עוד במדור לקסיקון
ג' זה גבולות :

גבולות הם לא הדבר החביב עלינו

היכן הייתי
twitter-icon

ד' זה דברים שלא צוחקים עליהם

| דלית סוטר | 4.10.12 , לקסיקון
100
אתה כאן // ראשי >> קומ.תרבות >> לקסיקון >> ד’ זה דברים שלא צוחקים עליהם

איור: דניאל מורגנשטרן http://cargocollective.com/danielmorgenstern

ביום שגלעד שליט חזר הביתה, הרשתות החברתיות המו סטטוסים, פוסטים וציוצים, כשלצד כל המילים החמות,  ההתרגשות, דמעות השמחה, וכמובן, מגיפת "הביביגאמפ ", השתחררו גם אותן בדיחות שהיו תקועות בקנה והמתינו עד לסיומה הטוב של הפרשה, מחשש מוצדק מלינץ' המוני,  או, גרוע יותר, מהתגובה "לא מצחיק!"

 

 

אבל אלה שחשבו בטעות  שהטיימינג משחרר, גילו  במהרה, שכל הלצה בנושא מניבה תגובות מתלהמות  מן ההמון הזועם.

עוזי וויל, למשל,  פרסם באותם ימים בעמוד הפייסבוק שלו ,קטע שמתחיל כך:

"הלכתי לחמאס, אמרתי – רוצים להחזיר.

אמרו: למה, מה קרה, לא טוב?

תשמעו, אמרתי, בהתחלה נורא התרגשנו, והבאנו אותו הביתה, וחיכינו שיעשה משהו – אבל כלום.

אמרו לי, זה גלעד שליט, מה רצית שיעשה?

משהו, אמרתי. לא מדבר עם התקשורת, לא מספר דברים נוראים, לא בוכה בערוץ 2 – מופנם מופנם, אבל יש גבול!…"

(לקטע המלא)

 

 

 

כמחאה על הנאצות נוטפות הצדקנות שווייל קיבל, החלטתי להגיב באותו יום על כל נושא שהוא, בלשון האופיינית לתגובות שקיבל:

"עם כל הכבוד לציניות, יש דברים שלא צוחקים עליהם! אני לא מאחלת לאף אחד את הסבל ש….. עבר".

לדוגמה:

ספייסי בייט: "כל פעם שמעלים את מחירי החשמל, האוגר שלי מסתכל עליי במבט של "אל תחשוב על זה אפילו".

אני: עם כל הכבוד לציניות, יש דברים שלא צוחקים עליהם. אני לא מאחלת לאף אחד את הסבל שעבר האוגר שלך"

נעניתי בתגובה אופיינית: " תשמעי…את בחורה בזויה! ולצערי כנראה שיהיו עוד חטופים ואני לא רוצה לאחל לך שתרגישי את מה שהמשפחה הזאת עברה! בהמה אחת!"

או " אני דווקא אוהב הומור שחור וציניות אבל יש דברים שלא צוחקים עליהם. תמותי אמן!"

 

 

 

אני רוצה להזכיר, שלא  הזכרתי במילה את  גלעד שליט, אבל  די היה שדברי רימזו לתגובות  על סטטוסים שכן הזכירו אותו, כדי למשוך אלי את אש הזעם הדידקטי על העדר רגישותי.

נפגעתי.  כי אני דווקא אדם מאד רגיש,  ובמיוחד לתחבולה הערמומית הזו, שעוקפת כל צורך בהנמקה סדורה.  מתי טיעון ה"פגיעה ברגשות" הפך לצודק א-פריורי,  באופן  שלא מותיר כל דרך להתגונן כנגדו, ואפילו מבלי החובה להוכיח נזק?

והאם לחסידי חופש הדיבור אין רגשות?  הרי גם הם יכולים לטעון שכל ניסיון לחסל דיאלוג על ידי טיעון אמוציונלי סובייקטיבי פוגע בציפור נפשם ולאיים, שאם ישתיקו אותם, שומו שמיים – רגשותיהם יפגעו!

 

 

 

בהעדר מסורת, אנשים אפילו לא מזהים רטוריקה סאטירית. מאז "ניקוי ראש" , התאיידה תרבות ההומור-שאינו-דאחקות כמעט לחלוטין ממדורות השבט שלנו (למעט אולי "מצב האומה" ברגעיה הממש טובים, ו"לאטמה" מנגד – ברגעיה הרעים). בהעדר תרבות הומוריסטית נדחק ההומור בחברה הישראלית לעמדה שבין בידור נחות לזילות של ערכים. יש משהו בטענת הזילות. הומור, אמנם, אינו היפוכם  של ערכים ככלל  אבל הוא אכן אויבם של הערכים המוחלטים, כמו גם של הפאתוס המתלהם, של העדר הספקות, של הקדוש ושל האוטופי.

הדתות המונותאיסטיות לא מצטיינות בו (אין הומור בתנ"ך,  שהרי "אשרי האיש אשר לא ישב במושב ליצים'). האסלאם, גם בעונת האביב, לא ממש מבין בדיחות, וגם ישו לא היה סטנדאפיסט ידוע. אבל לא רק הדתיים מגלים היעדר הומור. כל מערכת אמונות המתיימרת לייצג את האמת האחת אשר אין בלתה מאבדת לאלתר את חוש ההומור.

 

 

 

גיבור הרומן "הבדיחה", מאת מילן קונדרה (שנכתב 1967) מודח על ידי חבריו למפלגה הקומוניסטית בעת פריחת הקומוניזם משום שהעז להתלוצץ על חשבונה של ידידה דדנית טפשונית, שלה הוא כותב "האופטימיות היא אופיום לאנושות! מן הרוח הבריאה נודפת השטות. יחי טרוצקי!" שוב ושוב הוא מנסה לטעון שמדובר בבדיחה. הוא משווע להבנה ואינו מבין, שעצם הרצון להתבדח מעיד על הלץ שאינו מסוגל להעריך את זכות האושר הטואטלי שנפל בחלקו – לחיות בחברה שיוויונית וצודקת כל כך. והבוסים של המפלגה צדקו, משום שההומור, מעצם טבעו, יכול להתקיים  אך ורק בסדקים ובבקיעים של ה"מושלמות". הקומי הוא בבחינת תחיבת אצבע לתוך הקרע במטרה להרחיבו.

 

 

 

תפקידה  של הסאטירה הוא להצביע על כשלי החברה. האירוניה היא מחאה על אבסורד הקיום, הפארודיה מלעיגה על נזר הבריאה ומגחיכה את שאיפתו  לנשגב. ההומור הציני – מצביע על בקיעים מוסריים, והבדיחה מה היא אם לא שסתום לשחרור דחפים מודחקים המבעבעים מתוך נפש מיוסרת. ההומור גם מצחיק ואילו האמת היא לא צחוק. בעולם מושלם אין מקום להומור. מצד שני, קיום ללא הומור, אינו יכול להחשב כמושלם. פרדוקס.

 

 

 

ומה כל זה אומר עלינו? אני חוששת מאד שתוכניות הסאטירה נעלמו ממסכינו כי אנחנו מאבדים את היכולת ואת הרצון להטיל ספק. הרוב הגדול סבור שזה לא כך כך חשוב. השוליים הולכים ומקצינים– לעבר הקצוות הדתיים, או הפוליטיים, או האידיאולגיים, וזה כולל גם דת הסובלנות והפלורליזם. האחרונים מאמינים אמנם בזכות הדיבור של כולם, גם של חלאות, אבל יותר ויותר הם סבורים שכולם מלבדם חלאות. הסובלנות נעשית סבל.

 

 

 

העלמות הסאטירה משמעה, שיותר ויותר נושאים הופכים בעינינו למקודשים, עומדים מעל לכל ביקורת או ספק. הדיון נעלם והחברה מתקבצת סביב ערכים מוחלטים ברצינות תהומית ובצדקנות דוגמטית. לביקורת, גם אם היא מוגדרת, לצאת ידי חובה, כלגיטימית אין רייטינג. ההומוריסט נכנע לכוחות השוק, סחורתו הנושכנית נדחית על ידי הקהל ומאויימת  על ידי השלטון, שאחיזתו במשאבי התקשורת והתרבות הולכת ומתהדקת. אין פלא אפוא, שכל אותם יצרים לוהטים מתורגמים לאלימות מילולית, ולאלימות לשמה.

