ש"להן זה לא יקרה" ופמיניסטיות שלא מעזות לומר מילה רעה על הגברים המוסלמים, שהם ברוטליים לנשותיהם ולבנותיהם כמו היהודים בתקופה המתוארת במאמר.
    הגב לתגובה
הוסף תגובה