 

 

 

אבל  דווקא במקומות שמעליהם מהדהד המשפט "דברים שלא צוחקים עליהם", כדאי לבדוק אם לא מדובר,למעשה, בדברים שאסור לקחת יותר מדי ברצינות. די לראות  איך החרדים רציניים-להחריד באדיקותם הפונדמנליסטית, באיזו רצינות-רצח מתייחסים מאמיני האיסלאם לכבודו של נביאם, כמה רציני-פחד הימין חסיד א"י השלמה, בנכונות לגרור את כולנו לאוטופיה משיחית אובדנית. והשמאל הראדיקלי? הרי רק חשיבות עצמית מגאלומנית שיצאה לחלוטין מכלל שליטה יכולה להסביר את אמונתם, שישראל היא מקור כל הרוע בעולם. בואו נוסיף גם את הטהרנים (פוריסטים, לא פרסים) למינהם:   "ירוקים" עם דם בעיניים, פמניסטיות שמכסחות את האמאמא של מי שמעז להחמיא לנשיותן, לוחמי השלום המיליטנטיים, צמחוניים שחיים על החסה ונכונים  לחסל את מי שלא חס על החי -  כל אלו הם ביטויים למצבים שבהם, בהעדר הומור כשמן מסכך שגם מסכסך את המוחלטות, הכור של גרעין הרעיון מתחמם והולך עד לרתיחה ששורפת לפנאטים את הפאקונג ראש.

 

 

במקום שבו עומדים דברים שאסור לצחוק עליהם, עומדים צדיקים גמורים שאסור לקחת ברצינות. אולי  דווקא את ההומור כדאי שנתחיל לקחת ברצינו​ת, ויפה הלצה אחת קודם, לפני שיצחק פה הצוחק האחרון.

 

תגובות
100
הוסף תגובה
100 תגובות
  • 1 קליעה מדוייקת
    דלית, זה אחד המאמרים המבריקים והחשובים ביותר שקראתי בזמן האחרון. קלעת מלתחושות שלי בנוגע לכל כך הרבה דברים. אכן, אין דבר יותר מסוכן מהרצינות התהומית שבה רדיקלים מכל הסוגים תופסים את עצמם. זה מתחבר עם תופעה שכיניתי במקום אחר "שיטת הלקרדה": התמקדות בשאלה האם טיעוניו של הדובר שייכים לשיח ה"לגיטימי" (למשל, האם הוא "ציוני") יותר מאשר לתוכנם.
    הגב לתגובה
    תודה רבה , דני!
    אהבתי את "שיטת הלקרדה" - מציעה לשדרג ל'שיטת השפורטים', בגלל הריח. העלת פה נקודה חשובה שדווקא לא הזכרתי פה - האופן שבו אנשים נוטים להגיב על פי קופסת הסרדינים שאליה הם שייכים. (אביעד גם עמד על כך, כמדומני, ברשימה על צדקתו היחסית של ליברמן) אני סבורה שזה נובע מכך שכולנו חוווים מידה רבה מאד של אי וודאות פוסטמודרנית, ולכן אנשים נוטים להאחז בדבקות בקרנות המזבח של ההשתייכות על פי תיוג ולא בוטחים בשיפוט של עצמם לגופו של עניין. אני נוהגת לשעשע את עצמי בהתבטאויות אקטואליות ברשתות החברתיות מהסוג שלא ניתן לפענח את השתייכותי, ולכן לעיתים אני מוגדרת כ"ימנית קיצונית" ולעיתים כ"שמאלנית קיצונית". ( כך שמה שבטוח, לפחות , שאני קיצונית...) . ולעניין הראדיקליות - לטעמי, לא הראדיקלים הם שמתייחסים לעצמם ברצינות תהומית, זה העדר ההומור שהופך אותם לראדיקלים.
    כשורפת מנועי קטנועים סדרתית - אני רואה את תפקידו של ההומור כשמן סיכה, שבלעדיו - קבוצת אנשים המתגבשת סביב רעיון - הולכת ומחממת את עצמה, כשל פרט בה חש צורך לתרום את חלקו לטמפרטורת ההתלהמות . במקרה של קטנועים, מגיע הרגע שזה נתקע ומעלה עשן. במקרים חברתיים , זה יכול להעלות , בסופו של דבר, פטריית עשן.
  • 2 הכל צחיק
    מצחיק, כמה שזה מצחיק אותי,
    עצוב, כמה שזה לא מצחיק מישהו אחר.
    עלי והצחיקי.
    הגב לתגובה
    תודה צביקה
    צחקתי, כמו שלא בכיתי מעולם :-)
  • 3 בצוחק במומו הוא צוחק
    תמיד נעים לקרוא מישהי שנשמע כאילו היא יודעת על מה היא מדברת.
    בטח ובטח כשהיא מעזה לגעת בעצבים החשופים.
    אהבתי.
    הגב לתגובה
    בלי צחוק, ירון
    זו מומחיותי. אני אלופה בלהשמע כאילו אני יודעת על מה אני מדברת
  • 4 לא מצחיק
    אני יכולה להעיד על עצמי שאני אוהבת לצחוק, ולפעמים אפילו מצחיקה.
    אני יודעת שזה לא פופולרי להגיד שיש קווים אדומים, בטח לא אחרי ביבי. אבל אני מאמינה שיש דברים שלא צוחקים עליהם. אני לא יכולה להבין בדיחות על גלעד שליט, כמו שאני לא סובלת בדיחות על יגאל עמיר. אין ספק שאת כותבת רהוט, והציטוטים שלך מעידים על השכלה רחבה, או על לקסיקוני ציטוטים, אבל זה כואב כשצוחקים על הדם.
    אני לא יכולה שלא להיזכר בבחילה, על השיר " דור הג'ינס שותה קווינס, דורה בלוך אכלה פלוך" ואם את צעירה מכדי לזכור, דורה בלוך נהרגה בחילוץ אנטבה.
    זה לא הצחיק אז, וזה לא מצחיק היום.
    הגב לתגובה
    צחוק, צחוק, אבל חצי
    אני מסכימה איתך לגמרי, שהרבה דברים שצוחקים עליהם למעשה מהפכים את האיסטמכה. אני זקנה מספיק לזכור, שנאוה אלימלך היא הילדה הכי מפוזרת בעולם. השאלה נוגעת ללגיטימיות של ההומור,וכדי להבחין אם הוא לגיטימי, יש לבחון את ייעדיו. אני טוענת ( לא אישית, כמובן, אני עומדת על כתפים גבוהות של גדולים ממני בהרבה) - שהומור, עם כל ההנאה הכרוכה בו לא נועד להוות בידור קליל - שאז - טענת הזילות היתה בהחלט במקום. להומור יש תפקידים רבים, אחד מהם הוא שחרור שסתום לחצים נפשיים. הומור לא נועד לחלשים, הוא לעתים קרובות מרושע, איקונוקלסטי,וולגארי, עובר את גבול הטעם הטוב - למעשה, ההומור מתחיל להיות רציני כשהוא מחוץ לגבולות. "בדיחה סרת טעם", היא לטעמי בדיחה שהריטוריקה ההומוריסטית שלה לא מספיק משוייפת, ולא - נושא הבדיחה עצמה .
    • 4.1 צחוק יסוד
      אני מסכים עם דלית. מצד שני העובדה שכתבה אסטמכה ולא איצטומכא מחזקת את התחושה שמאחורי הטיעונים האינטליגנטים אכן מסתתר לקסיקון ציטוטים. אחלה לקסיקון. אנא שתפי.
      הגב לתגובה
      ע"ע
      'פליכס קרול' בתרגומו של מרדכי אבי שאול, שביטויים מסויימים שלו גורמים לי להזכר במתרגם של קסטנר, ששם בפיו של אמיל המסכן את המשפט "הביאנו אלי, ואקרעיהו כדג" .
      תוכל , אם כן, למצוא את הלקסיקון המלא בכל אגף ספריית גבעת רמב"ם בגבעתיים בתקופה שהרשו לילדות דחויות להשאיל שלושה ספרים ביום.
    • 4.2 למה רק חצי?
      אני הופכת במילותייך, יכולה להצטער שאת מבטיחה לי רק חצי, אם כבר אז כבר כמאמר המשוררת...
      יגאל אמיר מת מצחוק, לצערי לא מת אלא רק נהנה מכל הבדיחות על רצח רבין, צבי גור נהנה מבדיחות על נאווה אלימלך ומחייך לעצמו כשנזכר באורון ירדן, חמילנצקי מתהפך בקברו ונקרע מצחוק על בדיחות פוגרומים והיטלר וחבר מרעיו שואגים למשמע המספר הנוסף בבדיחות שואה...
      עמוק בליבי אני יודעת שאני מצחיקה, ואני לא מצליחה למצוא בליבי חיוך למקרא המילים הגבוהות שלך.
      את אומרת שאת עומדת על כתפיים גבוהות, ואני תוהה האם לא עדיף שתיתלי באילנות גבוהים?
      כמה נמוך אפשר לרדת...?
      הגב לתגובה
      באמת, שלא ניסיתי להצחיק
      הדיון על הקוים האדומים ( למרות ביבי) הוא לגיטימי לגמרי בעיני. את אכן מנחשת נכון, שהגבולות שלי כנראה פרוצים יותר משלך, אבל תראי מה קרה כאן. את מתקוממת כנגדי לא בגלל שהשמעתי הלצה חסרת טעם, אלא רק על כך שדיברתי על התופעה.
      הטעות לדעתי היא בחיבור האוטומטי בין הומור להנאה, קלילות וצחוקים. "יסורי איוב" של חנוך לוין גרם לי סבל כל כך בלתי נסבל, עד שקמתי ויצאתי באמצע ההצגה. אבל זו עדיין סאטירה נוקבת. אולי נוקבת מדי.
      אני בטוחה שאת נהנית מהומור. האם לא יהיה נכון לומר, שאת צוחקת הכי הרבה כשאת נמצאת עם הקרובים לך? אם כן, האם זה לא משום שחברים קרובים מכירים זה את זה מספיק כדי לדעת לכוון את ההומור- בדיוק לאותו מקום , שהוא הכי כואב?
      הומור שחור הוא לפעמי דרך להתמודד עם חרדת מוות שאחרת לא היה ניתן להכילה. נכון שזה לא יפה. אישית, מעדיפה את ההומור העצמי. אבל לפעמים ישנם דברים גרועים יותר מ"לא יפה". איכשהו נראה לי , שלרוצחיהם של אורון ירדן , נאווה אלימלך ויצחק רבין - לא היה חוש הומור שיקל על נפשותיהם הדפוקות.
  • 5 נעלמים גדולים
    חכמים רבים וחשובים (אפילו יהודי צרפתי אחד!) ניתחו הומור עד מוות. קריאת דבריהם לא בדיוק יוצרת הבנה בדבר מוצאו של ההומור ותפקידו (אם בכלל יש לו תפקיד). יש עוד תופעות חברתיות חסרות הסבר טוב: פיהוק, למשל וגם דגדוג.

    אני מנחש שהגבולות שמקובלים בעניין מה צחיק ומה לא מאפיינים ציביליזציות שונות. דוגמה טובה: הסרט של מונטי פייתון אודות ישו שאפשר ללמוד ממנו הרבה גם על יהודים, גם על נוצרים וגם על האנגלים שאיפשרו קיום סרט כזה.

    מי שרוצה לחוש, אגב, את חיי היהודים בגולת מזרח אירופה - יפיק הרבה תועלת מקריאת 'ספר הבדיחה והחידוד' של דרויאנוב ומהסתכלות על מה הם הדברים שמותר היה לצחוק עליהם.
    הגב לתגובה
    אכן, דב
    ברגסון הפך בו עד מוות, גם פרויד תרם את תרומתו, ולפחות שני חוקרים ישראלים רציניים.
    "ספר הבדיחה והחידוד" לצד "האינציקלופיה להומור" - היו ונשארו התנ"ך שלי. למעשה, קל יותר ליצור הומור מאשר להבין אותו.
    בסיסו של ההומור הוא הבדיחה, ולבדיחה יש רק כמה עשרות נרטמות שעליהן ניתן להבנות כל יצירה הומוריסטית.
    הבנת ההומור, לעומת זאת, חמקמקה ומעורפלת, ודווקא לכן מעניין כל כך לנסות להתחקות אחריה, תוך הבנה שזו יומרה מגלומנית, אבל מסוכנת פחות מהשאיפה לכבוש את העולם, נניח
    • 5.1 בסיס ההומור
      בדיחה כבסיס להומור? לדעתי בדיחה היא ביטוי מילולי להומור, אולי סיפור הומוריסטי קצרצר, אולי....

      אירוע הגברת (רצוי מבוגרת, רצוי שמנה, רצוי מגונדרת) שנכשלת ומפזרת את כל מה שקנתה בשוק איננו בדיחה ואולי אין משהו יותר פרימיטיבי שמעורר צחוק ללא מילים. אירוע כזה חף מהיבט מילולי ועל כן, למשל, איננו נחשב ל-'חידוד' במובן היהודי.

      כאמור: הומור הוא נושא רציני!
      הגב לתגובה
      דב מאד
      הומור וצחוק - אני די משוכנעת שהקשר ביניהם נסיבתי בלבד. לדעתי הלא מלומדת בכלל, הצחוק הוא תופעה מבוכה מתפרצת, כששתי אונטולוגיות מתנגשות במפתיע.
      בדיחה כבסיס לכל הומור - זה טיעון שנמצא אצלי עדיין בבדיקה, ואני שמחה מאד על כל טיעון שיתקוף אותו. לדעתי , בינתיים, הבדיחה היא הבסיס, היא עצמה מבוססת על כמה נרטמות אב-טיפוסיות, וכל ההומור בנוי עליה , אם כמבנה עודף ( קומדיה - אוסף של בדיחות המבוססות על בדיחת-על אחת) או מבנה-חסר ( משחק מילים קצר, נניח, שבו השומע צריך לשחזר בכוחות עצמו את נרטיב הבדיחה)
      וסלפסטיק- מבחינתי זו בדיחה מילולית, משום שאנו תמיד מתרגמים את המציאות - בסופו של דבר -למילים ולמונחים. "אישה שמנה" ו"מועדת" לא היה מצחיק אותנו , לולא המונחים האלו היו טבועים בנו קודם.
      אולילכן, תינוקות צוחקים , אבל עדיין לא ניתן לכנות זאת - הומור.
      • 5.1.1 הומורו של משיח
        זה אולי עצוב, אבל סלפסטיק מצחיק. אשר לקביעה שהומור זה דבר רציני, זה בהחלט נשמע ככה כשאתה מדבר עליו.
        הגב לתגובה
        הומורו של משיח !
        חבל שאני לא המצאתי את זה!
        לא נורא, אמציא את זה מחר בעצמי
        • 5.1.1.1 איכות הפורום ורמתו
          אלו מחייבים התייחסות רצינית! אילולי כך הייתי מוצא דוגמאות בלתי-מילוליות.
          הגב לתגובה
          דב
          כל ביקורת, מילולית או אחרת, תתקבל ביותר מברכה.
          אתה מוזמן להסיר כפפות מילוליות ולתקוף ללא רחמים. אני פה כדי ללמוד. שילמתי בזול, במחיר ניסוח כמה פסקאות, כדי לנצל בציניות כל פיסת אינלטקט שתושביו התבוניים של האתר הזה יכולים לתרום לי. אז, אנא. עוד!
  • 6 חכמי חלם והרשלה
    אפשר להתרפק על עלילות הרשלה מאוסטרופול וחכמי חלם אשר טבעו בתהום השיכחה. אלה סיפקו בזמנו צחוקים רועמים גם בדברים שהס מצחוק עליהם כמו נכים למשל. בקיצור חייבים להחיות אותם! ורוב הדמויות שם הינן של ברנשים חובשי כיפות ובעלי פיאות מסתלסלות.. י
    לא חייבים לדלות הומור ממצבים טריים של מצוקה.קצת רגישות לא תזיק!










    שיש הסכמה שיש
    הגב לתגובה
    חכמי חלם
    ממש עכשיו ממתין אצלי על המדף - לקריאה חוזרת. הרשל'ה סיבך אותי תמיד, כשפרץ צחוק מתחת לשמיכה הסגיר אותי לידי אמא שלי, ששמרה על נוהל כיבוי האורות קפדני, ותרם לה פריט נוסף לאוסף הפנסים המוחרמים
    • 6.1 גזענות סלקטיבית
      מדברייך אני מבין, שלצחוק על דוסים שחורים עם פאות, כולל על הנכים שבהם, זה בסדר,
      לעומת זאת את חוליי העולם העכשוויים והכואבים הס מלהזכיר אבוי מללגלג.
      זה מזכיר לי מאומן שלי שאמר לי, שאחד הדברים שהכי מפריעים לו בחיים זה גזענות. ובאותה נשימה הוסיף, אני לא מדבר על גזענות נגד ערבים, זה בסדר.
      ולא, אני לא מאשים אותך בגזענות, אני סתם צוחק עלייך.
      הגב לתגובה
      לא הבנת
      אביבה הציעה להרחיק עדות . מצד אחד, חכמי חלם אינו פוליטיקלי קורקט מתחסד (למרות שהוא עוסק בחסידות), אבל מצד שני, לא צוחק על פצעים שעדיין מדממים. אפרופו "פרל" וחסידות - יש לך קשר אולי לסאטיריקן הגליצראני הנפלא יוסף פרל, שהסתלבט על עולם החסידות?
      • 6.1.1 ודיק
        דלית, כבן לאם חלמאית, שנהגה להשיב על השאלה מאין את במילים, "ואתה חכם" אני מבקש למחות על קישורה של חלם, עיר ואם פולניה, לחסידות. את מתבלבלת עם הרשלה אוסטרופולר, האומלל שאכן נאלץ לבזבז את בדיחותיו על רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו המופרע של הבעש"ט.
        הגב לתגובה
        או! בשבילך, קליינבג
        שזה מזכיר לי בדיחה

        סיני יושב במסעדה. ניגa אליו יהודי וסותר על פניו
        "זה" אומר היהודי "היה בשביל פרל הארבור!"
        הסיני מתקומם - "פרל הרבור - אלו היו היפנים!"
        "סינים, יפנים, מה ההבדל...?" מבטל היהודי ביידישאית
        לאחר כמה דקות קם הסיני וסותר ליהודי "זה, בשביל הטינטיק!"
        !but. the Titanic- it was an iceberg!
        מוחה היהודי
        iceberg, greenberg, vatz ze difference?
      • 6.1.2 מודה ועוזב ירוחם?
        סליחה אביבה,
        חוסר הבנת הנקרא,
        ולך דלית, תודה שהארת את עיני.
        אין בי מן החסידות ולא מן האנפות,
        שורשי לא נטועים בגליציה, ואולי כן לכי תדעי,
        וכל קוסמטיקאית מתחילה תגיד לך
        שפצעונים לא טוב לפוצץ בפנים.
        הגב לתגובה
  • 7 הכל צחיק?
    צחוק, ציניות ושחיטת פרות קדושות,
    זה דבר נפלא, עד שזה מגיע לחצר האחורית שלך.

    הכרתי ציניקנים גדולים,
    כאלה שנהגו ונוהגים לספר ולצחוק מכל בדיחה מקאברית,
    מכל נושא כאוב, ולא משנה עד כמה הוא מזעזע מישהו אחר.
    ופעם אחר פעם נתקלתי בעובדה המצערת והמצחיקה לכשעצמה,
    שכשצוחקים על משהו שקרוב לליבם, משהו רע קורה פתאום,
    הפוריטניות והשמרנות מרימים ראש, והעיניים אומרות בכעס – עד פה.
    אני מודה בבושה ובהכנעה, שלמרות שאני אומר ולפעמים אפילו מטיף, ל"הכל צחיק",
    מצאתי עצמי בנקודה כואבת בחיי, כועס על מישהו יקר ואהוב,
    שניסה לחלץ אותנו ממצב מביך בבדיחה.
    ואני מצאתי עצמי אומר לתדהמתי – "זה לא מצחיק, אני לא מסכים שתלגלג על זה".
    אמנם התנצלתי בהמשך, והסברתי את מניעי הכואבים לאמירה הנוראית ההיא,
    ועדיין, מאז ועד היום, בכל פעם שאני נזכר,
    אני מבין שהבדיחה היא עלי.

    ובכל זאת, מחייך בגאווה, צוחק בפה מלא ואומר:
    הכל צחיק.
    הגב לתגובה
    ורק במקרה, צביקה
    זה לא אתה שניתקתי איתו יחסים לשנה שלמה, רק בגלל הלצה? (באמת! מה זה עלה על דעתך?!!! )
    טוב, לי מותר, כמובן, כי אני לא שאלתי את הרב. :-)
  • 8 לדלית ואביעד - רצינותו של הומור
    אחרי שחיסלנו את ברגסון ופרויד נראה לי שניסיון להבין הומור 'בהסתכלות מלמעלה' מהווה מאמץ מיותר - הסכמנו ששני גדולי עולם לא כל כך הצליחו. אולי כדאי להסתכל 'מלמטה' ולהשתמש בתיאוריות רק כשהן עשויות לעזור ולא כרפלקס מותנה של אינטלקטואלים. נראה לי שהומור אינו קיים בלי צחוק. צחוק קולני, מרומז, מוסתר, פנימי...
    האם צחוק קיים בלי הומור? מדוע תינוק צוחק כשמדגדגים אותו? האם שימפנזים צוחקים? מה הקשר האטימולוגי בין 'משחק' ו-'צחוק'? מה בעצם עושה ליצן בקרקס? ועוד ועוד עד שזה מפסיק להיות מצחיק ומתחיל להיות דומה לעבודה.
    הגב לתגובה
    הדב שבכל העולמות
    וואו. לא כל כך מהר חיסלנו את פרויד וברגסון.
    לעומת זאת, חיסלנו את דקארט, ואלוהים חיסל את ניטשה, אז שנתייאש גם מפילוסופיה?

    רוב תגובות הLOL - צחקתי בקול - נכתבות בפנים חתומים ובדממה גמורה. 'צחוק פנימי' זה הגדרה מענינת לתגובה להומור, אבל צחוק - זה לא. לפחות לא על פי ההגדרה השמרנית.
    שימפנזים צוחקים. ההשערה, על פי מאמר שנתקלתי בו פעם- כשקבוצה אחת רוצה לאיים על האחרת. כך הם מפגינים לכידות קבוצתית ונחישות.

    לדעתי:
    האם צחוק קיים בלי הומור? כן התשובה, במשפט הבא שלך
    דיגדוג מצחיק גם מבוגרים, אבל אתה לא יכול להפיק צחוק מדגדוג עצמך. זה כנראה קשור לאפקט ההפתעה. ההפתעה היא מרכיב בהומור, אך אינה תנאי מספיק. אנחנו צוחקים גם ממבוכה. מבוכה אונטולוגית היא גם מרכיב בהומור (שוב, לדעתי)
    מה הקשר האטימולוגי בין 'משחק' ו-'צחוק'? לא יודעת. מה הקשר בינו לבין "לצחק" המקראי? אולי משחק מקדים הכולל דגדוגים מפתיעים משמש אפרודיזיאק?
    מה בעצם עושה ליצן בקרקס? אולי - מייצר התנגשות בין התפישה שהאדם הוא נצר הבריאה, לבין מצג של עליבות אדומת אף, ששוב ושוב נכשלת בהבנת המציאות מסביבה.
    דיון על צחוק לא צריך להיות מצחיק, כמו שספר על שיעמום לא אמור להיות משעמם, וסרט אימה לא אמור לבתר אותנו לגזרים מדממים
    • 8.1 מסכים לא להסכים
      האמת? לא הסכמתי לטענותיך. תמיד מצחיק אותי (זה הומור של אינטלקטואלים) שמישהו מכריז בשלב כלשהו שהתיאוריות הגדולות נכשלו ושצריך להתחיל מלמטה. והרי התיאוריות הלא-רלוונטיות ענו בדיוק על השאלות שאתה מעלה. מה זה להסתכל מלמטה? להציץ עם ראי על התחתונים של גברת רזה, צעירה ולא מגונדרת? לדגדג את כפות הרגליים? מצד שני זה נותן תקווה שאחרי כישלון הלמעלה והלמטה נזכה, אם גם באיחור, לטיפול באמצע.
      הגב לתגובה
      • 8.1.1 לאביעד - מסכים לא להסכים לאי-הסכמה
        יש תיאוריות גדולות, שלא מצליחות לעמוד במבחן פשוט: האם התיאוריה הזו משביעה רצון? לא תמיד יש צורך להוריד מהבוידם את המבחן האולטימטיבי שנהוג במדעי הטבע לגבי תיאוריות. אבל, לעתים קרובות מדי קורה: תיאוריה מקובלת אינה עוזרת להבין תופעה או לנבא תופעה. אני מפחד מזעם אינטלקטואלי ולכן לא אביא דוגמאות.

        הייתי שמח לקבל תיאוריה בלתי-טריוויאלית שמנבאת מראש איזו סיטואציה תצחיק ואיזו תזעזע. תיאוריה שמאפשרת למשל לבמאי חסר חוש הומור לביים סרט מצחיק.

        בריאן על הצלב, ששר שיר המלצה על ראיית הצד הבהיר של העניינים -
        יש הסבר תיאורטי למה זה מצחיק? כי זה דיסוננס קוגניטיבי? יש מורה-דרך לדעת מראש איזה דיסוננס קוגניטיבי מצחיק ואיזה לא?

        אחד MORRIS BISHOP, נדמה לי, כתב על זה שיר נחמד ודי ברוטלי.
        הגב לתגובה
        מצחיקולוגיה
        בהחלט! הומור הוא תוצר ריטורי. אין סיבה לא לנתח את כלי- המבע שלו ולשכלל אותם ממש כמו שמקובל לעולל לכל יצירה פואטית. ספרות, קולנוע, ציור. למה לא?
        ובוודאי שיש נוסחאות, כך שגם אנשים ללא זיקה יכולים לאמץ.
        לי, למשל, אין אפילו טיפת הומור, ועדיין אני מתפרנסת ממנו. כל מה שאני עושה הוא רק להלביש חומרים חדשים על תבניות של בדיחות עתיקות. אפילו ההערה המבודחת על העדר ההומור שלי מבוססת על בדיחה:
        - אם היה לי את כל הכסף שיש לרוטשילד, הייתי עשיר ממנו
        - הכיצד?
        - כי לי יש גם כמה לירות משלי
  • 11 לא ולו
    דיון על צחוק אמור להיות מצחיק. דיון על שעמום חייב (חייב) לשעמם וסרט סלאשרים שלא נגמר באברים קרועים הוא ביטוי עגום נוסף לאי הבנת הנקרע
    הגב לתגובה
    שקוף, שכך, אביעד
    ואגב, תודה על שפרסמת את המסה אדירת ההיקף שלי :
    invisibllity in com.press
    • 11.1 השם והתוכן
      ושיר על דג מלוח צריך להיות מלוח.
      הגב לתגובה
      שיר מלוח
      עדיף על שיר תפל
      הומור דלוח
      גורר משטר אפל
      ואין כמו פילוסוף זחוח
      שחי על רוח, כשלפתע
      הוא נופל
      (בום טראח!)
      • 11.1.1 על סרטי הדרכה?
        וסרט הדרכה על אמפוטציות בתנאי שדה יכול להיות מוגדר כסרט סלאשרים? חתיכות חתוכות הרי יש שם לרוב!
        הגב לתגובה
  • 12 לדלית אודות פילוסופיה
    לא אבכה בסרט על חיסול הפילוסופיה.
    הגב לתגובה
    גם אני , דב
    אבל מה לעשות. הם מתעקשים

    וברצינות, נדמה לי שחצי מהטעויות הגדולות ביותר שעשה המין האנושי קרו בגלל עודף חשיבה. החצי השני - בגלל פחות מדי חשיבה. החוכמה היא, לדעת להבחין. ובשביל זה - מה לעשות - צריך מישהו שיחשוב על זה לעומק.
  • 13 שקפקפים
    על לא דבר, ממש על לא דבר. don't mention it.
    הגב לתגובה
    לא להזכיר את זה
    זה המאמר הבא שאשלח, הוא חלק מקובץ שלם שבו איגדתי את מאמרי ההגות: "לא לפרסם", "לא להקליד" וסיפור קצר במיוחד "לא נולדתי"
  • 14 שיר מפולפל כקונטרה ועד בכלל
    במדעי הרוח
    כל שיר הוא שיר מלוח
    אם זה נגמר בטראח,
    זה שיר ממולח
    אם "עד בכלל"
    זה מפולפל
    הגב לתגובה
    שיר מכל הטעמים

    במדעי הרוח
    וזו אמת מרה
    כל רעיון נפוח
    מתקבל, בלית ברירה
    כך חושב מדען חרוץ
    בפרצוף חמוץ
    תראו את אלו, ישו המתוק
    עושים מהאקדמיה - צחוק




    • 14.1 שיר מצוטט עם בקשת סליחה עלעימוד לקוי
      The Anatomy of Humour

      'What is funny?' you ask, my child,
      Crinkling your bright-blue eye.
      'Ah, that is a question indeed,'
      Musing, I make reply,

      'Contusions are funny, not open wounds,
      And automobiles that go
      Crash into trees by the highwayside;
      Industrial accidents, no

      'The habit of drink is a hundred per cent,
      But drug addiction is nil.
      A nervous breakdown will get no laughs;
      Insanity surely will.

      'Humour,aloof from the cigarette
      Inhabits the droll cigar;
      The middle-aged are not very funny;
      The young and the old, they are.

      'So the funniest thing in the world should be
      A grandsire, drunk, insane.
      Maimed in a motor accident,
      And enduring moderate pain.

      'But why do you scream and yell, my child?
      Here comes your mother, my honey,
      To comfort you and to lecture me
      For trying, she'll say, to be funny.'

      MORRIS BISHOP
      הגב לתגובה
  • 15 טיימינג
    חוששני שכבר העברת אלינו את לא לפרסם.יש לנו עניין גדול ב"לא נולדתי". השאלה היא, האם לא איחרנו את המועד.
    הגב לתגובה
    הצחקת אותי באמת בקול
    אבל לא ,התבלבלת, כמובן, עם ההודעה "מתתי"
  • 16 ביקורת בונה
    cשיר האחרון שלך צחקת על דברים שאסור לצחוק עליהם--פרופסורים בגילמן. אני מזועזע והולך לראות סרט.
    הגב לתגובה
    אין זאת
    אלא, שהשירה שלי פשוט הקדימה את זמנה
  • 18 נ' זה נודניקית
    הקונספט של הומור לא מצחיק מיצה את עצמו.
    הגב לתגובה
    בוקר טוב, מתעורר
    ותודה על כך שיש לך דעה
    • 18.1 ח' זה חמור
      ח' זה חמור סבר,
      לא מדובר על הומור לא מצחיק,
      אלא על הומור שמצחיק וכואב בו זמנית.
      יכול להיות שהתעוררת מוקדם מידי, או שלא התעוררת בכלל,
      יכול להיות שהמטרקיס מתאים לך יותר.
      הגב לתגובה
      חן חן
      התגייסות האבירית הלא נחוצה נגעה לליבי.
      נסיכות מסוגלות היום לחסל טרולים בעצמן, ואני אפילו לא נסיכה :-)
      • 18.1.1 צ' זה צצצצ...
        בדיוק להיפך, מה שכואב הוא שההומור לא מצחיק. כלומר, גורנישט. הומור לא מצחיק גם לא כואב, רק מרגיז. כל ליצן יגיד לך שזה לא יכול לעבוד. בכלל, מי שמאבד קהל כדאי שיבדוק את עצמו, לא?!
        הגב לתגובה
        קלעת לדעת צאצאים
        סיפרתי לבן שלי שאני מתעתדת להגיש סדרת הרצאות על "הומור לא תקני" אמר לי , למה שלא תרצי על המומחיות האמיתית שלך?
        - מה?
        - הומור לא מצחיק . דא?



    • 18.2 מעבר לעובדה שבמקרה הזה
      זה ממש לא נכון, זה גם קצת טפשי. אם אין לך ביקורת עניינית, אתה לא חייב.
      הגב לתגובה
  • 19 גבול
    יש דברים שלא צוחקים עליהם! לא הכל צחיק כמו למשל פרופסורים בגילמן...
    ובכל זאת בדיחה פרטית קטנה שהתרחשה מול עיני המשתאות :
    שני ילדים קטנים כבני שלוש וקצת שיחקו האחד היה מרוכז במשחקו והשני חיפש כל הזמן תשומת לב ולכשפקעה סבלנותו של הקטנטן קילל את ידידו ואמר בהתפרצות זועמת : תרופסור אחד!
    ראיתי , צחקתי עד דמעות והתפלאתי מנין שמע הזאטוט את המילה, כנראה שהיתה לו סבתא פולניה...
    הגב לתגובה
    באמת מצחיק
    מה שלא מצחיק. בנו החייל של חברי הטוב צביקה ספג מידי חייל אחר את הקללה האיומה: יא קורא ספרים
    • 19.1 הו פולניה שלי
      אצלנו בפולניה משאת הנפש לא הייתה הפרופסור אלא דווקא עמיתו הדוקטור. הפרופסור מבטא איזו אמביוולנטיות בלתי נסבלת המחייבת לברר "למה?" ואילו הדוקטור הוא על פי כללי הלוגיקה הפולנית תמיד דוקטור לרפואה. ודוקטור לרפואה (או למדיצינה בלשונו של אריה נאור) הוא משאת נפשנו. מצד שני גם פה ייתכנו פספוסים.
      אמא אחת, לא משנה מאיזו עדה, מגיעה לקבל את בתה בשדה התעופה. הבת יורדת עם אינדיאני ענקי עטור נוצות, צבוע בצבעי מלחמה ומחזיק בידו רעשן. האם נגשת לבתה ובארשת עייפה אומרת:
      darling, i said RICH doctor
      הגב לתגובה
      reach out
      but mommy. you told me to reach for a doctor, what does it matter, witch?
      • 19.1.1 רעשן
        מכשף,רופא - אילו היו מתקשרות בעברית זה לא היה קורה!
        רופאי אליל נחשבים למכובדי העדה וכך גם מכשפים למיניהם (גורלן של המכשפות היה גרוע יותר כידוע) אז מה רע בעצם? מה הפריע לפולניה? הרעשן?
        בכל מקרה - צחקתי!
        הגב לתגובה
        באמת מה רע?! ( או, אמת מרה)
        גם רופא, וגם תואר במדעי המכשף. מה יותר מזה?
  • 20 don't mommy me
    the only excuse for marrying a sheigetz is that he's .filthy rich. this guy is just filthy. go play with his rattle and leave me and your poor father to seat shivaa quietly
    הגב לתגובה
    משעשע!
    אבל ברשותך, מנצלת את ההזדמנות לענות לדב בעזרת הדוגמה שלך.
    בדיחת הרופא האינדיאני שייכת לאגף הבדיחות שהפאנץ' שלהם מבוסס על בלבול דיסלקטי בין מילים למציאות.
    כמו: אישתי קנתה ספר בישול, חטפתי שלשול בגלל טעות הגהה.
    או הבדיחה הארוכה, שאקצר כאן:
    בעל חוזר הביתה מעבודת השדה, ובידו זית ענק. אישתו דורשת הסבר. "נתקלתי בג'יני" הוא עונה "חילצתי אותו מבקבוק והוא הבטיח לי כל מה שארצה, בתמורה" . "וזה מה שביקשת?!" היא מזדעקת. הבעל מצטדק. "אני אשם שהוא לא שומע טוב?"

    פעולת הצחוק נובעת ממבוכה אונטולוגית - טעות במילה הפכה לשינוי במציאות, ממקוריות הטעות - אנחנו נדהמים לגלות, אין בשינוי אות - מתקבלת משמעות כל כך שונה, ובאופן שבו הבדיחה מייצרת הזרה למציאות מוכרת - כלומר, דרך מקורית לומר שאמהות פולניות מחפשות לבנותיהן בעל רופא, או, מה גברים באמת מאחלים לעצמם

    בדיחה יכולה בהחלט להיות ממודרגת על פי רמת הדחיסות הסמנטית, וכך מחקר על הומור יכול להועיל לבמאי ללא הומור ליצור קומדיה לא רעה.
    • 20.1 ניתוחים ואיפיונים לדלית ואביעד
      מבוכות אונטולוגיות ואי-התאמות, כמובן, גם גודש כמו בשיר של בישופ אבל זה לא הכול ואכזבותי מגדולי עולם נובעות מהעובדה שתגובה אוניברסלית אחידה למדי מוסברת באמצעות כל מיני צירופים של גירויים וכנראה לא קל למצוא את המשותף ביניהם. לא כתנאי הכרחי ולא כתנאי מספיק. כפיצוי (מקוצר):
      הבת הצעירה מספרת לאמא שהיא בהריון. סופקים כפיים וכו'. מוסיפה הבת שזה לא כמו שזה נראה, מטלפנת ואחרי זמן מה נעצרת מכונית מפוארת ויוצא ממנה איש (אפילו עם כיפה) נכנס ואומר שלצערו הוא נשוי ולא יוכל להתחתן עם הבת אבל היילוד יקבל מייד עם היוולדו חשבון פתוח של מיליון דולר בבנק. אלא שאיננו יודע מה לעשות אם חס ושלום תהיה הפלה. טופחת האם מעדנות על כתפו ואומרת: "אין דבר, תמיד אפשר לנסות שוב".
      הגב לתגובה
      תודה על הבישופ
      לא הכרנו , עד עכשיו. פשוט נפלא.

      תיאוריות תמיד מתרסקות בסוף(זה בדיוק מה שהופך אותן לתיאוריות), מההריסות בונים תאוריות חדשות לבקרים ,ובערבים, כשהן מתרסקות שוב, בונים חדשות על תילן. מה שטוב, זה שבגלל כל החורבות האלו, התל עצמו גדל. כך שיום אחד יהיה גבוה דיו לגעת באלוהים, או באיקרוס.

      והבדיחה שלך הזכירה לי את הכבשה הצעירה שנעלמה חזרה סוף סוף הביתה , כוה מרוטה, וסיפרה בפעיית בכי שהזאב הרע חטף אותה, ושלושה ימים התעלל בגופתה הברה. "זה נורא" אמר אביה, מר שווארמה, "אבל יקירתי, נעדרת רק יומיים" . "כן" בכתה הכבשה "מחר אני הולכת עוד פעם"
  • 21 הומור כאנטיביוטיקה לעבודה זרה
    ...לדעתי,אפשר גם לעניות דעתי
    "עבודה זרה" הנה הצמדות לרעיון כל שהו ואמונה שאין בילתו,או אז ננעלת התודעה בקפסולה מאד מסוימת ומשכנעת את עצמה שהאמת בידיה וכל השאר לא רלוונטי בלשון המעטה וכך הגיחה לעולם רוויי הפרות עוד "פרה קדושה" ...שיהיה במזל טוב
    ותודה לאל (שגם אותו הפכו הדתות ברוב חוכמתן לביג פרה קדושה)
    תודה לו שהנחיל לבניו ובנותיו את אחד הכלים היותר מצחיקים כדי לשחוט את הפרות שקודשו את החוש, אולי השישי במספר את חוש ההומור
    וזאת כדי שלא נחטא בעבודה זרה,ולא נחטיא את המטרה שהיא....
    הגב לתגובה
    מעולה!
    ואם כבר, בוא נחבר את הומור האם היהודיה שרץ פה, ונאמר, שמרק פרה קדושה היא האנטיביוטיקה המושלמת
  • 22 ג'יני
    אוי לאזניים שכך שומעות...
    אולי עדיף היה להתכתב עם הג'יני..וזאת בתנאי שלא תהיינה טעויות בהקלדה...ובתנאי שיש לו מחשב...ובתנאי שהוא יודע להפעיל אותו...
    החיים מסובכים!
    הגב לתגובה
    בלי תנאים מוקדמים, אביבה
    :-)
  • 23 (((:
    ....על זה נאמר: "יש מצבסקי"
    הגב לתגובה
  • 24 קשה להאמין, אבל ד' יכול להיות גם דברים שסתם לא מצחיקים
    למשל, הקטע של עוזי וויל.
    כדי שאנשים יקבלו סאטירה, כדאי שהיא תהיה גם מוצלחת.
    ואגב, אם זה טור סאטירי על "צדקנות" ו"רצינות תהומית" – אז הוא מוצלח מאד.
    הגב לתגובה
    מילא
    לכנות אותי "צדקנית". אותי! אבל להגיד שעוזי וויל לא מצחיק? אתה לא מבייש?! עם כל הכבוד לציניות, יש דברים שלא צוחקים עליהם! לא מאחלת לך את הסבל שחגית עוברת אצלו! וה"שער האחורי" - גם לא מצחיק אותך, אולי? ושלום טוקשה? אולי גם ממנו אפשר לא לעשות צחוק? קצת רגישות לא תזיק לך , יוסי. עלה על דעתך, שלפני טוקשה, יהודים יכלו לעשות רק כבד קפוא? אם אתה לא מאמין לי, שאל את עצמך פעם מה באמת מעיק על פורטנוי? ולמה, יוסי, לפחות בעברית לא קראו לזה "מה כבד על פורטנוי"? הא? חשבת על זה לרגע, לפני שלא צחקת?
    ולוויל, מה שיש לי לומר זה רק הייה שלום, עוזי, וקודקודקודקודה על הביצים!
    • 24.1 דאחקות דאחקות דאחקות
      דאחקה נשארת דאחקה, גם אם היא מיועדת לאלף תל אביבים מגניבים ולא לפריים-טיים קשת.
      ומה לעשות, עוזי וויל ו"השער האחורי" הם תרבות הדאחקות בהתגלמותה, כפי שאת מקפידה להדגים בתגובות שלך. שזה כמובן בסדר גמור, אבל בואי לא ניקח גם את הדאחקה יותר מדי ברצינות.
      הגב לתגובה
      דאחקה
      היא הפורנוגרפיה של ההומור. לטעמי.
      הדחקה מכוונת ישירות להפיק צחוק באמצעים כמעט מכניים. היא הכי קרובה לדגדוג בית-שחי. וויל, לעומת זאת, נמצא יותר באירוטיקה - הוא מפלרט לי קודם עם השכל, גם אם לבסוף נפלט גם צחוק . אתה יכול לכנות זאת "זיון שכל". אבל במובן הטוב, כמובן
      • 24.1.1 תגובה לשעת הדאחק
        בערבית פירוש המילה דאחקה הוא צחוק. השאלה מה מצחיק היא עניין של טעם. מה שמצחיק בעיניך לא מצחיק בעיניי ולהפך. מאידך גיסא השמוש העברי בדאחקה פירושו מעין ירידה, בדרך כלל ירידה שנועדה להשיג צחוק "בזול". אפשר לאהוב את עוזי ווייל ואפשר לא לאהוב אותו, אבל דאחקות זה לא. אני קורא את הניסיונות הארוכים של דלית להגדיר הומור--גם באמצעות השמוש בבדיחות--ולא רואה בהם שום דבר שנועד להשיג "אפקט" זול. האם ההומור של דלית הוא "דאחקאי"? לא ממש.
        הגב לתגובה
        :-) נדחקתי, בלי לראות שענית עבורי
        רציתי רק להוסיף בעניין וויל - שההומור שלו עוסק בחומרים נמוכים, שלא לומר וולגריים - אבל ההומור עצמו אינו נמוך בכלל , לדעתי, ולו רק בגלל פראות הדימיון והיצירתיות.
        בשנות השמונים היה ביטוי כזה, באמנות "about" - על יצירות מודעות לעצמן. זה לדעתי ההבדל . הדחקה היא הומור נמוך, ווויל - מייצר רפלקסיביות על הומור נמוך. כמו ציור קיטשי, וציור שמחקה קיטש במתכוון, מתוך רצון להביע באמצעותו אמירה על מושג הקיטש.
        היתרון של וויל על פני אמנית כמו ביאנקה אשל גרשוני, למשל, הוא שוויל גם מצחיק. וגרשוני, גם.
        • 24.1.1.1 אפרים קישון (כי אי אפשר לדון בסאטירה בישראל מבלי לפחות להזכיר את הגאון הזה. הנה הזכרתי)
          אתם צודקים. השאלה אם וויל מצחיק, או האם הוא עושה דאחקות – היא עניין של טעם. אבל לעניינה של הרשימה, הדבר האחרון שאפשר לומר על עוזי וויל, ובודאי שעל חבורת ניקוי ראש ויתר המקוננים הקבועים על מות הסאטירה, זה שהם סובלים מחוסר ייצוג בזירה התקשורתית בישראל. ובמילים אחרות, אסופת הטוקבקים הנזעמת שזעזעה את דלית לא יכולה לשאת על גבה הצהרה פומפוזית כמו זו: "העלמות הסאטירה משמעה, שיותר ויותר נושאים הופכים בעינינו למקודשים, עומדים מעל לכל ביקורת או ספק. הדיון נעלם והחברה מתקבצת סביב ערכים מוחלטים ברצינות תהומית ובצדקנות דוגמטית. לביקורת, גם אם היא מוגדרת, לצאת ידי חובה, כלגיטימית אין רייטינג. ההומוריסט נכנע לכוחות השוק, סחורתו הנושכנית נדחית על ידי הקהל ומאויימת על ידי השלטון, שאחיזתו במשאבי התקשורת והתרבות הולכת ומתהדקת. אין פלא אפוא, שכל אותם יצרים לוהטים מתורגמים לאלימות מילולית, ולאלימות לשמה."
          אף סאטירקן לא מאוים על ידי השלטון שהאחיזה שלו במשאבי התקשורת הייתה מקסימלית דווקא בימי ניקוי ראש העליזים (ואולי לזה בעצם את מתגעגעת) ואי אפשר לגלגל כל כישלון על בערותו של הציבור.
          הגב לתגובה
          יוסי
          תודה רבה על התגובה העניניית!
          כל התקלה - לטובה
          לעצם העניין, קישון גאון. אבל הוא לא רלוונטי כאן משום שכבר אינו פעיל. וגם כשהיה, הוא עצמו התלונן על שאינו זוכה להכרה. הוא הגזים קצת לטעמי, ומצד שני באמת היה ראוי לעודיותר הכרה, לדעתי.
          עוזי וויל הושתק בגסות - השער האחורי נסגר לאחר שהואשם בהאשמה היותר ממפגרת , שהוא מעודד פדופיליה.
          שמעתי מפי מפיק תוכנית סאטירה עכשוית,( הוא הוזמן לפה להתבטא בשמו אם ירצה) - על התלונות הרבות שההפקה מקבלת - בעקבות כל נגיעה בנושא רגיש (וגם תלונות על כך, שהם עדינים מדי)
          בנוגע לבערות הציבור, לא הייתי מעזה להשתמש בביטוי כה נחרץ, אבל בביקורי ברשתות החברתיות נדמה שתופעת הצדקנות הדוגמטית הולכת ומשתלטת על כל חלקת הומור- זו צנזורה שכבר מגיעה מלטה (אם לאמץ מונח מתחום הפרסום) בעניין צנזורה שלטונית - לא לשכוח שערוצים מסויים תלויים כל הזמן בסכנת העדר תמיכה ממשלתית ( אם היא מגיעה להם, או לא , זו שאלה אחרת) , לכן, כשאני מריחה יום יום את זיעת הפחד של ההומוריסטנים החובבים בפייסבוק, צופה בטלוויזיה ולא מוצאת בה איקונוקלסטים נועזים, כשמדורי הסאטירה נעלמו, אפעס, ממרבית העתונים, כשאין מגזין סאטירי אחד לרפואה (מגזינים לרפואה דווקא יש לא מעט) , אני חשה, ותקן אותי אם טעיתי, שמוטיבציית הסאטירה הולכת ונעלמת ואיתה, גם קהלה.
          • 24.1.1.1.1 איפה אפשר לראות את ההומוריסטנים האלו מזיעים מפחד?
            מצטער, אבל לטעמי לא הצלחת להניח תשתית עובדתית שתתמוך בטענות הגורפות שלך.
            אני לא יודע לאלו מגזינים סאטירים את מתגעגעת, אבל זה שסוגרים מדור בעיתון (גוסס) אחרי 11 שנים לא אומר שמשתיקים מישהו. ולראיה, עוזי ויל עשה אחר כך עוד הרבה דברים בטלוויזיה (דאחקות או סאטירה אמיצה, את תבחרי) – חלקם בפריים טיים.
            לגבי מפיק הטלוויזיה, מי יודע כמה זה "תלונות רבות"? ובכלל מי אמר שכל תלונה פירושה דה-לגיטימציה לסאטירה? אני הייתי מנחש שרוב המתלוננים אינם מתכוונים לכפור בחופש הביטוי או בזכות לצחוק על הכל. הם פשוט נעלבו ממשהו מסויים שנראה להם יותר כמו דמוניזציה מאשר סאטירה או שהם פשוט חשים שקולם שלהם לא נשמע. הם מתלוננים ומבטאים את עצמם בדיוק כמו שכותב הסאטירה מבטא את עצמו. זה לא אומר כלום על הקצנה, השתקה או התקרנפות חברתית.
            לגבי הצנזורה מלמטה, אני חושש שאת שוב עושה לעצמך חיים קלים למדי. אם אנשים לא רוצים לצפות במשהו, זה לא אומר בהכרח שהבעיה היא בערכים הקלוקלים שלהם. אולי המוצר שאת מנסה למכור להם פשוט לא מספיק טוב? אחרי הכל, סאטירה טובה ומדוייקת (בניגוד לוולגרית וקריקטוריסטית) זה דבר שמאוד קשה לעשות.
            לגבי כלי התקשורת, נדמה לי שמעולם לא היו כלי תקשורת רבים כל כך תוקפניים כל כך, נשכניים כל כך וגסי רוח כל כך כלפי השלטון מאשר בשנים האחרונות. הם בטח לא מונעים סאטירה מטעמים צנזוריאלים.
            מה שמשאיר אותנו עם זיעת הפחד של ההומוריסטנים בפייסבוק: אה? מה? מי? על מה את מדברת? פחד ממה? פחד ממי?
            הגב לתגובה
            יוסי
            נדמה לי שאתה טועה לחשוב שאני מתלוננת, אישית? אני לא סטיריקנית, ובמסגרות הצרות שבהן אני פועלת - אין לי על מה לקטר.
            גם אני טוענת שהחברה הישראלית הפכה לבוטה יותר. למראית עין נראה כאילו הביקורת העצמית רק מתחזקת. אכן, ישנה ביקורת, אלא, שהיא לא עצמית. השמאל יוצא כנגד ממשלת הימין, וגם אם לפעמים הוא שופך את כל המדינה יחד עם הבייבי, הוא לא רואה עצמו חלק מכל זה. בתוך כל מחנה, שמאל, ימין, חרדים, ערבים, צמחונים, פמינסטים, ירוקים, כולם צהובים זה לזה ואין הומור עצמי. להפך, בתוך כל מחנה מתקיימת תחרות - מי אדוק יותר. רציני יותר. מאמין יותר. והתחרות הפנימית הזו מפחידה אותי. כי שום דבר לא עוצר את ההסלמה. הרשתות החברתיות -לכאורה הפלורליזם אולטימטיבי - בעצם מתארגנות בקבוצות המודקות סביב גורו מקומי, כולם מחרים-מחזיקים ומתחרים מי יסכים איתו עוד יותר. לא נתקלתי בתופעות של, רחמנא ליצנן, ספקנות פנימית. כשדתי, כדוגמה אחת, טועה ומגיב בתוך דיון של קבוצת אתיאסטים, הוא מגלה מייד מהיכן הגיע הביטוי "לשחות עם הדגים" גם,ואולי במיוחד, שכהפירנאות הספיצפיות דוגלות בפציפיזם מוחלט. על הידברות, אין בכלל מה לדבר. המצב לא נסתר מעיני החברות המסחריות שמפעילות את תכני המדיה. אלו אומרות לעצמן - מי צריך את הצרה הזו? תוכניות קונטרברסליות מכעיסות לא מוכרת שטחי פרסום. הזכיינים גם מודעים מאד לעובדה שהממשלה יכולה להעניק תקציבים , ויכולה גם שלא. כך, בין ארבעת הצלעות שקובעות את התכנים : קהל, כותבים, מדיה וממשלה - הקהל מבריח בצדקנותו וברגישותו הרבה מדי לעצמו את האפשרות לביקורת סאטירית, המדיה נרתעת, הכותבים נאלצים להגביל את עצמם לחומרים שיש להם סיכוי להתקבל, והשלטון רק נוהם מלמעלה,להזכיר שגם הוא משגיח. וכדי לסגור מעגל ספירלי - בעדר תרבות של סאטירה, הקהל דוחה אותה כגוף זר ועוין, המדיה רגישת הרייטינג ממהרת להתיישר שוב בהתאם לרגישות הציבור, כך, כל הדרך עד ל"אח הגדול" ול"רוקדים עם גמדים" . ובמקום שבו אין מקום לסאטירה, מתפנה שטח נרחב לצדקנות, דוגמטיות, פאנטיות ולדעתי - ברבריות צרופה.
  • 25 לדלית - על מוצרי בקר
    א. מטעם "אגודת צער בעלי תכונות אנושיות" אני מקווה שהכבד הופשר לפני השימוש.

    ב. אשר למרק היהודי האולטימטיבי: אצלנו לא מסתובבות בשווקים פרות קדושות, זה לא שחיטה כשרה ואנחנו גם יותר תרבותיים וגם מונותיאיסטים, אבל!!! ישנו הקונספט 'פרה אדומה'!!! איזה חיידק יוכל לעמוד בפני מוצרי הלוואי של תיפעולה בהתאם למסורת?
    הגב לתגובה
    חיידק
    הפרה המשוגעת?
    או שזו הפרה של זכויות היוצר של "עלית" ושוקולד הפרה שלה?
    בעניין מונותאיזם ותרבות - יותר ויותר נדמה לי , שהמצאת המונותאיזם היתה הנקמה-למפרע האולטימטבית שלנו בעולם
    • 25.1 פרה אדומה
      אני מסכים שמונותיאיזם הוא רעה חולה.
      אבל! במסגרת 'דע את האויב', ילדה יהודיה (על פי רישום הלאום) וגם דיסידנטית לא יודעת מה זה 'פרה אדומה'???

      טוב, גם אני, זקן יהודי דיסידנטי, לא יודע בדיוק. אבל שמעתי שהאפר שמתקבל מסוג מסוים של פרה אדומה הכרחי להקמה מחדש של בית המקדש. לכן אני מניח שיש בתמצית האפר הזה קדושה עוצמתית שעשויה להצמית אפילו חיידקים עמידים ביותר.

      שוקולד פרה - זה מבדיחה אחרת. הפרה המשוגעת (לא עלינו) זה לא משום בדיחה.
      הגב לתגובה
      למי קראת "ילדה"?
      ונכון. באמת לא הכרתי את הפרה הזו.(ואני לא בטוחה שאני יודעת מה זה "דיסידנט" - רופא שיניים מוושינגטון עם שיטות לא מקובלות?)

      אתם, המלומדים, זורקים לכם בדיחות שאי אפשר להבין אותן בלי ויקיפדיה ועוד מצפים , שנצחק?
  • 26 מלומדים, פרות וכל השאר...
    ילדה זה (גם) דבר יחסי על פי גיל.
    'מלומד' זה הרבה יותר חמור!
    הגב לתגובה
    סוד כמוס לחמור ולסוס
    אל"ף כל, אני לא ילדותית ומגיע לך שקראתי לך "מלומד" ובי"ת -כל, אבא שלי יותר גדול ממך ויכול להרביץ לך (והאמת היא, שעל פי אותו עקרון כנראה שגם אני)
    מותר לנחש גיל?
    עושר אוצר המילים וכושר הביטוי מעידים, שאינך מנפגעי הדור האבוד של משרד החינוך, אז כבר קבל 40 . מוסיפה עשר שנים על רוחב השכלה שמבצבצת מבעד להסתייגות ממנה, (תחום עיסוק ב"מדעים מדוייקים" מחסירים 5 שנים על בסיס נטייה) ועוד 5 שנים על התפקחות ציניקנית מפילוסופיה, שחייבה הכרה מוקדמת, ( אלא אם דילגת ישר לספר האנטי-פילוספי "החתול שאיננו שם" - או אז, תחסיר 10-15 שנה.)
    חבר, החסר על פי הסתיגויות. האם קיבלת את גילך המדוייק? ואם לא, האפשרות השניה שלי היתה מלכה לב אדום . נכון?

    • 26.1 אומדנים רציונליים על פי תפוקה מילולית
      למה מכות? למה? ילדה יותר טוב מזקנה - לא ככה?
      אשר לגיל - מלכה לב אדום נשמע טוב...
      הגב לתגובה
      מכות
      זו דרך נהדרת לפתור מחלוקות.
      את המסקנה הזו גיבשתי עוד בהיותי 50 קילו טומ-בוי, בכיתה ד'.
  • 27 תפוח ודגל
    דלית,
    התשובות שלך מקסימות!
    אני סקרנית מה עשתה אמך בכל הפנסים שהחבאת מתחת לשמיכה?
    חילקה אותם כמתנות בר-מצווה?
    וברור בהחלט שאני לא מעמידה תנאים...אולי דוגמא לבדיחה לא מוצלחת
    ויש גם כאלה למכביר.
    חג תפוח ודגל שמחים!
    הגב לתגובה
    :-) תודה אביבה. התלוצצתי
    בנוגע לפנסים? בסוף תרמנו אותם לשר לשעבר מודעי . ועם מה את חושבת, הוא התכוון להאיר את חצי רמת גן?
  • 28 ודייק 2
    מי שהבטיח להאיר את חצי ר"ג היה יעקב מרידור ולא יצחק מודעי.
    הגב לתגובה
    התכוונתי
    לחצי ה ש נ י של רמת גן. אבל אני יודעת שלא הרבה מכירים הסיפור הזה (אופסי:-))
    • 28.1 אכן, אבן!
      רק שכחתי את שם הגאון שפיתה אותו.
      הרביזיוניסים האלה!
      הגב לתגובה
  • 29 זיכרון
    ל"ממציא" קראו דני ברמן וכל הארוע התרחש בשנת 1982 ובשביל זה בדיוק יש אינטרנט...והרי ההוכחה שלא חייבים לזכור הכל!
    הגב לתגובה
    צודקת .
    כל מה שלא זכרתי זה רק שיש אינטרנט.
  • 30 רשימתה של דלית סוטר
    איזו כתיבה מבריקה! הללויה.
    הגב לתגובה
    תודה יקירי
    אני רוצה להתגרש איתך!
  • 31 את צודקת - אם נצחק על כל דבר
    (לא קראתי את כל התגובות אז אני מתנצל אם אני חוזר על דיברי מי מהן)

    את צודקת - אם נצחק על כל דבר אז זה אומר שאנחנו נחשפים לאטרנטיבה ל"ברור" שלנו, ולמי יש אנרגיות וזמן לבדוק את הנחות היסוד שלנו ?

    ועוד פחות מזה, למי יש אנרגיות וזמן לשנות את הנחות היסוד שלנו ?

    הרבה יותר קל ומספק זו ההתלהמות עליך ועל שכמותך מאשר להעיז לפקפק במה שחשבנו (ידענו?) עד היום.

    בבקשה, המשיכי.

    אהוד

    הגב לתגובה
הוסף תגובה